Cat on a hot tin roo
New member
והסירה מתנדנדת...
לפני שנה גרנו במקום אחר. גרנו זה בן זוגי ואני. מקום רחוק ומבודד. וכל בוקר הייתי עולה על האוטובוס לעבודה. אוטובוס שעובר שלוש פעמים ביום. וכל בוקר היא היתה שם. אני לא יודעת איך קראו לה אבל אני בטוחה שזה השם היפה ביותר שאני אעלה על דמיוני. כי מעולם לא ראיתי יצור שמיימי ממנה. היא היתה חיילת. וזה היה חורף. וכל פעם שהיא היתה עולה על האוטובוס כל גופי היה נדרך. ניסיתי לשתות בעיניי כמה שיכולתי בלי שהיא תשים לב. לפעמים קצת יותר. לפעמים קיויתי שהיא תשים לב ותפנה אליי בקול המלאכי שלה ותשאל, שתשאל כל דבר, שתשאל מה השעה, ואני אוכל להגיד לה כמה שהיא יפה. כמה שהמילה "יפה" אפילו לא מכסה חלק קטנטן ממה שבאמת חשבתי עליה. היה לה קארה חום מבריק ורך שכזה. עיניים כחולות תכלת עגולות וגדולות, אף סולד ושפיצי וגוף קטן כזה לא גבוהה ולא נמוכה, ועור...תמיד עור אפרסקי שכזה, אתם יודעים? מהסוג שכשקר מעלה אדמומיות מטריפה בלחיים. זה לא היה רק המראה. זה היה הכל. השפת גוף שלה. כל תנועה הכי סתמית היתה כמו שירה. היו לה ציפורניים יפות. לא מהסוג הארוך או המרובע עם הלק המזעזע. לא היה לה לק בכלל רק מבריק, היא אף פעם לא עלתה לבד. תמיד היו איתה לפחות שתי חברות. והן היו מכוערות, ולא הבנתי איך הן חושבות שמגיע להן בכלל לדבר אליה. היא תמיד ישבה יפה. זקוף כזה אפילו אם המעיל הכי מגושם. עם הזמן התחלתי לצות איפה היא תשב והתיישבתי קרוב. האזנתי לשיחות שלהן כל הנסיעה (שעתיים), היה לה חבר. אני לא ראיתי אותו אבל ידעתי שאין סיכוי שהוא שווה לה. הייתי עושה לה כל כך טוב ידעתי. הייתי מתייחסת אליה כמו שמגיע לה, מעריצה אותה. כשהייתי יושבת מאחוריה יכולתי להריח את הבושם העדין שלה. גם כשירד גשם זלעפות בחוץ, היא לא נרטבה. כל מה שרציתי זה להעביר את היד שלי בשיערה, רק להרגיש אותו לרגע. הייתי מוותרת על יד כדי להיות היא. היו לה את השיניים הכי לבנות בעולם. יותר לבנות מלבן. ושפתיים לא עבות, ורודות עדינות. חצי שנה יום יום הייתי מדמיינת שהיא תקום ממושבה ותתיישב לידי. ותגיד משהו. כבר שנה שלא ראיתי אותה. אני בת 25, אני לא לסבית כי אני מאוהבת בבן זוגי כבר מעל לשנתיים, ואני לא בטוחה שאני בי, כי בנות אחרות ממש לא עושות לי את זה. אבל לא ייתכן שאני סטרייטית לגמרי שהרי סטרייטית לא תדבר ככה על בחורה, נכון? אף פעם לא פינטזתי על בחורות. רק לעתים מאוד רחוקות, פתאום עולה מישהי לאוטובוס שמזכירה לי אותה והלב שלי מתחיל לפעום בפראיות וקשה לי לנשום...
לפני שנה גרנו במקום אחר. גרנו זה בן זוגי ואני. מקום רחוק ומבודד. וכל בוקר הייתי עולה על האוטובוס לעבודה. אוטובוס שעובר שלוש פעמים ביום. וכל בוקר היא היתה שם. אני לא יודעת איך קראו לה אבל אני בטוחה שזה השם היפה ביותר שאני אעלה על דמיוני. כי מעולם לא ראיתי יצור שמיימי ממנה. היא היתה חיילת. וזה היה חורף. וכל פעם שהיא היתה עולה על האוטובוס כל גופי היה נדרך. ניסיתי לשתות בעיניי כמה שיכולתי בלי שהיא תשים לב. לפעמים קצת יותר. לפעמים קיויתי שהיא תשים לב ותפנה אליי בקול המלאכי שלה ותשאל, שתשאל כל דבר, שתשאל מה השעה, ואני אוכל להגיד לה כמה שהיא יפה. כמה שהמילה "יפה" אפילו לא מכסה חלק קטנטן ממה שבאמת חשבתי עליה. היה לה קארה חום מבריק ורך שכזה. עיניים כחולות תכלת עגולות וגדולות, אף סולד ושפיצי וגוף קטן כזה לא גבוהה ולא נמוכה, ועור...תמיד עור אפרסקי שכזה, אתם יודעים? מהסוג שכשקר מעלה אדמומיות מטריפה בלחיים. זה לא היה רק המראה. זה היה הכל. השפת גוף שלה. כל תנועה הכי סתמית היתה כמו שירה. היו לה ציפורניים יפות. לא מהסוג הארוך או המרובע עם הלק המזעזע. לא היה לה לק בכלל רק מבריק, היא אף פעם לא עלתה לבד. תמיד היו איתה לפחות שתי חברות. והן היו מכוערות, ולא הבנתי איך הן חושבות שמגיע להן בכלל לדבר אליה. היא תמיד ישבה יפה. זקוף כזה אפילו אם המעיל הכי מגושם. עם הזמן התחלתי לצות איפה היא תשב והתיישבתי קרוב. האזנתי לשיחות שלהן כל הנסיעה (שעתיים), היה לה חבר. אני לא ראיתי אותו אבל ידעתי שאין סיכוי שהוא שווה לה. הייתי עושה לה כל כך טוב ידעתי. הייתי מתייחסת אליה כמו שמגיע לה, מעריצה אותה. כשהייתי יושבת מאחוריה יכולתי להריח את הבושם העדין שלה. גם כשירד גשם זלעפות בחוץ, היא לא נרטבה. כל מה שרציתי זה להעביר את היד שלי בשיערה, רק להרגיש אותו לרגע. הייתי מוותרת על יד כדי להיות היא. היו לה את השיניים הכי לבנות בעולם. יותר לבנות מלבן. ושפתיים לא עבות, ורודות עדינות. חצי שנה יום יום הייתי מדמיינת שהיא תקום ממושבה ותתיישב לידי. ותגיד משהו. כבר שנה שלא ראיתי אותה. אני בת 25, אני לא לסבית כי אני מאוהבת בבן זוגי כבר מעל לשנתיים, ואני לא בטוחה שאני בי, כי בנות אחרות ממש לא עושות לי את זה. אבל לא ייתכן שאני סטרייטית לגמרי שהרי סטרייטית לא תדבר ככה על בחורה, נכון? אף פעם לא פינטזתי על בחורות. רק לעתים מאוד רחוקות, פתאום עולה מישהי לאוטובוס שמזכירה לי אותה והלב שלי מתחיל לפעום בפראיות וקשה לי לנשום...
