וואו גל את כל כך צודקת
גם אני מאלה שהציעו להן לעשות ניתוח ואני סירבתי "באלגנטיות" (ניתוח עושים רק אנשים שמנים באמת..) וסירבתי בכל תוקף לשמוע על המילה ניתוח. לפני 4 שנים עשיתי את כל ההכנות לקראת ניתוח (עוד באסף הרופא ועוד דרך הצבא) ובהמתנה לתור לרופא בפעם הראשונה שאלו אותי הממתינים כמה ירדתי מאז הניתוח,הסברתי שאני לפני וזה חיזק אותי שאולי אני לא שמנה מספיק לניתוח ...אבל טעות היתה בידי,שקלתי 126 ק"ג ונראיתי 90 !! והאנשים שלצידי ששקלו אותו הדבר כמוני נראו לי הררי אדם,באותו יום החלטתי שאני די לבד עם כל העסק,המשפחה לא היתה בעניינים,חבר בכלל לא היה אז..והכל היה על כתפיי,הרגשתי מעמסה ודחיתי את הניתוח עד לביטולו הסופי. לאחר שנים של עודף משקל ,שבהם אני כבר הרבה מאד זמן מעל 100 ק"ג ואחרי שחוויתי חוויות לא נעימות עם אימי בבתי חולים ועכשיו אבי ,אני יכולה להגיד שסוף סוף : אני רוצה לחיות !!! אני רוצה לחיות בריאה אני רוצה להרגיש טוב מעבר לאסתטיקה ולבגדים אני רוצה לא לקחת יותר כדורים נגד לחץ דם גבוה אני רוצה לשבת באוטובוס בנינוחות אני רוצה שיפסיקו להגיד : יפה אבל שמנה" אני רוצה להיות בריאה וכמו שמירי אמרה, אבל הראש הראש. לראש יקח הרבה יותר זמן להיות בריא ולעכל שינויים פיזיים ושינויים מנטליים. אבל כדי שהמכונה שלי תמשיך לעבוד וכדי שהלב לא ישא מעמסה עודפת של חמישים ק"ג !!!! עודפים אני חייבת להתחיל במשהו דרסטי ארוך טווח. קשה לי,אני מודה. קשה לי לא לקנות אוכל בחוץ פתאום כשיש בולמוס ! קשה לי לא לאכול יותר משהו מתוק לאחר ארוחה קשה לי לא לשתות לאחר ארוחה קשה לי לאכול לאט ולא לטרוף את כל מה שיש בצלחת מהר מהר אבל כל ה"קשה" הזה ! שווה את זה שהבוקר לבשתי מכנסיים שלא עלו עליי כבר שנתיים וחיכו בארון לישועה ! והבוקר הושעתי את המכנסיים ובעיקר את הנפש ויצאתי מהבית והרגשתי נפלא ורזה... כן תחושת ריקנות כזו בבטן שמעלה את האנדרופינים בגוף... אח..שווה כל מאמץ ! השלתי ממני עד עתה 17 ק"ג ,עברו בדיוק 3 חודשים. אני עושה את הכל לאט לאט אבל בטוח ! נהנית מכל ארוחה ומכל הליכה למרות הקשיים שציינתי. ועוד יותר נהנית מהפורום הזה ומהאנשים בו. שיהיה שבוע מוצלח לכולנו. שלכם שלגייה
גם אני מאלה שהציעו להן לעשות ניתוח ואני סירבתי "באלגנטיות" (ניתוח עושים רק אנשים שמנים באמת..) וסירבתי בכל תוקף לשמוע על המילה ניתוח. לפני 4 שנים עשיתי את כל ההכנות לקראת ניתוח (עוד באסף הרופא ועוד דרך הצבא) ובהמתנה לתור לרופא בפעם הראשונה שאלו אותי הממתינים כמה ירדתי מאז הניתוח,הסברתי שאני לפני וזה חיזק אותי שאולי אני לא שמנה מספיק לניתוח ...אבל טעות היתה בידי,שקלתי 126 ק"ג ונראיתי 90 !! והאנשים שלצידי ששקלו אותו הדבר כמוני נראו לי הררי אדם,באותו יום החלטתי שאני די לבד עם כל העסק,המשפחה לא היתה בעניינים,חבר בכלל לא היה אז..והכל היה על כתפיי,הרגשתי מעמסה ודחיתי את הניתוח עד לביטולו הסופי. לאחר שנים של עודף משקל ,שבהם אני כבר הרבה מאד זמן מעל 100 ק"ג ואחרי שחוויתי חוויות לא נעימות עם אימי בבתי חולים ועכשיו אבי ,אני יכולה להגיד שסוף סוף : אני רוצה לחיות !!! אני רוצה לחיות בריאה אני רוצה להרגיש טוב מעבר לאסתטיקה ולבגדים אני רוצה לא לקחת יותר כדורים נגד לחץ דם גבוה אני רוצה לשבת באוטובוס בנינוחות אני רוצה שיפסיקו להגיד : יפה אבל שמנה" אני רוצה להיות בריאה וכמו שמירי אמרה, אבל הראש הראש. לראש יקח הרבה יותר זמן להיות בריא ולעכל שינויים פיזיים ושינויים מנטליים. אבל כדי שהמכונה שלי תמשיך לעבוד וכדי שהלב לא ישא מעמסה עודפת של חמישים ק"ג !!!! עודפים אני חייבת להתחיל במשהו דרסטי ארוך טווח. קשה לי,אני מודה. קשה לי לא לקנות אוכל בחוץ פתאום כשיש בולמוס ! קשה לי לא לאכול יותר משהו מתוק לאחר ארוחה קשה לי לא לשתות לאחר ארוחה קשה לי לאכול לאט ולא לטרוף את כל מה שיש בצלחת מהר מהר אבל כל ה"קשה" הזה ! שווה את זה שהבוקר לבשתי מכנסיים שלא עלו עליי כבר שנתיים וחיכו בארון לישועה ! והבוקר הושעתי את המכנסיים ובעיקר את הנפש ויצאתי מהבית והרגשתי נפלא ורזה... כן תחושת ריקנות כזו בבטן שמעלה את האנדרופינים בגוף... אח..שווה כל מאמץ ! השלתי ממני עד עתה 17 ק"ג ,עברו בדיוק 3 חודשים. אני עושה את הכל לאט לאט אבל בטוח ! נהנית מכל ארוחה ומכל הליכה למרות הקשיים שציינתי. ועוד יותר נהנית מהפורום הזה ומהאנשים בו. שיהיה שבוע מוצלח לכולנו. שלכם שלגייה
