וואטסאפ
- פותח הנושא AlonPe
- פורסם בתאריך
לא!
לא ראיתי את הכתבה (מישהו יכול להביא קישור?) אבל אישית, מעדיפה שלא תהיה קבוצת ווטסאפ לא של אמהות ולא של הורים. המיילים גם ככה סוערים אצלנו.
המיידיות שמאפשר הוואטספ תגביר את ההתלהמות. הילדים לא בגילאים קטנים שיש משהו דחוף לעדכון. בניגוד למשל, לאמהות/אבות לילדים קטנים שאולי זקוקים יותר ליצירת קשר מיידי למשל, מי יאסוף את הילדים מהגן אם מתעכבים וכו'.
אצלנו הווטסאפ שיש לילדים שימש לקבלת עדכונים מהמורה וגם לקשר חברתי בין הילדים לבין עצמם, אבל הסיקריט כבר גרם לבלאגן.
לא ראיתי את הכתבה (מישהו יכול להביא קישור?) אבל אישית, מעדיפה שלא תהיה קבוצת ווטסאפ לא של אמהות ולא של הורים. המיילים גם ככה סוערים אצלנו.
המיידיות שמאפשר הוואטספ תגביר את ההתלהמות. הילדים לא בגילאים קטנים שיש משהו דחוף לעדכון. בניגוד למשל, לאמהות/אבות לילדים קטנים שאולי זקוקים יותר ליצירת קשר מיידי למשל, מי יאסוף את הילדים מהגן אם מתעכבים וכו'.
אצלנו הווטסאפ שיש לילדים שימש לקבלת עדכונים מהמורה וגם לקשר חברתי בין הילדים לבין עצמם, אבל הסיקריט כבר גרם לבלאגן.
הקבוצות הללו
אליבא ד'הכתבה,
נועדו תחילה להיות אינפורמטביות,
אבל מהר מאוד גלשו לתחומים אחרים, מ-סתם "שיהיה בוקר נפלא",
ועד לדיווח אונליין שהילד הזה והזה בוכה בגן.
מה שהיה מעניין שם, שזו "תופעה" אופיינית כמעט באופן בלעדי ל-
נשים, אימהות.
במקרה שאותן קבוצות (מאלו שסוקרו בכתבה) היו פתוחות לאבהים (ולא כולן היו)
אותם אבות שהביעו נכונות "לשתף פעולה" היו ממש בודדים.
וגם ב-"בעדים" וה-"נגדים" היו אימא אחת ואבא אחד (בהתאם)
אצלנו, דווקא המתבגרים, שמסוגלים להיעלם לאיזה שבוע אי שם בנגב,
או ליום שלם להזדנגף בת"א, בלי לתת סימן, הם נושא לקבוצת הורים.
לי אישית יש בעיה אחרת עם העניין, לאו דווקא מהכיוון ה-הורי.
כל ה-אפליקצולוגיה הזו שמאיימת להשתלט לנו על החיים,
מעוררת בי אנטיגוניזם.
אליבא ד'הכתבה,
נועדו תחילה להיות אינפורמטביות,
אבל מהר מאוד גלשו לתחומים אחרים, מ-סתם "שיהיה בוקר נפלא",
ועד לדיווח אונליין שהילד הזה והזה בוכה בגן.
מה שהיה מעניין שם, שזו "תופעה" אופיינית כמעט באופן בלעדי ל-
נשים, אימהות.
במקרה שאותן קבוצות (מאלו שסוקרו בכתבה) היו פתוחות לאבהים (ולא כולן היו)
אותם אבות שהביעו נכונות "לשתף פעולה" היו ממש בודדים.
וגם ב-"בעדים" וה-"נגדים" היו אימא אחת ואבא אחד (בהתאם)
אצלנו, דווקא המתבגרים, שמסוגלים להיעלם לאיזה שבוע אי שם בנגב,
או ליום שלם להזדנגף בת"א, בלי לתת סימן, הם נושא לקבוצת הורים.
לי אישית יש בעיה אחרת עם העניין, לאו דווקא מהכיוון ה-הורי.
כל ה-אפליקצולוגיה הזו שמאיימת להשתלט לנו על החיים,
מעוררת בי אנטיגוניזם.
שלושה נושאים שונים
ענין הווטסאפ של ההורים הוא ההמשך הישיר של כל הגנים המרושתים במצלמות רק כדי שההורים יוכלו לנזוף בדני'לה חמודיל'ה - איך וויתר לרותיל'ה מתוקל'ה על הגואש שהיא חטפה לו . כלומר, צורך בשליטה שהורס כל אפשרות לעצמאות והתמודדות של הילדים. נדמה לי שההורים הישראלים פשוט היסטריים לגמרי.
אצלנו, לחרדתי הרבה, נתנו לנו אפליקציה למעקב אחר הילדים - אם הכינו שיעורים, הביאו ציוד או אחרו לשיעור
הודעתי בבית שאני לא מתכוונת להוריד את האפליקציה הזו. זה לא חדש שהלימודים באחריותם הבלעדית. אני מוכנה לסייע לא יותר מזה<b>. </b> להגיע למקום הזה היה קשה מאוד, אבל מרגע שהבנתי שאני מעוניינת בילדים עצמאיים, שמפעילים שיקול דעת ויודעים לקחת אחריות, היישום היה מהיר. זה ענין של אמון ואת זה אני כותבת כמי שעמדת הספק והחשדנות הם ידידי הטובים. הילדים מחויבים להודיע מראש על היעדרות מבית ספר, לא תמיד מקבלים אישור אבל זו החלטה שלהם. כבר קרה שהודעתי למחנכת שההיעדרות לא על דעתי והיא אמרה 'זה בסדר', אז מה לי להיות יותר צדיקה מהאפיפיור?!
לגבי ההיעלמות של המתבגרים. אז 'משום מה' אצלנו תמיד נגמרת הסוללה. זה לא הכי רע. כי בסך הכל, יש בסביבה מישהו מהחבר'ה עם נייד זמין ויש לנו את הטלפונים של כולם. מה שחשוב לנו יותר, זה לדעת עם מי מסתובבים, לאן הולכים ומתי חוזרים.
בתכל'ס? מתבגרים יכולים לעשות (ולפעמים עושים) מה שהם רוצים בלי רשות של אבא - אמא. אז עדיף לתת להם כלים (לשיפוט, לא להכנע ללחץ חברתי ) ולבסס אמון מאשר לנסות לשלוט. אחרת אין לזה סוף.
לבסוף, יש אפליקציות מאוד שימושיות למשל של דרובוקס או סריקת מסמכים בנייד שממש הועילו לי. אפליקציות תקשורת - טנגו וויבר מאוד יעילות בחו"ל.
כמו כל דבר, תלוי.
ענין הווטסאפ של ההורים הוא ההמשך הישיר של כל הגנים המרושתים במצלמות רק כדי שההורים יוכלו לנזוף בדני'לה חמודיל'ה - איך וויתר לרותיל'ה מתוקל'ה על הגואש שהיא חטפה לו . כלומר, צורך בשליטה שהורס כל אפשרות לעצמאות והתמודדות של הילדים. נדמה לי שההורים הישראלים פשוט היסטריים לגמרי.
אצלנו, לחרדתי הרבה, נתנו לנו אפליקציה למעקב אחר הילדים - אם הכינו שיעורים, הביאו ציוד או אחרו לשיעור
הודעתי בבית שאני לא מתכוונת להוריד את האפליקציה הזו. זה לא חדש שהלימודים באחריותם הבלעדית. אני מוכנה לסייע לא יותר מזה<b>. </b> להגיע למקום הזה היה קשה מאוד, אבל מרגע שהבנתי שאני מעוניינת בילדים עצמאיים, שמפעילים שיקול דעת ויודעים לקחת אחריות, היישום היה מהיר. זה ענין של אמון ואת זה אני כותבת כמי שעמדת הספק והחשדנות הם ידידי הטובים. הילדים מחויבים להודיע מראש על היעדרות מבית ספר, לא תמיד מקבלים אישור אבל זו החלטה שלהם. כבר קרה שהודעתי למחנכת שההיעדרות לא על דעתי והיא אמרה 'זה בסדר', אז מה לי להיות יותר צדיקה מהאפיפיור?!
לגבי ההיעלמות של המתבגרים. אז 'משום מה' אצלנו תמיד נגמרת הסוללה. זה לא הכי רע. כי בסך הכל, יש בסביבה מישהו מהחבר'ה עם נייד זמין ויש לנו את הטלפונים של כולם. מה שחשוב לנו יותר, זה לדעת עם מי מסתובבים, לאן הולכים ומתי חוזרים.
בתכל'ס? מתבגרים יכולים לעשות (ולפעמים עושים) מה שהם רוצים בלי רשות של אבא - אמא. אז עדיף לתת להם כלים (לשיפוט, לא להכנע ללחץ חברתי ) ולבסס אמון מאשר לנסות לשלוט. אחרת אין לזה סוף.
לבסוף, יש אפליקציות מאוד שימושיות למשל של דרובוקס או סריקת מסמכים בנייד שממש הועילו לי. אפליקציות תקשורת - טנגו וויבר מאוד יעילות בחו"ל.
כמו כל דבר, תלוי.
זה לא או-או
אין ספק שהבסיס חשוב שיהיה מתן כלים לשיפוט שקול וכו',
אבל בזמן אמת, לא יזיק שיהיו גם כלים טכניים, כגון טלפון נייד,
לא בשביל לשלוט (אי אפשר גם לא רצוי) אלא בשביל לאותת,
בשביל להזכיר, לסמן, וגם בשביל ששערם של ההורים לא ילבין טרם זמנו...
אין ספק שהבסיס חשוב שיהיה מתן כלים לשיפוט שקול וכו',
אבל בזמן אמת, לא יזיק שיהיו גם כלים טכניים, כגון טלפון נייד,
לא בשביל לשלוט (אי אפשר גם לא רצוי) אלא בשביל לאותת,
בשביל להזכיר, לסמן, וגם בשביל ששערם של ההורים לא ילבין טרם זמנו...
מה את רוצה לאותת להם כשהם עם החבר'ה?
כנראה שאנחנו שונות .
כי לי אין צורך כזה. להיפך. כשהם עם החבר'ה שיהיו עם החבר'ה. לגמרי. אני מקווה שהפנימו את מה שצריך ולכן אני לא מרגישה צורך ל'סמן' או 'להזכיר' משהו.
בדיוק כמו שאני לא מעוניינת לקבל מהם טלפון באמצע בילוי 'באיזה מדף במקרר הניוקי'.
הטלפון הנייד מעולה, לשימוש במקרים של עדכונים ו/או מקרים חשובים/דחופים, רוצים לאחר את שעת ההגעה, שינוי שעשו בתוכניות וכו'.
כנראה שאנחנו שונות .
כי לי אין צורך כזה. להיפך. כשהם עם החבר'ה שיהיו עם החבר'ה. לגמרי. אני מקווה שהפנימו את מה שצריך ולכן אני לא מרגישה צורך ל'סמן' או 'להזכיר' משהו.
בדיוק כמו שאני לא מעוניינת לקבל מהם טלפון באמצע בילוי 'באיזה מדף במקרר הניוקי'.
הטלפון הנייד מעולה, לשימוש במקרים של עדכונים ו/או מקרים חשובים/דחופים, רוצים לאחר את שעת ההגעה, שינוי שעשו בתוכניות וכו'.
אני כמובן מדברת רק מנסיוני
זה לא מתאים לכולם- גם אצלי זה לא רלוונטי לכולם.
עם שני הגדולים שלי זה לא רלוונטי.
שניהם על הספקטרום האוטיסטי, לא מסתובבים עם חבר'ה.
השלישי שלי מאד מסתובב... עד כדי שיגוע הוריו מדאגה...
עד כדי הזעקת המשטרה לחפש אחריו, והערות חשדניות של השוטר
שמא עושים לו רע בבית והוא בורח
לך תסביר לו, שהילד סופר-חברותי,
הוא כ"כ נהנה שלא חושב על ההורים הדואגים בבית.
אז כן, לפשוש שלי אני רוצה להזכיר, כי אני יודעת שהוא נסחף ושוכח.
הוא צריך שיזכירו לו.
ואני מניחה שהוא לא היחיד, יש נערים שצריכים את זה.
נורא נחמד לקוות שהם הפנימו, אבל מה אם לא "הפנימו"?
מכלמיני סיבות, ולאו-דוקא באשמת הוריהם?
יש נערים שזקוקים ל"עזרים טכניים", לתזכורות קטנות שצריך להזהר שלא יהפכו למעיקות,
כדי לא ללכת לאיבוד.
מכירה את הסיפורים של ההורים שמכים על חטא בבכי "לא ידענו"
אחרי שהילד התאבד/ התדרדר לסמים או שאר מריעין בישין?
מרוב הקפדה על שמירת הפרטיות והעצמאות שלו, הוא איבד את דרכו והם אותו.
סבתי החכמה ז"ל נהגה לומר:"כל דבר- במידה".
גם כאן- עצמאות ופרטיות זה מאד חשוב, הן להווה של הנער/ה והן לעתידם,
זו גם זכות יסוד שלהם,
אבל לדעתי לצידם חשוב שיהיה גם ליווי הורי,
בהתאם לצרכי הנער/ה.
זה לא מתאים לכולם- גם אצלי זה לא רלוונטי לכולם.
עם שני הגדולים שלי זה לא רלוונטי.
שניהם על הספקטרום האוטיסטי, לא מסתובבים עם חבר'ה.
השלישי שלי מאד מסתובב... עד כדי שיגוע הוריו מדאגה...
עד כדי הזעקת המשטרה לחפש אחריו, והערות חשדניות של השוטר
שמא עושים לו רע בבית והוא בורח
לך תסביר לו, שהילד סופר-חברותי,
הוא כ"כ נהנה שלא חושב על ההורים הדואגים בבית.
אז כן, לפשוש שלי אני רוצה להזכיר, כי אני יודעת שהוא נסחף ושוכח.
הוא צריך שיזכירו לו.
ואני מניחה שהוא לא היחיד, יש נערים שצריכים את זה.
נורא נחמד לקוות שהם הפנימו, אבל מה אם לא "הפנימו"?
מכלמיני סיבות, ולאו-דוקא באשמת הוריהם?
יש נערים שזקוקים ל"עזרים טכניים", לתזכורות קטנות שצריך להזהר שלא יהפכו למעיקות,
כדי לא ללכת לאיבוד.
מכירה את הסיפורים של ההורים שמכים על חטא בבכי "לא ידענו"
אחרי שהילד התאבד/ התדרדר לסמים או שאר מריעין בישין?
מרוב הקפדה על שמירת הפרטיות והעצמאות שלו, הוא איבד את דרכו והם אותו.
סבתי החכמה ז"ל נהגה לומר:"כל דבר- במידה".
גם כאן- עצמאות ופרטיות זה מאד חשוב, הן להווה של הנער/ה והן לעתידם,
זו גם זכות יסוד שלהם,
אבל לדעתי לצידם חשוב שיהיה גם ליווי הורי,
בהתאם לצרכי הנער/ה.
ברור שזו תופעה נשית...
לא נעים לי להגיד, אבל כל הרצף שתיארת,
מ "בקר נפלא/מה נשמע-מה העניינים-מה קורה"
ועד מי בוכה בגן, וגם נמוך יותר מזה, מתאים יותר לנשים...
 
אישית, הייתי חוטפת פריחה ממבט אחד בדבר הזה,
גם בגלל התכנים וגם בגלל מה שהגדרת ה-אפליקצולוגיה הזו שמאיימת להשתלט לנו על החיים.
לא נעים לי להגיד, אבל כל הרצף שתיארת,
מ "בקר נפלא/מה נשמע-מה העניינים-מה קורה"
ועד מי בוכה בגן, וגם נמוך יותר מזה, מתאים יותר לנשים...
 
אישית, הייתי חוטפת פריחה ממבט אחד בדבר הזה,
גם בגלל התכנים וגם בגלל מה שהגדרת ה-אפליקצולוגיה הזו שמאיימת להשתלט לנו על החיים.
rubber duck
New member
ובהמשך
כמנהגי בהפסקת צהריים פתחתי Ynet
יש שם כתבה קצרה על חוקם מע"מ אפס ..............
עיזבו את החוק ( יש לי דעה לגביו אבל זה לא הנושא כרגע )
יש שם ציטוטים מפי חברי כנסת , אמירות זה על זה
הגנון של שמעון פראייר לעומת וועדת הכספים
ונשאלת השאלה האם הדג מסריח מהראש
או שאולי הדג פשוט עבר ליד וועדת ההכספים וחטף מכת ריח ..............
שרון
כמנהגי בהפסקת צהריים פתחתי Ynet
יש שם כתבה קצרה על חוקם מע"מ אפס ..............
עיזבו את החוק ( יש לי דעה לגביו אבל זה לא הנושא כרגע )
יש שם ציטוטים מפי חברי כנסת , אמירות זה על זה
הגנון של שמעון פראייר לעומת וועדת הכספים
ונשאלת השאלה האם הדג מסריח מהראש
או שאולי הדג פשוט עבר ליד וועדת ההכספים וחטף מכת ריח ..............
שרון
פעם, כשהייתי ילד,
נער בעצם, סביבות 16,
הצטרפתי לטיול שאורגן מטעם העבודה של אחותי הגדולה.
יצאנו עם שחר, עלינו על האוטובוס,
ופשוט הייתי בשוק!
חבורה של אנשים, אנשים - מבוגרים
(הם היו בשנות העשרים, מקסימום תחילת השלושים שלהם,
אבל בעיניי הם היו מבוגרים)
מתנהגים יותר "גרוע" מאיתנו - באוטובוסים בטיולים השנתיים!.
שרים וצורחים, וזורקים דברים אחד על השני.
פשוט הייתי בשוק!
נער בעצם, סביבות 16,
הצטרפתי לטיול שאורגן מטעם העבודה של אחותי הגדולה.
יצאנו עם שחר, עלינו על האוטובוס,
ופשוט הייתי בשוק!
חבורה של אנשים, אנשים - מבוגרים
(הם היו בשנות העשרים, מקסימום תחילת השלושים שלהם,
אבל בעיניי הם היו מבוגרים)
מתנהגים יותר "גרוע" מאיתנו - באוטובוסים בטיולים השנתיים!.
שרים וצורחים, וזורקים דברים אחד על השני.
פשוט הייתי בשוק!
כולנו ילדים של החיים
rubber duck
New member
אז ככה
לאור כמה קבוצות הורים בהן אני חבר ( מתוקף תפקידי כאבא )
צר לי להגיד אבל יש שם אנשים שהייתי שם להם את שתי הידיים בכפפות סגורות - ללא אצבעות
ואז מהדק את הידיים זו לזו בכמה אזיקונים
לגבי מה הוחלט אצליינו באגף וואטסאפ , אז בקרוב הילד ייזכה לאפליקציה , רק שזה יהיה עם בדיקות מעמיקות שלנו
שרון
לאור כמה קבוצות הורים בהן אני חבר ( מתוקף תפקידי כאבא )
צר לי להגיד אבל יש שם אנשים שהייתי שם להם את שתי הידיים בכפפות סגורות - ללא אצבעות
ואז מהדק את הידיים זו לזו בכמה אזיקונים
לגבי מה הוחלט אצליינו באגף וואטסאפ , אז בקרוב הילד ייזכה לאפליקציה , רק שזה יהיה עם בדיקות מעמיקות שלנו
שרון
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.