והנה הוא מגיע - עוד סופשבוע

והנה הוא מגיע - עוד סופשבוע

כמו שעון שוייצרי מקולקל (כלומר פעם בשבועיים ), גם את סוף השבוע המתקרב עלינו לטובה אני הולכת להעביר בבית הורי. דווקא נחמד שם, אם כי מאוד שקט. מכיוון שעיר מוצאי באמת רחוקה מת"א, אז לבוא לבקר באמצע השבוע יוצא נורא לא פרקטי, ולכן נותרים סופי השבוע. הדבר אינו כך עבור שותפי, אשר בית הוריהם קרוב יותר, ואז הם מבקרים בבית גם באמצע השבוע, אחד מהם אפילו נשאר לישון שם לילה.אך עם זאת, עדיין זה ברור שבסוף השבוע "נוסעים להורים". והיום כשחשבתי על זה, פתאום זה נראה לי נורא מוזר: הרי אחד מהדברים שצצים פה הרבה זה העניין של "לעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה", וזה הכל טוב ויפה חוץ מזה שבאמצע השבוע הרבה פעמים אין באמת זמן לעשות כל מיני דברים שמתיישבים עם ה"חופש" שבמגורים עצמאיים. ואז, בסופשבוע, שבו אפשר לצאת לבלות, לטייל, להסתובב עם מי שרוצים איפה שרוצים וכו', אנשים באופן כמעט אינסטינקטיבי חוזרים הביתה. האם גם אתם חוזרים לבית הוריכם בסופי השבוע, או שאתם מבקרים גם באמצעיתו
וכל כמה זמן אתם רואים אותם (אחת לשבועיים או פעם ביומיים)
 

karnaf7

New member
לי יוצא לבקר את הורי בערך אחת לחודש

בדרך כלל בעוד שניים או שלושה אני עובד (תלוי כמה סופ"ש יש באותו החודש) ורק סופ"ש אחד הוא לעצמי. אני לא רואה בביקור ההורים מועקה, אני שמח לפגוש אותם, אבל זה כרוך בנסיעות ובתלות באחרים או באוטובוסים (כאן אני מתנייד עם קטנוע ואין לי אוטו). מנוחה אמיתית יש לי רק כאן בסופ"ש שאיני עובד.
 
לא התכוונתי שזה יתפרש

כאילו מדובר במועקה. אני ממש לא מרגישה כך. פשוט יוצא שסופי שבוע הם כמעט הזמן היחיד (וגם זה לא תמיד) בהם אפשר להניח לדברים ולשקוע בזמן שהוא באמת מנוחה. ולפחות עבורי, חשוב לי שפעם בכמה זמן, יממת הרגיעה הזו תהיה לגמרי ביני ובין עצמי.
 

קישקוש

New member
לפעמים זה גם פעמיים ביום.. ../images/Emo3.gif

כמו בימים שאני זקוקה לרכב ואני מגיעה בבוקר לקחת אותו ובערב מחזירה.. כשההורים קרובים- אז יותר מתפנקים
אבל חוצמיזה- אני רואה אותם לפחות פעם בשבוע- בשבתות (אני תמיד חוזרת הביתה לשבת). דווקא יוצא כיף, כי אז נותנים לי המון תשומת לב
שבת שלום!
 
למעלה