וואויי לא הייתי פה מלא זמן :)

וואויי לא הייתי פה מלא זמן :)

אני יודעת שלא הייתי פה מלא מלא מלא זמן אבל פשוט ששחכתי מהפורום הזה סליחה! :) אבל בכל אופן באתי לספר לכם שאחנו כלומר שכבת ו' בבית ספרנו מתחילים לעשות חזרות לטקס מסיבת הסיום של כיתות ו' עכשיו... מצד אחד אני שמחה לעזוב ת'בית ספר כי אני לא אראה יותר ת'מורות הרעות שהיו לנו בבית ספר וגם אני מריגשה יותצר גדולה ויותר בוגרת שאני הולכת לחתיבת הביינים ומצד שני אני לא רוצה לעזוב כי זו הילדות שלי כאילו בבית ספר הזה אני גדלתי ואני לא כל כך רוצה לעזוב אותו אתם מבינים?! ויש לי שתי שאלות 1. איך אני ישכח מכל זה (מהעצב שלי שאני עוזבת) ואני לא יהיה עצובה? 2. מה דעתכם על הסיפור הזה? (עצוב נכון? חח סתאם לא כל כך...=]) בכל אופן אנמי מאוד מאוד מאוד אתגעגע לבית הספר הישן שלי...:) :) :) :)
 
גם אני הרגשתי כך כשסיימתי יסודי,

אבל זמן קצר אחרי שהגעתי לחטיבה השתלבתי, ואפילו די בקלות, כי היו לי את החברות שלי והכרתי כמה חברות חדשות. למרבה ההפתעה, אפילו גיליתי שהרבה יותר כיף לי בחטיבה מאשר ביסודי.... בהתחלה הכל שונה, זה נכון, אבל גם את זה עוברים ובאמת שזה לא נורא. ואז באמת מרגישים יותר בוגרים
 
למעלה