והלב...

[ללכתבדרכך]

והלב...

ואני מספרת לכולם כמה את יפה כמה את זוהרת
יש בי צורך עז לצרוח לעולם - אני מאוהבת!
צעקה כ"כ גדולה שאיש לא ישמע
אני כ"כ אותך אוהבת.
יחד אנחנו משלימות את החסר
את מיוחדת, כך תמיד לך בלילות אני לוחשת.
וכשהחושך יורד והרחוב הופך שקט, עת אנשים ממעטים לרחובות שוב לצאת
הקור סוחף הגשם מטפטף...
את מגיעה אלי כמו גלים בים סוער, הופכת לי כך סתם בשקט שלך את הלב.
והלב הזה שלך, עטוף בעטיפה חדשה ויפה.
זורח מאושר, אך כואב גם את העבר
מכין את הקרקע היציבה שלנו למסע האהבה.
והרגעים הם רק שלנו. איש לא ידע, לא ישמע. איש לא יבין את אשר קרה
כי את, אישתי אהובתי את השושנה שחודרת את נימי נפשי אל תוך ליבי..
אהבה כזאת חזקה שורדת כל משבר עצב חיוך וגם את הפרידות.
כי אנחנו נועדנו יחד להיות, אחרי אין ספור של ניסיונות.
את תמיד תהי הפרח המלבלב במסע שביל חיי בו אני פוסעת איתך כבר עשור.
את אהובתי את ואין אחרת.
בליבי אני יודעת,
כשאת איתי את מאושרת