והפעם... נדבר על חברים

s h i r k u s h

New member
והפעם... נדבר על חברים ../images/Emo24.gif

אני די מלאת חברים וחברות, לחלקם אני קרובה יותר ולחלקם פחות, מה שבטוח שבימי הולדת אני תמיד מלאה חברים סביבי וזה כיף וכו' אבל כמו שתמיד אומרים עדיף חבר אחד אמיתי מאשר אלף חברים לא אמייתים וזה כל כך נכון. יש לי 3 חברות מאוד קרובות, בגלל הצבא וכו' מאוד התרחקנו ודווקא לאחרונה חזרנו להיות בקשר, הבעיה היא שיש להם ידיד שפעם היה ידיד טוב שלי שהוא נורא ילדותי ותמיד יורד עליי, ממש אי אפשר לדבר איתו ברצינות כי תמיד יש לו איזו הערה מפגרת וזדונית לומר לי וזה כבר עבר את שלב ההעלבות/היפגעות זה כבר נהיה מעצבן, בגלל זה אני לא יוצאת איתם כשהוא מגיע כי הוא ממש הורס לי יציאות וכו' והקטע שהוא גורר אותן לזה לפעמים. לפני כמה שבועות היינו אצל חברה שלי ולא ידעתי שהוא מגיע, ישבנו וראינו סרט ואכלנו פיצה והוא התחיל עם שטויות שלו, ניסיתי להתעלם עד שהוא ממש הגזים ופשוט באמצע הלילה הלכתי במקום מאוד חשוך עד הבית, ולאף אחד מהם חוץ מלחברה אחת שלא קשורה לשלישייה <לא נשמע טוב
> הזאת לא היה איכפת אם הכל בסדר איתי. האמת שאני כבר לא בוטחת בהם כמו פעם, אני כבר לא קרובה אליהם כמו פעם ולא חושבת שאוכל להיות כי אם ככה מתנהגים חברים, לך תדע איך יתנהגו אלייך אוייבים... אשמח לשמוע דעתכם, ואף לשמוע על החברים שלכם והקשר בינכם וכו'.
 

רננהלי

New member
מה דעתך

לדבר איתן או עם אחת מהן? קשר בין חברות צריך להיות כזה שאפשר לדבר על דברים. אולי תנסי לומר (בעדינות כמובן) את מה שהרגשת. תאמרי את זה בלי להאשים, תדברי בגוף ראשון: אני נפגעתי, לא הבנתי וכו וכו'. לפעמים אנשים טועים ולפעמים דברים שנראים לך נורא פוגעים - אנשים אחרים פשוט לא מייחסים להם אותה המשמעות. אולי הם חשבו: רצית ללכת, אז הלכת. בלי לחשוב הלאה. אול לא ראו בכלל שנפגעת למרות שלך זה נראה כל כך שקוף. צריך לפעמים להקטין את הרושם שלנו מדברים. אצלי הרבה פעמים אני נפגעת נורא מפיפס קטן, כשהאחרים בכלל לא התכוונו. סתם לקחתי קשה. וחשבתי שזה נגדי. תנסי לדבר איתן, אם לא תראי היענות, אם תראי שהריחוק נשאר, אולי תרגישי שגם את כבר רוצה להתרחק. אולי הן לא מתאימות לך כבר. כמה שזה קשה לשמוע. אולי את צריכה אותן במינון יותר נמוך. חברים שלי? אני כרגע לא סומכת על אף אחד. נפגעתי נורא נורא לאחרונה משתי חברות שלי (אולי שלש) אני יודעת שהן לא התכוונו לפגוע בי, הן פשוט לא אוהבות אותי מספיק. פשוט אין מספיק הדדיות בינינו. אז התרחקתי. אחרי שניסיתי לדבר ולברר ולתקן ולא הצלחתי. חברים זה נושא מאוד כאוב. כי יש לי חברים. אני אוהבת הרבה אנשים, ואני יודעת שהרבה אנשים אוהבים אותי. ואני מדברת איתן שיחות עמוקות ומבלה איתם. אבל.. חברים באמת. חברים שתמיד שם, חברי נפש שתמיד תמיד אני מספרת להם מה קורה איתי, זה אין. וזה הייתי מאוד רוצה שיהיה, אבל אין. וזה כואב לי. ולכן לאחרונה אני קצת מתרחקת מאנשים. מתכנסת בעצמי. צריכה לחזק את עצמי בפנים. להיות יותר שלי. עדיין לא מבינה את הקטע הזה של חברים: מתי כן מתי לא ועד כמה. ומתי די. אז אני פשוט שומרת מרחק רגשי כלשהו. וגם מרחק פיזי. כמעט ולא יוזמת דברים בעצמי, וגם לא תמיד נענית להזמנות. ככה זה עכשו, לא יודעת לאן זה מוביל..
 

setonr

New member
לרננה-איזו נקיטת עמדה בוגרת ישל לך-

יקירתנו "הפילוסופית". [אני מתכוון לתת בזה קומפלימנט], נכונים דבריך מאוד . יותר מכך, לשיטתך את מחזיקה בקשריך איתם לטווח ארוך. כל הכבוד לך הן על הניסוח והן על התוכן....
 
למעלה