וואו, כמה זמן...

Bloody Ulysses

New member
וואו, כמה זמן...

כמה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שביקרתי פה... רובכם וודאי לא זוכרים אותי ובטח התחלפו פה אנשים מאז הפעם האחרונה שהייתי פה (לפני, 6 שנים בערך?), אני יערה והוריי התגרשו כשהייתי בת שנתיים. כיום אני בת 14, וזוכרת את הפורום הזה רק לטובה. בלעדיו לא הייתי מחזיקה מעמד, הוא היה כל מה שהיה לי בגיל 8. מלחיץ... אז היום, כפי שאמרתי, אני בת 14, לומדת בכיתת מחוננים עם אנשים שאני אוהבת, לא מתחבטת יותר מדיי בשאלות קיומיות כמו שנהגתי לעשות בכיתה ב' (הממ...), ונהנית מהחיים בסופו של דבר. אפילו הצטרפתי לנוער מרצ לא מזמן ואני הולכת להפגנה שתהייה ביום חמישי, ככה שאני פעילה גם פוליטית וחברתית ;) אני זוכרת את עצמי בגיל 8, הדבר הכי מפחיד בעולם מבחינתי היה שאחד מהוריי יתחתן. אף פעם לא חייתי בתא משפחתי נורמלי ומסודר כמו רוב האנשים, ומבחינתי זה תמיד היה אבא בבית נפרד ואמא בבית אחר. לא היה משהו באמצע. ולכן, כשאבא הודיע לי שהוא מתחתן עם חברתו מזה שנה וחצי, נמלאתי פחד וחשש מהלא נודע, הריי בכל זאת, פחד ילדות וגם לא-כל-כך-ילדות שכזה. וזה לא שאני לא מסתדרת איתה, זה פשוט הפחד שאני מפחדת ממנו. הפחד שמשהו בסופו של דבר יהיה כמו שאני מדמיינת אותו כבר מגיל 4... בכל מקרה, מה שלומכם? מי אתם? תנו לי להכיר פה אנשים! :p
 

אודאון

New member
הרבי אמר

כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל
ויש גם מנגינה (-; רוצה לומר הפחד הוא לגיטימי ומהו העיקר?
 

lisa roo

New member
היי היי:)

חתיכת טלטלה.. אבל העיקר שאת במקום אחר היום ועושה דברים למענך!:) כן.. יכולה להבין את החשש הזה משינוי אצל אחד ההורים.. כאילו יתן גושפנקא לסוף. הסוף כאן בין אם נרצה להבחין בו ובין אם לא.. לפחות שיהיה להם טוב ושהאושר ישתלב בשלנו:) חג שמח ורגוע!
 
למעלה