והנה חזרנו באחת לשאלה הגורלית - איפה אתם בסדר?

אבח"י

Well-known member
אפילו חילוני קיצוני כמוני לא מצליח להימלט מהסוגיה הבלתי נסבלת הזו.
אמ-מה, בהיותי יתום מהורים, רחוק מאחים אין לי בעיה ממשית. בצעירותנו כזוג חולקו החגים: סוכות אצל הוריי באירוח טורקי נדיב עם הורי בת זוגי ובפסח אצל חמותי באירוח רומני נדיב עם הוריי. הלכו ההורים בדרך כל בשר, עברנו להתארח אצל חברה טובה, עד שנגמר לה הסוס מאיתנו, אז היינו אצלנו בבית, שנינו לבד, ומהרגע שבתי ובן זוגה רכשו דירה גדולה - אנחנו אצלם, ואני קורא בהגדה, שלא נדע, והזוגה קונה מתנות לילדי הגיסות, למחותנת שלנו, לאחות המחותנת שתמיד מגיעה.
אבל -
היכן יהיה הבן שלי בסדר?
האם ניקח אתנו את החותנת הדמנטית שלי השוקלת למעלה ממאה קילו, בכסא גלגלים, ללא המלווה שלה?
שאלות של סדר, חירות וגם ארגון.
 

צליליתה1

Well-known member
אפילו חילוני קיצוני כמוני לא מצליח להימלט מהסוגיה הבלתי נסבלת הזו.
אמ-מה, בהיותי יתום מהורים, רחוק מאחים אין לי בעיה ממשית. בצעירותנו כזוג חולקו החגים: סוכות אצל הוריי באירוח טורקי נדיב עם הורי בת זוגי ובפסח אצל חמותי באירוח רומני נדיב עם הוריי. הלכו ההורים בדרך כל בשר, עברנו להתארח אצל חברה טובה, עד שנגמר לה הסוס מאיתנו, אז היינו אצלנו בבית, שנינו לבד, ומהרגע שבתי ובן זוגה רכשו דירה גדולה - אנחנו אצלם, ואני קורא בהגדה, שלא נדע, והזוגה קונה מתנות לילדי הגיסות, למחותנת שלנו, לאחות המחותנת שתמיד מגיעה.
אבל -
היכן יהיה הבן שלי בסדר?
האם ניקח אתנו את החותנת הדמנטית שלי השוקלת למעלה ממאה קילו, בכסא גלגלים, ללא המלווה שלה?
שאלות של סדר, חירות וגם ארגון.

במטבח

ועם כל ההתעצבנויות וההתעצלויות עושה את זה באהבה גדולה

לא שהסדר לבד לפני שנה, קצת זום, קצת מציה עם סלט, קצת טלוויזיה, לא היה משעשע
אבל טוב בטח לא היה

פסח חג משפחתי, זה החג שאבא זל הכי נוכח יחד איתנו. הוא מאוד אהב את החג, את האוכל, לקרוא בהגדה והכי הכי את המצות.
באחת הפעמים כשחזרנו מהבית חולים, וכבר היה ברור שזה הסוף, בתי, נכדתו, שאלה האם נקרא בכל ליל סדר את כל ההגדה כמו סבא.

בינתיים, די עמדנו בזה, למעט פעם אחת שהנוכחים כולם היו מעל גיל 50, הברזנו וצחקקנו כמו ילדים קטנים ופעם אחרת כשקראנו בפאקינג זום, כי זה באמת לא היה כיף.
השנה , ליד שולחן שכולל אי אילו ילדים ונכדים יש להניח שנחזור לקרוא.

ובענין המטבח, הייתי אסרטיבית עד אלימה ודי האצלתי סמכויות.
 

סופהו 1

Well-known member
אפשר לקנות כזה סימוכין תמורת עשר שקל
בְּחַיֵיך.
רק עשר שקל?
ובענין המטבח, הייתי אסרטיבית עד אלימה ודי האצלתי סמכויות.
אני לא רואה בזה אלימות.
הטלת מטלות/בקשת/קבלת עזרה מעולם לא נחשבה בעייתית.

הפעם, נפלה עלי רוח טובה והחלטתי להכין את ארוחת הצהרים-החגיגית-המשפחתית בעצמי, לבדי.
מגיע להגיע פעם אחת כאורחים, לא?
(לפחות עד תום הארוחה :) )
 

אבח"י

Well-known member
במטבח

ועם כל ההתעצבנויות וההתעצלויות עושה את זה באהבה גדולה

לא שהסדר לבד לפני שנה, קצת זום, קצת מציה עם סלט, קצת טלוויזיה, לא היה משעשע
אבל טוב בטח לא היה

פסח חג משפחתי, זה החג שאבא זל הכי נוכח יחד איתנו. הוא מאוד אהב את החג, את האוכל, לקרוא בהגדה והכי הכי את המצות.
באחת הפעמים כשחזרנו מהבית חולים, וכבר היה ברור שזה הסוף, בתי, נכדתו, שאלה האם נקרא בכל ליל סדר את כל ההגדה כמו סבא.

בינתיים, די עמדנו בזה, למעט פעם אחת שהנוכחים כולם היו מעל גיל 50, הברזנו וצחקקנו כמו ילדים קטנים ופעם אחרת כשקראנו בפאקינג זום, כי זה באמת לא היה כיף.
השנה , ליד שולחן שכולל אי אילו ילדים ונכדים יש להניח שנחזור לקרוא.

ובענין המטבח, הייתי אסרטיבית עד אלימה ודי האצלתי סמכויות.
גם אני אוהב מאוד את המטבח, בעיקר אוהב את זמן "אחרי המטבח". הכל מוכן, ממורק, מסודר ואני רובץ ברגליים פשוטות לצדדים, שואף ונושף בקלות דעת, מתנמנמם מול שיר פסח ואביב, מחכה למתקפת הבנדיטים.
אמ-מה, אתמול הם היו, ונרדמתי, משהתעוררתי כמעט 'תעלפתי - הבית היה מטונף, לא יאומן. חטפתי "קריזה" מדוכאת היטב, רק הפנים אמרו שירת יי' ובת זוגי שמכירתני היטב התעצבנה שאני מתעצבן, אבל היא יודעת שטינופת מהסוג שהיא מרשה לנכדיה לעשות [ כשאני רואה בזה בוז עמוק לביתנו, כי אצלם בבית לא יעיזו, והכל כדי ש"יאהבו אותה" או אין לה כוח לשים גבולות ] משגעת אותי. אבל אהבתי לה בטוחה, אהבת הנכשים? כנראה שהיא עדיין לא בטוחה בה מספיק.
רררררררררררררר
 

סופהו 1

Well-known member
אתה מנסה לפתור בעייה אחת (זמנית) על ידי יצירת בעייה אחרת (קבועה) ?
איפה היה כתוב שהוא מחפש משהו קבוע?

זה חכמה !
פשוט לפעמים יש מצבים שיותר נוח "להפיל" על העזר כנגדך...
מדוע רק לפעמים?
אם הסידור טוב, אפשר באופן קבוע.
לא?
 

Zadig

Well-known member
מדוע רק לפעמים?
אם הסידור טוב, אפשר באופן קבוע.
לא?
יש 2 גרסאות לענין:
1. אם יש דובדבן אמצא לי אותו (המוטו בצעירותי אצל כל היתר)
2. אני אוהב קבוע. הבעיה שעד שאמצא קבוע אני בקבוע אחר ורגיל אליו (פלונטר)
 

קלייטון.ש

Well-known member
אני כל הזמן קיויתי שיהיה סגר כללי בפסח, כך שנוזמן ונוכל להעביר את החג אצל הראשונה ובעלה. מי שמכיר אותי יודע שלא הראשונה ובעלה מעניינים אותי, אלא הנכדות, ובמיוחד הכוכבת העולה של המשפחה, רחל התינוקת.
אבל אין סגר בחג (יש בחירות) ואי לכך אנחנו מוזמנים ונעביר את החג אצל הראשונה ובעלה.

אז שוב אבלה עם הנכדות, עם התאומות ועם רחל התינוקת. זאתי בת שנה וקצת ומדברת שוטף ובלי הפסקה. הייתי אומר ששטויות כמו שהיא פולטת ברצף לא שמעתי מימי, אלא שאני שומע את אותן שטויות בדיוק מכל הפולניות במשפחה, יהא גילן מה שיהא.
היא מחוברת לתאומות צמוד והן הולכות ביחד לכל מקום. למעשה הוחלט שהיא תעבור לחדר שלהן באופן קבוע ותישן איתן באותה מיטה. זה יהיה החדר של הבנות הגדולות, שהרי רחל התינוקת עומדת על כך שהיא כבר גדולה. השגר הבא שצפוי בעוד אי אילו חודשים יופנה לחדרים אחרים.

הבנים, גם הם בני שנה, לא מדברים. הם אנשי מעשה. במקום לבזבז זמן על הסברים הם מעדיפים להרוס. אם מישהו פה קורא ויש לו חברת הריסות כדאי לו להעסיק את הבנים, הם יביאו לו תועלת רבה. מומחי הרס בעלי שם עולמי. או אם מישהו יש לו בית להרוס, שיזמין אותם, ותוך שעה יישאר מהבניין רק עפר ואפר. אם מישהו יש לו ספריה שהוא לא צריך שיקרא להם, הם קורעים ספרים. מגרסה תעשייתית היא קוצץ ציפורניים לידם. הם עוקרים שתילים מעציצים, הם מושכים בכוח חוטים לבדוק את עמידות החיבור שלהם למה שהם מחוברים, הם עושים מבחני ריסוק לצעצועים. כישרונות גדולים.
אלי הם לא מתייחסים, אולי כי הם תופסים שאני כבר לגמרי הרוס ואין עבודה לעשות עלי.

שאלה נוספת שעולה בימים אלה היא האם התחלתם נקיונות לפסח? פיזרתם פירורי לחם בפינות?
גיליתי בפייסבוק של הוועד ללשון העברית שבעברית מותר להגיד גם נִקֵּיתִי. niketi. זה קודם כל מוכיח שעוזרת הבית שלנו יודעת עברית יותר טוב ממני. שנית גורם לי להגיד עכשיו לכל אחד שגם אני niketi את הבית, למרות שלא נקפתי אצבע, רק שינסו לתקן אותי ואז אכניס להם. בינתיים לאף אחד לא אכפת, לא אם ניקיתי ולא צורת הגיית המילה.
 

שיח סלימאן

Well-known member
מנהל
שאלה נוספת שעולה בימים אלה היא האם התחלתם נקיונות לפסח? פיזרתם פירורי לחם בפינות?
גיליתי בפייסבוק של הוועד ללשון העברית שבעברית מותר להגיד גם נִקֵּיתִי. niketi. זה קודם כל מוכיח שעוזרת הבית שלנו יודעת עברית יותר טוב ממני. שנית גורם לי להגיד עכשיו לכל אחד שגם אני niketi את הבית, למרות שלא נקפתי אצבע, רק שינסו לתקן אותי ואז אכניס להם. בינתיים לאף אחד לא אכפת, לא אם ניקיתי ולא צורת הגיית המילה.
אפרופו ניקתי היה לנו אישור להשתמש בצורה הזו גם קצת לפני שהמציאו את הועד ללשון העברית.

וְנִקֵּ֖יתִי דָּמָ֣ם לֹֽא־נִקֵּ֑יתִי וַיהוָ֖ה שֹׁכֵ֥ן בְּצִיּֽוֹן: (יואל פרק ד פסוק כא).

 

קלייטון.ש

Well-known member
אפרופו ניקתי היה לנו אישור להשתמש בצורה הזו גם קצת לפני שהמציאו את הועד ללשון העברית.

וְנִקֵּ֖יתִי דָּמָ֣ם לֹֽא־נִקֵּ֑יתִי וַיהוָ֖ה שֹׁכֵ֥ן בְּצִיּֽוֹן: (יואל פרק ד פסוק כא).

כן גם בוועד משתמשים בתירוץ הזה, שככה כתוב במקרא.
אין כמו "ככה כתוב במקרא" לסתום לטהרני השפה את הפה. גם לחילונים גמורים שמאמינים בכל ליבם שהמקרא הוא יצירה של בני אדם רבים ושונים לאורך מאות שנים, והניקוד נוסף הרבה יותר מאוחר.
אני אישית מקבל את הטיעון הזה בלי היסוס, אבל זה כי אני מאמין שהמקרא כולו, כולל ניקוד, נכתב ע"י אלוהים ונמסר למשה במעמד הר סיני. אני פשוט מוסיף ומאמין שאלוהים זה יש לו אחלה חוש הומור. בגלל זה כזה כיף לחיות בעולם שיצר, במיוחד לאור האופן שבו הוא בוחר להשתעשע בטהרני העברית.
 

סופהו 1

Well-known member
סימוכין לאני יביא
אפרופו ניקתי היה לנו אישור להשתמש בצורה הזו גם קצת לפני שהמציאו את הועד ללשון העברית.

וְנִקֵּ֖יתִי דָּמָ֣ם לֹֽא־נִקֵּ֑יתִי וַיהוָ֖ה שֹׁכֵ֥ן בְּצִיּֽוֹן: (יואל פרק ד פסוק כא).

עוד נופתע ונגלה סימוכין ל- אני יביא, אני ילך, אני ירים וכו?
 

אבח"י

Well-known member
אפרופו ניקתי היה לנו אישור להשתמש בצורה הזו גם קצת לפני שהמציאו את הועד ללשון העברית.

וְנִקֵּ֖יתִי דָּמָ֣ם לֹֽא־נִקֵּ֑יתִי וַיהוָ֖ה שֹׁכֵ֥ן בְּצִיּֽוֹן: (יואל פרק ד פסוק כא).

מתברר אט אט שהעבר הלשוני שלנו מכיל את ההווה שלנו, וילידים לעברית משתמשים בה כאבות אבותיהם במשך 3000 שנים. ויש גם לזקוף קרדיט לפרופ' גלעד צוקרמן והפרופ' רפאל ניר ז"ל מירושלים ללשון - שכתב חיבור שלם ומדעי בו הסביר תהליכי עתיד [ החיבור נכתב לפני 2 עשורים לפחות ] בו צורת המנייה המגדרית בעברית הולכת להיעלם לטובת ערבוב הצורות, ושניהם בדרכם השונה קבלו את "קול ההמון" - VOX POPOLI כקול שדי, והרי שדי הוא שכתב את התורה, רגע, מה, לא?!
 

סופהו 1

Well-known member
אפילו חילוני קיצוני כמוני לא מצליח להימלט מהסוגיה הבלתי נסבלת הזו.
אמ-מה, בהיותי יתום מהורים, רחוק מאחים אין לי בעיה ממשית. בצעירותנו כזוג חולקו החגים: סוכות אצל הוריי באירוח טורקי נדיב עם הורי בת זוגי ובפסח אצל חמותי באירוח רומני נדיב עם הוריי. הלכו ההורים בדרך כל בשר, עברנו להתארח אצל חברה טובה, עד שנגמר לה הסוס מאיתנו, אז היינו אצלנו בבית, שנינו לבד, ומהרגע שבתי ובן זוגה רכשו דירה גדולה - אנחנו אצלם, ואני קורא בהגדה, שלא נדע, והזוגה קונה מתנות לילדי הגיסות, למחותנת שלנו, לאחות המחותנת שתמיד מגיעה.
אבל -
היכן יהיה הבן שלי בסדר?
האם ניקח אתנו את החותנת הדמנטית שלי השוקלת למעלה ממאה קילו, בכסא גלגלים, ללא המלווה שלה?
שאלות של סדר, חירות וגם ארגון.

בשנה שעברה, כשהיה סגר, היה סדר לשניים והיה בסדר.
בלי כל ההתרחשות של שנה "רגילה". אז, ממש למחרת חג הפורים, יש המתחילים לנוע באי נוחות.
ספר ההתחשבונויות נפתח ובאויר עומד נושא ה-מה יהיה, מי יהיה, איפה יהיה.
בינינו? נמאס.
פעם, פעם, נהגתי להזמין את כולם אלינו (כולל אלו שלא היה להם אל מי ללכת. הבן של, החברה של..). שאיש לא ישאר לבד. איש מההורים לא עיקם פרצוף כי הוא מוזמן אל המחותנים. היה סידור טוב.
נגמר.
הילדים גדלו. יש מחותנים. יש התחשבנויות לא ברורות ופרצופים (לזכותה של מחותנת מספר שתיים- תמיד מזמינה. הפעם לא מתאפשר ומאחלת רק בריאות).

אז
אנחנו נהיה שלושה ונהיה בליל-הַסֵּדֶר
ממש
יותר מבְּסֵדֶר.

אגב, מדוע לקחת בלי המטפלת?
 

אבח"י

Well-known member
בשנה שעברה, כשהיה סגר, היה סדר לשניים והיה בסדר.
בלי כל ההתרחשות של שנה "רגילה". אז, ממש למחרת חג הפורים, יש המתחילים לנוע באי נוחות.
ספר ההתחשבונויות נפתח ובאויר עומד נושא ה-מה יהיה, מי יהיה, איפה יהיה.
בינינו? נמאס.
פעם, פעם, נהגתי להזמין את כולם אלינו (כולל אלו שלא היה להם אל מי ללכת. הבן של, החברה של..). שאיש לא ישאר לבד. איש מההורים לא עיקם פרצוף כי הוא מוזמן אל המחותנים. היה סידור טוב.
נגמר.
הילדים גדלו. יש מחותנים. יש התחשבנויות לא ברורות ופרצופים (לזכותה של מחותנת מספר שתיים- תמיד מזמינה. הפעם לא מתאפשר ומאחלת רק בריאות).

אז
אנחנו נהיה שלושה ונהיה בליל-הַסֵּדֶר
ממש
יותר מבְּסֵדֶר.

אגב, מדוע לקחת בלי המטפלת?
על אף הדמנציה, היות המטפלת בתוך "המשפחה" מוציא את הזקנה מהכלים.
 
למעלה