חצישלישרבע
New member
והפעם, בילי וזרם התודעה ../images/Emo2.gif
משונות הן דרכי הזיכרון. שלל אירועים מעצבים מעברי נשטפו בזרם התודעה, ובמקביל מבליח לו מדי פעם זכרון מיותר ומעאפן שגזל מקום יקר. כזה, למשל, הוא זכרוני את אחד הפרקים הראשונים, אם לא הראשון ממש, של מלרוז פלייס. כמובן שלא את כולו אני זוכרת, בכל זאת, יש גבול, אבל אני כן זוכרת את המונולוג שדפק שם בילי ובו התחבט בשאלה הקמאית "אוטו או דירה
ברהיטות הוא הסביר, שאוטו זה מאוד חשוב, כי שום בחורה לא תסכים לסוע איתו באוטובוס לדירתו, ומצד שני דירה זה חשוב, כי מפדח להביא בחורות לבית הוריך, מה גם שהן ללא ממש מתרשמות, ואז מה עזר לך האוטו? וכך, הוא סיכם, החלטתי להיות נהג מונית. לכן אם ניתן לשאוב איזשהו רווח, ולו הפעוט ביותר, משבר הזיכרון הזה, אשאל אתכם אם ניתנת בידכם הבחירה, לרכוש לכם אוטו שהוא לחלוטין שלכם (וזכרו, מדובר בבעלות, בניגוד לאחזקה זמנית) אך לגור בבית ההורים, לבין לשכור דירה אך להשאר לחלוטין נטולי גלגלים, במה תבחרו
משונות הן דרכי הזיכרון. שלל אירועים מעצבים מעברי נשטפו בזרם התודעה, ובמקביל מבליח לו מדי פעם זכרון מיותר ומעאפן שגזל מקום יקר. כזה, למשל, הוא זכרוני את אחד הפרקים הראשונים, אם לא הראשון ממש, של מלרוז פלייס. כמובן שלא את כולו אני זוכרת, בכל זאת, יש גבול, אבל אני כן זוכרת את המונולוג שדפק שם בילי ובו התחבט בשאלה הקמאית "אוטו או דירה
) לבסוף החלטתי על דירה. מכמה סיבות: 1. הדירה שלי היא במרחק הליכה מהעבודה (מה עוד שהולכים להעביר אותנו לבניין שהוא אפילו יותר קרוב לדירה שלי). 2. ההורים. <צריך לפרט?> 3. העצמאות. 4. העצמאות. אמנם יש חסרונות כמו ניידות מוגבלת, והזיעה שנוטפת ממני כשאני מגיעה לעבודה, אבל זה שווה את זה. אין לי ספק שעשיתי את הבחירה הנכונה..