והנה הגיע הזמן שלי...

[מתוסכל6]

והנה הגיע הזמן שלי...

שלום לכולם, בעבר ניסיתי להימנע מפורומים מסוג זה אבל אני מרגיש שכבר אין ברירה. אולי מתוכן התגובה זה יראה כאילו באתי לפרוק עצבים אבל באמת באמת שאני פה בשביל עצות. אני בן 23 בלי ניסיון זוגי ומיני, אפילו לא התנשקתי (אני מניח שאפילו פה זה מעורר תדהמה), ואני כבר שנים במעין כדור שלג בכל מה שקשור למין וזוגיות. בתור ילד סבלתי מהרבה בעיות, אבל לאט לאט הכל התייצב (-+) ורק התחום הזה נשאר חריג מאוד. עוד יומהולדת, עוד סילבסטר, עוד יום אהבה וכל אחד מהם כמו סטירה שתזכיר לי את המצב. יש הרבה סיבות- חוסר ביטחון, פחד מדחייה, כדור שלג שלאט לאט הופך את זה ליותר מביך.. אבל הבעיה המרכזית שנקלעתי אליה היא שאני מרגיש שכבר התרגלתי לזה. זה מפריע לי אבל אני לא מרגיש את החוסר כשלעצמו. (אני סטודנט ובן אדם די עסוק, אז אין לי בעיה להדחיק את זה ביום יום) במשך כל החיים ניסיתי כמה שפחות להתחפר בזה כדי לא סתם להכניס את עצמי למרה שחורה, וקיוויתי שפשוט אני אבשיל לזה וזה יקרה, אבל לאט לאט הבנתי שאם אני לא אהפוך את זה לעיסוק מרכזי, זה לא יקרה. לכן ממש אשמח אם אנשים שהיו במצב דומה ויצאו ממנו מוכנים לשתף קצת.

 

[להיות ולחיות]

קח אויר ותוציא אותו לאט לאט

אנחנו חיים בחברה שמתארכת (מלשון תאריך) כל דבר.
אתה בחרת בשם משתמש לא כ"כ אופטימי ומכאן התסכול ימשיך...
לא נפלתי מהכיסא כשאמרת שאתה בגיל 23 ועדיין לא התנשקת , גם לא נפלתי מהכיסא מסיפורך...

תעיין קצת בפורום ותראה שאתה לא שונה במיוחד.

התסכול מובן אך מצד שני חשוב שתראה כמה דברים אתה הצלחת להשיג בהשוואה לילדות, לנקודת הפתיחה שלך לעומת היום... הרבה דברים (או בעצם שום דבר) לא מובן מאליו..

 

[cancer3009]

היי

אני במצב דומה לשלך רק שיש לי עוד שנתיים עליך, בן 25, וגם.. מעולם לא התנשקתי.
לדעתי אתה באמת צריך להפוך את זה לעיסוק מרכזי כדי לצאת מזה, אחרת הזמן פשוט ממשיך לעבור..
הייתי במצב דומה לשלך, היום כבר פחות אכפת לי ואני מתחיל לקבל את המצב כמו שהוא, מקווה שלא תגיע לשם ..
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[yellowshirt]

לא לאבד תקווה

אתה עדיין צעירים ואין לדעת מה צופן העתיד, היום אני בן 34 וכשהייתי בגילכם גם אני וויתרתי על הרעיון לזוגיות או למגע פיזי ורגשי עם בנות המין השני וכך התנהלתי כמעט עשור, אבל יצא למזלי ופגשתי מישהי שעוררה את הרגשות החבויים והתקווה חזרה לפעום.
מה אני רוצה להגיד, אם בגיל 33 התנשקתי פעם ראשונה ורק עכשיו מחפש בת זוג לחיים אין סיבה שתוותרו, כמובן שלהגיד שזה צריך להיות הדבר המרכזי שעושים הוא לא נכון, מפני שצריך להתפתח גם בתחומים אחרים, אבל שיהיה בין העיקריים שפועלים בהם

 

[Matzeket]

בשביל לרצות לשנות משהו

צריך שהוא מספיק יפריע לנו.
ואז יש שתי אפשרויות- או שמצליחים לשנות לבד או שצריכים עזרה או תמיכה חיצוניים כדי לבצע את השינוי.

כתבת שהבעיה המרכזית היא שהתרגלת לזה ואתה לא מרגיש את החוסר.
מצד שני כתבת שזה מפריע לך ושיש הרבה סיבות למה זה לא קורה.

יש מלא אנשים שעשו שינויים בחיים שלהם וכאלה שהם פשוט LATE BLOOMERS.
זה מעניין ונותן השראה-
אבל לא בהכרח יפתור את מה שמציק לך.

נסה להתמקד:
רוצה שינוי? לא רוצה שינוי?
מה צריך- מצידך- כדי שהשינוי הזה יקרה?

מרה שחורה ודכאון הם דברים שאם אפשר לוותר עליהם- רצוי. הם לא מקדמים שום דבר ורק מושכים את האדם למטה. מיותר.
נסה למקד את הבעיה למשהו פרקטי. משהו ממוקד ופתיר ולנסות לחתור לפתרון או לדרך לפתרון..
אם תרצה כמובן...

בכל מקרה אנחנו פה.

ולשאלתך:
נדמה לי שבאופן אישי המחיר של להפוך את זה לעיסוק מאד משמעותי בחיים שלי מאיים עלי ולכן אני אפעל בצורה מאד מנורית כדי ליצור הזדמנויות
מצד שני כשכבר יש הזדמנות אני מנסה כמה שפחות לחסום וכמה שיותר לנסות את מה שכן יש (גם במחיר של דייט עם מישהו שאמא שלי הכירה לי למשל )

יש לי חברות שבניגוד אלי שמו לעצמן מציאת בן זוג/חתונה כמטרה והקדישו את כל האמצעים שברשותן כדי להשיג את זה: פרסומים בפייסבוק, אתרי היכרויות, שדכניות, לצאת לכמה שיותר ארועים, לדבר עם כל החברים והחברות שלהן שיכירו להן ושהן מחפשות.
לחלקן זה גם הצליח
ולחלק אחר לא
(לשון נקבה כי מי שאני מכירה שפעל ככה היו בחורות, אבל שמעתי גם על כמה בחורים שזו דרכם).

אני לא מסוגלת לאופן הפעולה הזה. קשה לי לאבד את עצמי בתוך המרדף הזה לזוגיות, אבל מעריכה מאד את מי שפועל כדי להצליח.

בהצלחה!

 

[jSb1]

קודם כל, קצת פרופורציות

אם יש משהו שלמדתי זה שלא משנה מה הסיפור שלך, אתה לא היחיד שזה קרה לו. לא הראשון וכנראה שגם לא האחרון.
אם תציץ בהודעות שלי מהחודשיים שלושה האחרונים פה בפורום, תראה סיפור על מישהו בן 35 שמעולם לא התנשק, לא החזיק ידיים וגם לא הגיע לדייט שלישי, הדייט הראשון שלו בחיים היה בערך בגיל 28 - ואיכשהו הוא מצא את עצמו בזוגיות שמחזיקה כבר חודשיים תודה לאל, ומתנהל באיטיות מתואמת למרות הרבה קשיים ואתגרים. איך זה קרה?
ניסיתי מדי פעם. ניסיתי בהדרגתיות. ניסיתי בצורות שנוחות לי. ולקחתי הפסקה בין ניסיון לניסיון כי זה דרש ממני יותר מדי אנרגיות שלא היו לי. הפסקות בפרקי זמן משתנים, בהתחלה ארוכים (אפילו יותר משנה), אח"כ זה הפך לשבועות. יחד עם טיפול פה ושם שסייע ופתח קצת את הראש לחשוב על דברים שמדחיקים בד"כ, ושסייע להקדיש קצת תשומת לב לדברים שמטאטאים מתחת לשטיח - איכשהו זה קרה. יצרתי קשר ונוצר משהו כמו מהאגדות, כמו מהסרטים. מין הפוך על הפוך כזה.

אם זה באמת מפריע לך, ברמה שאתה ממש רוצה לשנות משהו, אז תעשה. אם אתה יודע מה אתה רוצה לשנות ואתה יודע איך יהיה לך נוח לעשות את זה, תעשה. אם אתה לא יודע, תנסה לעשות כל מיני דברים, גם אם הם קטנים. כדי להתרגל לשינוי ולהתרגל לעשייה ולהתרגל לזה שאתה מסוגל. גם אם אתה קורא פה בפורום חוויות של אחרים, ומנסה לעכל יחד איתנו מה שאתה מרגיש, זה לעשות משהו. גם ללכת ברחוב ולשאול בחורות איפה נמצא רחוב X זה משהו. גם לצאת מהבעיה זה כדור שלג. זה מתחיל מאוד בקטן ומתגלגל, סביר להניח שייקח זמן עד שתשים לב, ופתאום תראה שדברים זזו.
זה לא קל, זה דורש עבודה, זה מאתגר. אבל אם זה מפריע לך, זה משהו שאתה חייב לעצמך. גם אני הייתי סטודנט והיה לי קל להדחיק את התחום הזוגי במשך המוווווון זמן. אבל אם חושבים על זה, זה לא באמת קל. זה משהו שעושים כל יום כל היום, זה לוקח מאיתנו הרבה.

תמשיך לשתף ולשאול פה ושיהיה בהצלחה

 

[מוכר סוכריות1]

היי תראה

גם אני בן 23 וגם סטודנט ופחות או יותר באותו מצב.גם אני בתור ילד הייתי מופנם וחסר בטחון,וגם היום למעשה.באופן כללי חוסר נסיון נובע הרבה פעמים בגלל קושי בתחום החברתי וחסך במיומנויות חברתיות,אני לא אומר שכולם אבל בוא נגיד שאם תסתכל באופן כללי על אנשים מופנמים אתה תראה השלכה אוטומטית על הנושא של ההיכרויות,בוא נגיד שזה הרבה יותר רלוונטי מאשר נסיון אינטימי [לדעתי].בבית ספר לדוגמה היו לי קשיים חברתיים ובקושי היו לי חברים,מה שהשתפר בזמן הצבא והיום יש לי חברים טובים, אבל עדיין הקשרים החברתיים שלי מצומצמים ולא נהייתי ''פריק'' של מסיבות שיוצא כל שני וחמישי,יותר בכיוון של פעם בחודש. אולי תפרט על החיים החברתיים שלך באופן כללי,אולי דרך חברים אתה תוכל להכיר?