Claustrophobic Witch
New member
וואו. זה כל כך מוזר, וכל כך לא מתאים.
לפני כיומיים התחפששתי... כמה חיכיתי ליום הזה, והנה עכשיו, אני מוצאת את עצמי במצב רוח ירוד, אפשר להגיד דיכאון, מתגעגעת בטרוף לאנשים ומתה לחזור לבסיס. אנשים לא מאמינים עליי, כי הייתי אחד האנשים הכי דכאוניים בצבא, רציתי לצאת על קב"ן ועשיתי הכל בשביל לעבור בסיס, מה שלא קרה בסוף... כל השרות שלי היה עם חרא אנשים, ורק בחודשיים האחרונים הגיעו אנשים ממש חמודים שממש התחברתי אליהם, ועכשיו, אני מרגישה כאילו מחקתי את כל התקופה של השנה ו10 ואני זוכרת רק את החודשיים האחרונים... אני מרגישה כל כך ריקה, כאילו חסר לי משהו, כל בוקר אני קמה ובמקום להיות שמחה שזהו, נגמרו להם שנתיים של סבל, אני רק מחפשת את עצמי, חושבת לחזור ומתגעגעת ברמות. אני מרגישה שהשתמשו בי שנתיים, הפכתי לדבר בלוי , והנה, זרקו אותי החוצה. באמת שאני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אשכרה חשבתי לבקש שיחתימו אותי קבע עכשיו... אני מרגישה כל כך אבודה, לא יודעת מה לעשות... אני מניחה שכולם מרגישים ככה אחרי שהם יוצאים, אבל הקטע אצלי, שבאמת סבלתי בשרות, ממש, ולא התבכיינתי סתם... והדבר שהכי מצער אותי, שהשרות שלי יכל להיראות כל כך שונה, אם רק האנשים שבאו עכשיו היו באים קודם, עד כמה הכל היה נראה אחרת. וכן אני יודעת שאפשר לשמור על קשר והכל, אבל כולם יודעים שזה שונה, שבסופו של דבר כל אחד ממשיך בדרכו, במיוחד כשזה אנשים שרק התגייסו וכל השרות עוד לפניהם, שיכירו עוד המון אנשים בדרך וישכחו את אלה שנשארו מאחור. אח, אם רק הייתי יודעת מה לעשות.
לפני כיומיים התחפששתי... כמה חיכיתי ליום הזה, והנה עכשיו, אני מוצאת את עצמי במצב רוח ירוד, אפשר להגיד דיכאון, מתגעגעת בטרוף לאנשים ומתה לחזור לבסיס. אנשים לא מאמינים עליי, כי הייתי אחד האנשים הכי דכאוניים בצבא, רציתי לצאת על קב"ן ועשיתי הכל בשביל לעבור בסיס, מה שלא קרה בסוף... כל השרות שלי היה עם חרא אנשים, ורק בחודשיים האחרונים הגיעו אנשים ממש חמודים שממש התחברתי אליהם, ועכשיו, אני מרגישה כאילו מחקתי את כל התקופה של השנה ו10 ואני זוכרת רק את החודשיים האחרונים... אני מרגישה כל כך ריקה, כאילו חסר לי משהו, כל בוקר אני קמה ובמקום להיות שמחה שזהו, נגמרו להם שנתיים של סבל, אני רק מחפשת את עצמי, חושבת לחזור ומתגעגעת ברמות. אני מרגישה שהשתמשו בי שנתיים, הפכתי לדבר בלוי , והנה, זרקו אותי החוצה. באמת שאני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אשכרה חשבתי לבקש שיחתימו אותי קבע עכשיו... אני מרגישה כל כך אבודה, לא יודעת מה לעשות... אני מניחה שכולם מרגישים ככה אחרי שהם יוצאים, אבל הקטע אצלי, שבאמת סבלתי בשרות, ממש, ולא התבכיינתי סתם... והדבר שהכי מצער אותי, שהשרות שלי יכל להיראות כל כך שונה, אם רק האנשים שבאו עכשיו היו באים קודם, עד כמה הכל היה נראה אחרת. וכן אני יודעת שאפשר לשמור על קשר והכל, אבל כולם יודעים שזה שונה, שבסופו של דבר כל אחד ממשיך בדרכו, במיוחד כשזה אנשים שרק התגייסו וכל השרות עוד לפניהם, שיכירו עוד המון אנשים בדרך וישכחו את אלה שנשארו מאחור. אח, אם רק הייתי יודעת מה לעשות.
