ווארט שכתבתי
בתהלים פרק לד': "קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע" פס' שלכאורה סותר את ענין הנאמר שכאשר אדם כועס/מתעצבן/מדוכדך/עצוב וכו' השכינה מסתלקת ממנו ואם נביא הוא אזי הנבואה מסתלקת ממנו. ובפס' כתוב: "קרוב ה' לנשברי לב", אז איך זה בדיוק מסתדר?....איך מתרצים זאת? כתוב כך: "קרוב ה' לנשברי לב" צרות/בעיות נופלות על כולם - וכי אף אחד לא חפץ בכך אבל בכ"ז יש. אבל יחד עם זאת, האדם יכול לצאת מדברים שלילים אילו ואף גם להתעלות "בזכותן" אבל זאת כמובן תלוי באדם - אם הוא מאמין ויודע את ה' וממילא דבק במצוותיו ובמטרתו או שהוא לא מאמין וכך ממילא לא יהיה לו ערך לחיים ובזמן צער וכאב ישים קץ לחייו. דבר זה מרומז בכתוב: "קרוב ה' לנשברי לב" "לנשברי לב" = לנש (אדם) ברי לב (לב טהור = אי עבודה זרה ודבקות ב-ה') לכן, קרוב ה' לאותו נש (אדם) אשר לו "בר-לב" דהיינו לב טהור. ואמנם אם אותו אדם זה בצרה, בזכות ה-"בר לב" שבו הוא יכול לצאת מן הצרה ואף להתעלות "בזכותה". לכן ביקש דוד המלך בפרק נא: "לב טהור ברא אלקים" עוד דבר - כתוב כך: "קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע" לב+רוח = לבחור לב+רוח = אותיות המילה "לברוח" דהיינו כנגד בחירה יש גם בריחה. ולכן פס' זה בא לומר לאדם שבעת צרה יש לו עדיין את זכות הבחירה - דהיינו לשנות את המצב לטובה ואף להתעלות עוד יותר וזאת ע"י הבחירה (כ"ש: ובחרת בטוב). ואם האדם נוהג הפוך מזאת דהיינו בריחה הרי שהוא ישאר מבחינת "דכאי רוח" ו- "נשברי לב" ואף גם יכול להיות שישים קץ לחייו בגלל שהוא כבר חדל מלהנות בחיים אילו וכי הוא שוקע בצרות צרורות ואין זה לפי השקפתו כלפי החיים וזאת בניגוד לאדם המאמין - שצרות אף יכולות להועיל לו! ולא סתם הבחירה מייצגת דווקא את הטוב כמו שכתוב: "ובחרת בטוב" - משום שכל עוד האדם אפילו בעת צרה/בעיה וכד' חושב בכלל על המושג בחירה - דהיינו על אותה "זכות" אותו שינוי שהוא יכול לחולל בחייו - הרי שזהו אדם בעל תקווה, בעל כוח להמשיך הלאה, לא איבד את שפיותו - וזאת בגלל שהוא חושב על המושג "בחירה" - אותה זכות. ואם לא, אם האדם התייאש ח"ו ומחליט שלא לשנות דבר מאיפה שהוא נמצא ואף גם אולי לשים קץ לכל זאת הרי שהוא מבחינת "בריחה". לכן, אפילו אם בעת צרה, ה' קרוב לכל אחד ואחד אבל כמובן שלכתחילה צריך לדעת ולהאמין ב-ה' על מנת שיושיע - ועל זאת צריך להיות "נש ברי לב" כדי להתעלות על "נשברי לב". שאלות? תגובות?
בתהלים פרק לד': "קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע" פס' שלכאורה סותר את ענין הנאמר שכאשר אדם כועס/מתעצבן/מדוכדך/עצוב וכו' השכינה מסתלקת ממנו ואם נביא הוא אזי הנבואה מסתלקת ממנו. ובפס' כתוב: "קרוב ה' לנשברי לב", אז איך זה בדיוק מסתדר?....איך מתרצים זאת? כתוב כך: "קרוב ה' לנשברי לב" צרות/בעיות נופלות על כולם - וכי אף אחד לא חפץ בכך אבל בכ"ז יש. אבל יחד עם זאת, האדם יכול לצאת מדברים שלילים אילו ואף גם להתעלות "בזכותן" אבל זאת כמובן תלוי באדם - אם הוא מאמין ויודע את ה' וממילא דבק במצוותיו ובמטרתו או שהוא לא מאמין וכך ממילא לא יהיה לו ערך לחיים ובזמן צער וכאב ישים קץ לחייו. דבר זה מרומז בכתוב: "קרוב ה' לנשברי לב" "לנשברי לב" = לנש (אדם) ברי לב (לב טהור = אי עבודה זרה ודבקות ב-ה') לכן, קרוב ה' לאותו נש (אדם) אשר לו "בר-לב" דהיינו לב טהור. ואמנם אם אותו אדם זה בצרה, בזכות ה-"בר לב" שבו הוא יכול לצאת מן הצרה ואף להתעלות "בזכותה". לכן ביקש דוד המלך בפרק נא: "לב טהור ברא אלקים" עוד דבר - כתוב כך: "קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע" לב+רוח = לבחור לב+רוח = אותיות המילה "לברוח" דהיינו כנגד בחירה יש גם בריחה. ולכן פס' זה בא לומר לאדם שבעת צרה יש לו עדיין את זכות הבחירה - דהיינו לשנות את המצב לטובה ואף להתעלות עוד יותר וזאת ע"י הבחירה (כ"ש: ובחרת בטוב). ואם האדם נוהג הפוך מזאת דהיינו בריחה הרי שהוא ישאר מבחינת "דכאי רוח" ו- "נשברי לב" ואף גם יכול להיות שישים קץ לחייו בגלל שהוא כבר חדל מלהנות בחיים אילו וכי הוא שוקע בצרות צרורות ואין זה לפי השקפתו כלפי החיים וזאת בניגוד לאדם המאמין - שצרות אף יכולות להועיל לו! ולא סתם הבחירה מייצגת דווקא את הטוב כמו שכתוב: "ובחרת בטוב" - משום שכל עוד האדם אפילו בעת צרה/בעיה וכד' חושב בכלל על המושג בחירה - דהיינו על אותה "זכות" אותו שינוי שהוא יכול לחולל בחייו - הרי שזהו אדם בעל תקווה, בעל כוח להמשיך הלאה, לא איבד את שפיותו - וזאת בגלל שהוא חושב על המושג "בחירה" - אותה זכות. ואם לא, אם האדם התייאש ח"ו ומחליט שלא לשנות דבר מאיפה שהוא נמצא ואף גם אולי לשים קץ לכל זאת הרי שהוא מבחינת "בריחה". לכן, אפילו אם בעת צרה, ה' קרוב לכל אחד ואחד אבל כמובן שלכתחילה צריך לדעת ולהאמין ב-ה' על מנת שיושיע - ועל זאת צריך להיות "נש ברי לב" כדי להתעלות על "נשברי לב". שאלות? תגובות?