והעיקר והאיכר, לא לפחד כלל.

[ענבר.]

והעיקר והאיכר, לא לפחד כלל.

נכון שלא שמתם לב שלא הייתי כאן בימים האחרונים? טוב, נו, כי גם אני לא געגעתי אליכם

אבל לא על זה רציתי לספר לכם. חזרתי היום הביתה בטיסה. זוועה של טיסה. לא היה כיס אויר אחד שלא נפלנו לתוכו, והמטוס פשוט סרב להפסיק להיטלטל. תפסתי את עצמי פתאום מלאה חרדות. ניסיתי לחשוב על ים, שמש, דקלים, כושים חטובים, יוק. מפלס החרדות לא ירד. פחדתי. פחד מוזר. לא הבנתי ממה בדיוק אני פוחדת. חשבתי, שאם ככה נראה הסוף, נו, אז אני לפחות הולכת מכאן עם ה"ידיעה" של איך נראה הסוף. (אגב, מה זה ההתעקשות המטופשת הזו על חגורת ההצלה? את מי בדיוק מצילות החגורות כשמטוס מתרסק?) בקיצור, עד לנחיתה לא הצלחתי לפענח את סוד הפחד, ואני מניחה שהפחד נבע בעיקר מהמילה "סוף". אותי, מסתבר, סוף מפחיד.

 

[magy]

תזכירי לנו מי את!!

בקשר לפחד, אנחנו כנראה נולדים ללא פחדים..... שום אדם קדמון, מערות וגבהים, ציידים וחיות..... אין פחד כי לא חווינו כלום....... תינוקות לא חולמים על אריות ונפילות (כפי שנהוג לספר) הם סתם זזים אינסטיקטיבית , רספלקסטיבית, או מתעוררים מרעב - כאב בטן......... רצון לחיבוק לא מחלומות רעים.... אחר כך...................אנחנו גדלים וכל התנסות מפחידה, מכניסה לאחת המגירות, פחדון וכשקשה לסגור את המגירות מרב פחדונים זה הרגע ששום הסחת דעת לא מועילה..... ברגע זה קוראים לנו : מר פחדנוביץ... (אגב, חוויתי טיסה במטוס רומני שלא רצה להתרומם כולם התפעלו שרואים את ההרים מתחתנו, אני הבנתי אבל........... משום מה.........הקרבה לסוף הרגיעה אותי פלאים....... ניסיתי להרגיע אחרים ולא הצלחתי.... אפילו חייכתי.... אולי בגלל שלא היה לי מה להפסיד באותה תקופה?) אולי. עשרים דקות לפחות בחצי אויר...על ההרים......הרומנים ואני .......שלא כמו תמיד......רגועה עד אימה.... ואחר כך יש את הדרגה הגבוהה יותר..... של פחד......פחד אימים........ ועל זה בהזדמנות אחרת...

 

[magy]

כיסים, אני לא אוהבת.........

זה מפחיד. אני דווקא הייתי די מבוהלת......בארץ על האדמה בנסיעה מהצפון לחתונה של הבן לאזור המרכז. רעמים וברקים, מילא...... שחור באמצע היום , מילא גם גשם מילא........ אבל ברד שמתנפץ על השמשה הקדמית ולא רואים כביש.......במשך יותר משעה...... הייתי בטוחה שלא אצליח להגיע לחופה ........ זה היה מורט עצבים..........האוטו עף ברוח............ ואני ישבתי די מפוחדת ומודאגת... פשוט לא יפה למות ביום כל כך שמח....ולחרבש לאחרים את השמחה....

 

[ענבר.]

כיסים אני דווקא אוהבת

כשהם מלאים באגוזים. כדורי ברד בגודל פינג פונג, שגורמים להרס, הם מראה שבשיגרה באירופה. אז, כנראה שהפכנו לאחת האומות

העיקר שהכל עבר בשלום והשמחה לא הושבתה.

 

[magy]

כיסים?

רק חיות כיס....... וכיס באלפיון העליון....... טוב, אשאר עם החיות...........

 

[pat]

היה יכול להיגמר אחרת...

פעם חוויתי המראת אונס... לא הספקנו לחגור חגורות, רק שהגענו ארצה גילו לנו שמחבלים ירו על מטוסינו! לא הספקנו לפחד.

 

[softy]

בפעם הבאה

תקראי את תפילת הדרך בכוונה יותר גדולה. חגורות ההצלה במטוסים מצילים בעיקר את היצרנים שלהם. עוד לא שמעתי מעולם שמצאו ניצולים בהתרסקות של מטוס שהיו חגורים בחגורות ההצלה, אפילו לא מעל הים.

 

[ענבר.]

בסטטיסטיקה הפרטית שלי

כל מה שאני עושה מתוך כוונה גדולה יותר - מתפקשש. סודה של טכנולוגיה מוצלחת היא ביכולתה להשרות אמון מלא באנשים המשתמשים בה, בלי קשר עד כמה היא מורכבת. הפחד מפני טיסה הוא פחד קמאי, שקיים אצל הרבה מאוד אנשים, גם אצל אלה שלא מוכנים להודות בו. כל חוברות ההדרכה, ההסברים החביבים, החיוכים של הדיילות, לא מצליחים להרגיע אדם, תלוי בין ארץ ושמיים, שיודע שאם מטוס נופל באמצע הלילה או היום, גם אלוהים לא יעזור.

 

[לך עם החלום]

שימי לב

את הרי יודעת שאם מסתכלים מנקודת הפחד הרי שאין מקום שלא מפחיד . בכבישים מתים הכי הרבה אנשים ,וכמה פעמים בכביש לא חשבת על הפחד הזה כלל? בטיסות סטטיסטית מתים הרבה פחות אנשים בעולם . מה שאני מנסה להגיד זה שהמוות הוא חלק מהחיים , הוא בלתי נמנע והוא מגיע בסוף(וכל אחד עם הסוף שלו) . גם אם את לא חושבת עליו ברגע מסויים הוא תמיד מעבר לפינה . אז כמובן שאין לי כל כוונה להפחיד אותך , להיפך אני מאמינה שאנחנו צריכים לזכור בפינה בראש שהמוות הוא חלק מהחיים ושהוא יגיע , זה לא אומר שאני צריכה לשבת ולפחד כל היום מהרגע שהוא יגיע , הרי ברגע שהוא יגיע זה יגמר . אז במקום לעסוק בפחד מפני המוות המבושש ובא כדאי דווקה לזכור בכל רגע שאנחנו חיים על פני האדמה , גם כשאנחנו בבית ולכאורה בטוחים יותר ממקומות אחרים שברגע זה אנו חיים , זה לא ברור מאיליו ולכן צריך לזכור בכל רגע להנות מהחיים ולראות את הטוב שיש לנו . חבל שאנחנו עושים את זה רק כשקורה משהו נורא למישהו קרוב. ואגב אשה מאוד חכמה בשם ביירון קייטי שאני מאוד מעריכה ומוקירה אומרת : כנראה שהמוות כל כך נפלא , כי אף אחד לא מוכן לחזור אפילו לספר לנו על כך . אז כשהוא יגיע - אולי אפילו נחייך (ואגב הרבה אנשים בזמן המוות בבתי חולים או בשינה מספרים שעל פניהם היה רוגע ושלווה מאוד עמוקה.) לא שאני ממהרת לקראת מותי , אבל שכיגיע אני מקווה שגם אני אחייך . פחדים מדברים שלא ראינו תמיד יהיו הרבה יותר קשים וכואבים מהמציאות כאשר היא פוגשת אותנו פנים מול פנים. (יאמרו לך זאת אנשים שעברו חוויות מאוד קשות ושהתאוששו ולא האמינו בפחדים הקשים שלהם שהם יצליחו להתגבר). אז מה שנותר לעשות זה לזכור שהוא יגיע מתי שהוא ועד אז יש להנות מהחיים ולקחת מהם כל מה שנרצה .וכשיגיע המוות נראה מה יש לו להציע לנו . עד אז אני לפחות מכירה רק את החיים. אז בהצלחה עם כל הטיסות הבאות מכאן והלאה וגם עם סופים כי הרי כל סוף הוא התחלה חדשה - איזה כיף . --------------------------- נחמה סבר

 

[הבוקר שלפני]

החגורות מועילות כמו החדרים האטומים

במלחמת המפרץ. חגירת החגורות מונעות מהנוסעים להסתובב במטוס בזמן ההמראה והנחיתה, כמו שרעיון החדר האטום היה בעיקרו למנוע מהציבור להסתובב ברחובות.

 

[softy]

צודק חלקית

החגורות מרתקות אותך לכיסא על מנת שלא תעוף על שכנך או לקידמת המטוס בעת עצירת פתע או כיס אויר עמוק במיוחד. אני הייתי פעם על טיסה שהמטוס בה עצר עצירת פתע באמצע הריצה להמראה, אמנם החגורה עצרה אותי מלעוף קדימה אל תא הטייס אבל היא לא עצרה את הראש שלי מלהחבט בכיסא שלפני.

 

[DeadAngel1]

יש בערוץ הריאליטי

סדרה על חקירת תאונות מטוסים. אחרי שרואים את הסידרה מעדיפים להשאר על פני הקרקע היציבה ולהמשיך לראות מטוסים רק בתמונות. אלה אם כן מפעילים מנגנון של הדחקה.

 

[ענבר.]

מתי? שעה? קצת פרטים אפשר?