מאמר בנושא הידיעה והבחירה ומושגים
בסיסיים. בעניין שאלת הידיעה והבחירה ---------------------------- מהי הגדרת המושג "בחירה" לפי היהדות? העולם והאדם נבראו כדי שהאדם יבחר. הקב"ה ברא את העולם כדי להוציא את מדת טובו מן הכוח אל הפועל. ואין הטבה שלמה לאדם אלא אם כן הוא מקבל את שכרו עקב בחירתו, בעמלו, ולא במתנה. אדם נהנה יותר מיגיע כפיו יותר מאשר טוב שקבל במתנה, זה טבעו. "ניחא ליה לאיניש בקב (מדת נפח) שלו יותר מתשעה קבין של חברו" "מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל, והשובע לעשיר אינו מניח לו לישון", ובלשון הזוהר זה נשמע כך: "מאן דאכיל לאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה" (מי שאוכל בחסד אוכל שאינו שלו מתבייש להסתכל בפני הנותן), לכן הקב"ה ברוב טובו רצה שהאדם יעמול תמורת שכרו, כדי שיקרא שלו, ויהנה מנו מלא ההנאה. הזהר קורא להנאה שנהנית הנשמה לפני שיורדת הנשמה לעולם בשם "נהמא דכסופא", לחם של בושה. נשאלת השאלה: אם הקב"ה הוא כל יכול, הרי יכל לברוא את העולם באופן כזה שלא תהיה התכונה הזו לאדם שיתבייש לקבל הנאה במתנה, וא"כ מדוע ברא ה´ את העולם באופן כזה שהאדם נהנה יותר לקבל את שכרו חלף עבודתו? ע"ז עונה הרמח"ל בספרו "דעת תבונות": האדם הרי הוא חלק אלוק (עם קמץ בקוף) ממעל, "בצלמנו כדמותנו", "צלם אלוקים", ז"א האדם הוא ממש חלק מן האלוקים, ונברא בתכונותיו. כשם שתכונות העץ נמצאות דם בענף, כך גם באדם ביחס לאלוקים. אצל הקב"ה היחס בינו לבין העולם הוא קשר בעצם ולא במקרה, דהיינו הכל שלו בעצם ולא במקרה. למשל, הצייר שצייר יצירה מסוימת יש בינו ובין היצירה קשר בעצם, היא חלק ממנו, ומעידה על זהותו והלך מחשבתו של הצייר, אך מי שיקבל את היצירה הזו במתנה הקשר בינו לבין היצירה הזו יהיה קשר במקרה, ולו וליצירה אין דבר במשותף. כך זה גם בעולם לגבי הקב"ה, יוצרו. ואדם שמקבל את שכרו במתנה הרי אין בינו ובין השכר קשר בעצם, ואם יעמול על השכר, אזי השכר יקשר בעצם באדם, הרי הוא עמל עליו, הוא שלו. לכן היה זה חסרון אם אדם היה מקבל את שכרו במתנה, שהרי אם כך היה אזי לא היה בינו ובין שכרו קשר בעצם, והרי הקב"ה ברא את האדם בצלמו, שכמו שאצל הקב"ה הקשר בינו לבין העולם הוא בעצם, כך היחס בין האדן לשכרו, לטובתו. למה הקב"ה ברא את האדם כצלמו וכדמותו? מדוע נתן לו לאדם נשמה שהיא חלק אלוק ממעל? בגלל מדת טובו. בסופו של דבר הכל חוזר אל היסוד שהקב"ה ברא את העולם כדי להוציא את מדת טובו מן הכוח אל הפועל. עוד יסוד במחשבת היהדות: בחירת האדם אינה רק במובן של לעשות או לא לעשות, בחירה כזו יש גם למלאכים, כמו שכתוב בלוט כשבאו המלאכים להחריב את סדום "כי משחיתים אנחנו" וכתוב בחז"ל שנענשו המלאכים מכיוון שאמרו כך, ואם יש עונש, סימן הוא שגם יש בחירה. הקב"ה ברא בבריאתו כוחות טוב וכוחות רע, "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע", "זה לעומת זה עשה אלוקים", כנגד הטוב והרע הגשמי ישנו שעור קומה רוחני שלם כנגדם. האדם נמצא בתווך לעשות טוב או רע, ובכל פעולה שהוא עושה הוא מפעיל את המערכות האלה אתו ביחד, ובזה מיוחדת בחירת האדם. זהו גם הפירוש בפסוק "בצלם אלוקים", (פירוש השם אלוקים ביהדות הוא "בעל הכוחות כולם"), הקב"ה הוא בעל הכוחות כולם, והאדם הוא צלם של כל הכוחות בהוויה. לבחירת הטוב של האדם יש רובד רוחני, מצוות, וישנו לכך גם ביטוי ברובד הגשמי, בשפע שבעולם, ולבחירת הרע של האדם גם ישנו רובד רוחני, וגם ביטוי גשמי בצורה של רע בעולם, מחלות, אסונות טבע וכו´. אלו פסוקים מפורשים בעצם, "אם בחוקותיי ת לכו ונתתי שלום בארץ" וכו´, וזה לא בסגנון של אם תהיה ילד טוב תקבל סוכרייה ואם תהיה ילד רע תקבל מכות, אלא בסגנון של פעולה ותוצאה, האדם קובע לעצמו ולעולם את מצבו ואת מצב העולם. כשהתורה מצווה "ובחרת בחיים" הכוונה לא רק לחיים האישיים שלך אלא במושג "חיים" הכלל עולמי, חיים לכל. יסוד שלישי: אין כזה מושג של בחירה חופשית ביהדות. כל השאלה נוצרת בגלל ההוספה "חופשית". יש מושג של בחירה, ומטרת הבחירה היא שהמעשים שאני עושה ייקראו על שמי שיקרא שאני עושה אותם, בעמל. אזי השאלה היא: אם הקב"ה יודע מה אבחר הרי ידיעתו מחייבת שאעשה את מה שהקב"ה יודע. אנסה לתת שלשה תשובות בדבר: 1. הראשונה היא התשובה שנותן הרס"ג ועוד רבים אחרים. אם אני יודע למשל איך אתה תתנהג, זה לא גורע כלום מן העמל שאתה צריך לעמול בבחירתך. למשל, אני רואה אדם שטובע בים למשל, ואני יודע שעוד מעט ימצא את המזח למרות שהוא עדיין לא יודע על קיום המזח, ולאחר מכן הוא באמת מצא את המזח ועלה עליו, ידיעתי שהוא ימצא את המזח לא גרעה כלום מהרגשת פחד המוות שהייתה לו כששחה בים, או ממאמציו שלא לטבוע. היה עם ר´ יהונתן אייבשיץ, שהיה ידיד טוב של המלך במדינתו, ואהב המלך להשתעשע עמו בדברי חכמה. יום אחד קרא לו הלמך ואמר לו, לפניי יש חומה, עם שער גדול ושער קטן, אני רוצה שאתה תאמר לי באיזה שער אני יעבור, כתוב זאת על פתק, ולאחר שאעבור באחד מן השערים, נראה אם צדקת. כתב ר´ יהונתן אייבשיץ את תשובתו על פתק, וגנזו. המלך בבואו לעבור, כמובן שרצה לעבור דרך השער הגדול, כדרכו של מלך, אך כשבא כבר לעבור, לפתע נעצר והחל לחשוב לעצמו, הרי את זאת ידע ר´ יהונתן שאעבור דרך השער הגדול כדרכי, ולכן מן הסתם שהוא רשם זאת בפתק, לכן אעבור דרך השער הקטן. איך שבא לעבור דרך השער הקטן אמר לעצמו, הרי ידע מן הסתם ר´ יהונתן את החשבון הזה שאעשה כשאבוא לעבור בשער הגדול, ולכן מן הסתם כתב בפתק שאני אעבור בשער הקטן, לכן עכשיו אני אעבור בשער הגדול. כשבא לעבור בשער הגדול אמר לעצמו, אבל גם את החשבון הזה ידע ר´ יהונתן… וכך חזר הדבר על עצמו כמה פעמים. אמר המלך עצה. אקרא לעבדי שיעשו פתח נוסף בחומה ובו אעבור. וכך היה. כשפתחו את הפתק שכתב ר´ יהונתן נמצא כתוב שם משפט מדברי חז"ל: "מלך פורץ גדר ואין ממחה בידו"… לענייננו, האדם ידיתו של ר´ יהונתן אייבשיץ גרעה במשהו מן העמל והחשיבה של המלך ועבדיו כדי לעשות פתח נוסף בחומה? בוודאי שלא. כך גם בבחירתו של האדם. עצם ידיעתו של הקב"ה אינה גורעת כלום מן העמל שהאדם צריך להשקיע כדי לבחור בטוב, וזה מספיק, שכן על יסוד זה של העמל ע"י הבחירה נברא העולם, כדי שהאדם יקבל את שכרו בעמל, והיה קשור בו בעצם ולא במקרה, כדלעיל.
