והנה עוד סיפור מזעזע

[גן חיות]

והנה עוד סיפור מזעזע

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3337320,00.html הילד המתעלל ראה בטלויזיה. אבל ילדים אחרים ראו ואו שסייעו, או שצפו, או שברחו. הילד הנפגע מקבל שיחות מיועצת בית הספר(נקווה שיש לו מזל ובבית הספר שלו יש יועצת טובה ורצינית) ועם הפוגע "ימוצו ההליכים ". שזה אומר....? ובינתיים, הילד הנפגע(קורבן , ליתר דיוק) רואה יום -יום את הבריון האלים הזה. והילדים בינתיים רואים שהוא הושעה יום אחד בלבד. איזה מסר הם מקבלים??איזה תחושת ביטחון יש להם??

 

[לב אם]

אחד הדברים הקשים ביותר להורה

הוא כאשר הילד שלך עובר התעללות כזו בעודו בבבית הספר - אתה נמצא בדילמה אם להוציא את הילד מיידית לבית הספר , לסמוך על המערכת שכל כך לא מוכיחה את עצמה, לדרוש שהילד המתעלל יוצא מבית הספר כשאנו יודעים שמשום מה זה אף פעם לא עובד - ולהיפך לעתים הוא זה שמקבל טיפול ויחס, הילדים בהחלט לומדים מזה: - הם לומדים שמי שאלים מרויח בגדול - הם לומדים לא לסמוך על המבוגרים - לפעמים אפילו לא על ההורים - הם לומדים שצריך להרכין ראש ולקבל מה שקורה כי להלחם בזה רק יביא עליך צרות - ולפעמים הם לומדים שעדיף להיות הכי אלים והכי תוקפני כי רק כך אף אחד לא יצליח לפגוע בך לא יופי של חינוך?

 

[גן חיות]

זה נורא

לבתי היתה חוויה של תקיפה בבית הספר. לא טופל כהלכה. רמזו שהילד "עשה הפרת משמעת ונענש" (יום בהשעיה פנימית צמוד למנהלת ויום בבית ביוזמת הוריו שכנראה הבינו קצת יותר את חומרת מעשיו), ושבתי "רגישה מאד ואולי זקוקה לטיפול נפשי". היום, היא אומרת שאין אף אחד מהמבוגרים בבית הספר שלה שהיא סומכת עליהם: לא יועצות, לא מורות, לא מנהלות. אף אחד. היא סיפרה לי על סימני מצוקה ברורים ועל סימני אלימות מתפתחת ברורים שהיא רואה אצל ילדים בכיתתה ומודיעה לי - אני אסתדר. אבל אני לא אפנה לאף אחד בבית הספר. ממילא, הם לא יעזרו למי שצריך עזרה והם לא יטפלו במי שאלים. עצוב מאד.

 

[לב אם]

יוצא לי עכשיו להפגש הרבה מאד

עם מורים. וכל פעם שהם מדברים על הקשר עם הילדים, ועל מורה שעושה את ההבדל , אני חשה תחושת ניתוק קשה מהשיחה כי אני לא זוכרת שהיה מישהו בכל השנים שלמדתי בבית ספר וחשתי יכולת לשוחח אתו ולתת בו אמון - בטח לא היועצת שנתפסה כמי שתפקידו לסווג אותנו (בזמני ילדים קיבלו רשימה מאד מצומצמת לאיזה בית ספר הם יכולים ללכת אחרי מבחני הדסה), בטח לא המורים, ובטח ובטח שלא המנהלים שהיו איזו דמות מפחידה ומרוחקת. דוקא, בדור של היום זה כנראה השתפר, או שהילדה שלי שונה משמעותית ממני, כי אני יודעת שהיא הלכה על דעת עצמה לשוחח עם יועצת השכבה שלה כמה פעמים כשהיו לה בעיות שהיא לא חשה נוח לשוחח אתנו עליהם. לשמחתי היועצת התגלתה כאשה מאד אמפתית ועזרה לה מאד, ואפילו שכנעה אותה בסוף שחשוב לשתף את ההורים.

 

[גן חיות]

זה כנראה תלוי בדמויות הבוגרות

בבית הספר היסודי היתה יועצת נפלאה והבת שלי לא הססה לפנות אליה ולשפוך את הלב, גם דברים שהיו קשים לה להגיד לי. אפילו הבן, שהוא יותר סגור, הביע שביעות רצון כאשר היא לקחה אותו לשיחה ועזרה לו במקצת עם בעיה(גם מצא חן בעיניו ששמו לב שיש בעיה). עבדתי במהלך השנים עם הרבה מורים, הרבה יועצים, הרבה פסיכולוגים והרבה מנהלים. יש נפלאים ופתוחים ויש אידיוטים. אצל מי הילד המסויים נופל - זה עניין של מזל.

 

[גן חיות]

והנה עוד אחד "טרי"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3337455,00.html גם פה - מה נעשה?? השעיה של יומיים!! ניתן להבין שבית הספר התנגד שההורים יפנו למשטרה ואפילו הבהירו שלא ידווחו אמת אם יתושאלו. לאן הגענו??????????

 

[לב אם]

הקדמת אותי - בדיוק רציתי להגיב לך

עם הלינק הזה. אבל אם כבר: כדי לצרף לינק בצורה נוחה למי שקורא את התגובה שלך, את צריכה ללחוץ למטה על הפס הכחול שכתוב עליו "כתובות אינטרנט נלוות" ואז נפתחים לך שני טורים: בטור השמאלי את מדביקה הכתובת של הכתבה, ובטור הימני את נונת איזה כיתוב שאת רוצה. האפשרות השניה היא לצרף את הקישור כחלק מהמשפט שלך, את לוחצת על הפס הכחול השני " צרף קובץ ...." ואז בטור השמאלי את מדביקה את הכתובת ובימני מדביקה איזושהי מילה מתוך מה שכתבת - הנה למשל את זה בצורה הזאת מי שקורא מה שכתבת יכול פשוט ללחוץ על הקישור ולהגיע לכתבה בצורה נוחה. בהצלחה.

 

[גן חיות]

תודה. אנסה בפעם הבאה

 

[לב אם]

ולגופו של עניין

הבעיה היא לא רק ההשעיה הקצרה, ולא רק ההתנגדות לפנות למשטרה (אולי מפחדים על השם של בית הספר?) הבעיה היא בכך שלא מפעילים שום תוכנית חינוכית או טיפולית לילד האלים, אחרי ההשעיה הוא פשוט ממשיך להגיע לבית ספר כרגיל - אם זה לא פרס להתנהגות שלילית , אז אין לי מושג בכלום. בזמנו, בבית הספר של בתי היתה בעית אלימות שפשוט הבריחה תלמידים מכיתה לכיתה ולא מעט גם עברו לבית ספר אחר (מתוך אשליה ששם יותר נחמד ונעים בגלל שהוא בית ספר קטן ואינטימי - הרבה חזרו אחרי שנה) - המחנכת של הבת שלי בזמנו היתה מחנכת מאד ותיקה שלא מפחדת מכלום, והיא שכנעה אותה להשאר בכיתה והצליחה להוציא את שני המטרידים - אין לי מושג איך ... אני קישרתי את יועצת השכבה עם קצין משטרה שאני לא זוכרת את הגדרת תפקידו המדויקת - אבל משהו כמו שוטר קהילתי. והסתבר לי בדרך שיש להם תוכנית איך לסייע לטפל בנערים האלו, בלי לפתוח להם תיק פלילי ולדפוק להם את החיים, אבל כן עם ההפחדה שמעורבות משטרתית יוצרת.

 

[גן חיות]

משטרה

גם בתי הספר וגם משרד החינוך לא בעד פניות למשטרה. אני מכירה מקרים שהורים פנו למשטרה או שמורים שהותקפו פנו למשטרה. במקרה אחד, בו כמעט הושבת כל מערכת החינוך בעיר, אחרי שהכל "הסתדר" המפקחת הגיעה לבית הספר, ביום קבלת הקהל שלה כי זה יום שכל הצוות נכח.היא האריכה לנו את ההפסקה וכינסה אותנו בחדר מורים. סמינריסטיות והמזכירה עשו את התורנות. היא באה להגיד לנו :זכותכם לפנות למשטרה אבל רק אחרי שפניתם למנהל, חיכיתם שבועיים, ראיתם שהוא לא פעל, פינתם אלי(אליה) וחיכיתם שבועיים, פניתם למנהלת המחוז וחיכיתם שבועיים - אז אם לא עשו כלום - תפנו למשטרה ו/או להסתדרות המורים. מבחינת בית-הספר , הם יכולים להמעיט בחומרת מעשה התלמיד ואז יהיו פחות שאלות מופנות אליהם.

 

[לב אם]

חבל מאד

למשטרה יש היום המון מודעות קהילתית , חברתית וחינוכית. יש להם כלים לעזור למערכת החינוך בלי "לשבור את הכלים", בפניה דיסקרטית של בית הספר ועבודה משותפת מול המשטרה אפשר לקבל עזרה לא תסולא בפז בלי להגיע למצב של פתיחת תלונות וילדים עם נזק לכל החיים עקב פתיחת תיק פלילי.