פרק טוב מאד
גם מבחינה ויזואלית הוא יפה, מוקפד ושונה. התלבושות מעניינות. הן נראות כמו אצילים מלפני 300 שנה. פרק עמוק מהרבה בחינות. בוחן את השינוי של גבריאל מהתחלת הסדרה בצורה יפה ויסודית, וגם את ההשלכות של השינוי הזה (אהבתי את הפלאשבקים שבחרו). זה גם פרק שמסתכל על הנושא של סגידה וכמה היא עיוורת ומה מפספסים כשסוגדים באופן עיוור. המשפט האהוב עלי הפרק: "Left a few details out of those stories, didn´t you?" רגע הסאבטקסט החביב: המבט של זינה כשהיא קלטה שקורה רוחץ לגבריאל את הרגליים. וגם המשפט שקהינה אמרה, אם מסתכלים עליו בצורה אחרת
הקטע המיותר: אני לא צדקנית או משהו, אבל לא היתה שום סיבה מיוחדת להראות אותן עירומות כשהן יוצאות מהאמבטיה. בעבר פשוט עשו חיתוכים. זה לא כמו כשזינה פתאום צריכה להילחם עירומה. אז באמת הייתי מרגישה שהסצנה אולי דורשת את זה. היה קטע בהתחלה, כשכולם שמחים לראות אותן שהיה אלמנט מוסיקלי מ-MATERNAL INSTINCTS. זה כבר מבשר רעות, הא? השחקנית לא היתה השריף ב-ANIMAL ATTRACTION? כל הקטע של המגילות של גבריאל היה מאד מעניין. בתור מישהי שכותבת, אני יכולה להזדהות עם ההרגשה שלה. מישהו שאל בשרשור אחר אם הייתי רוצה לקפוא ל-25 שנה, ואחת הסיבות שכן זה בשביל לגלות מה חושבים עלי ואם כל הדברים שכתבתי התפרסמו ואיך. אה, וכמובן, יש את הקטע של האסטרטגיה שאפיין במיוחד את העונה הראשונה ועושה קאמבק רציני בעונה השישית. כאן זה עם סופות החול. קצת מזכיר את המפלות הגדולות של כל מי שהעז לצאת נגד רוסיה במהלך ההיסטוריה (נפוליאון, הנאצים). ברגע שהמלחמה התמשכה לחורף, לא היה להם סיכוי. הרוסים היו מורגלים בלחימה בשלג, והאויבים שלהם לא. מזל שלא היו להם עדשות מגע אז
(ומי שיש לו עדשות מגע, יודע למה אני אומרת את זה בהקשר הזה). הפולו ראשים הזה נראה אכזרי במיוחד, אבל ראיתי שעדיין קיימים משחקים אכזריים כמעט באותה מידה בכמה מדינות באיזור. אני גם זוכרת שקראתי בזמנו קצת על הצילומים של הפרק הזה, ושרנה עמדה על קופסא בתוך הבור הזה. אני אנסה לראות אם אצליח למצוא את הכתבה הזאת ולראות מה עוד נאמר שם. זה שזינה פנתה לרומאים באמת היה צעד קיצוני ולא מאפיין, והדגים יפה עד איזה מרחק זינה מוכנה ללכת בשביל גבריאל. אהבתי שהעלו שוב את הנושא של ה-greater good וגם שזינה אמרה בפה מלא מה שהרבה מעריצים מזמן אמרו, שיש הרגשה ב-SINS OF THE PAST שזינה היתה במצב רוח התאבדותי משהו ושגבריאל הצילה את חייה. כל הכבוד למיסי גוד על תסריט נפלא