וווווואי אני שונאת כשזה קורה לייי

[עדי0078]

וווווואי אני שונאת כשזה קורה לייי

אתם מכירים את זה שאתם כותבים סיפור או משהו וכל הסיפור כאילו מוביל לאנשהו אבל אתם לא יודעים לאן, אתם פשוט זורמים עם הכתיבה?.. עכשיו הגעתי לסוף, לחלק של ה"פואנטה" או איך שלא תקראו לזה ואני תקועה, לא מצליחה לחשוב על פואנטה ראויה. הכי מעצבן שישש

 

[UNIVERS1]

../images/Emo140.gif זאת אחת הסיבות שהנחתי את הרומאן

שהתחלתי לכתוב לפני כשלושה חודשים בצד... קרוב לודאי כי זהו רק עניין של זמן והשראה.. אני משוכנעת שה"פואנטה" שלך תהיה מבריקה וייחודית...

המון השראה!

 

[birth and death]

ת'כלס זה מפחיד

אני גם בטוחו שזה עיניין של זמן כלומר לחכות להשראה והכל, אניגם במשבר, כל מה שאני כותב נראה לי כמו חרא.... איך אפשר לכתוב רומן ככה? אפילו קובץ סיפורים? אני חושב שאני תופס מעצמי יותר מדי, אבל זה היום ועוד שבוע יהיה אחרת. ככה זה. תני לפואנטה למצוא אותך, זה הריגוש, לעזוב את הסיפור ולדעת שהוא יחזור אליך. בהצלחה

 

[ב ן ח ו ר י ן]

זוזי הצידה....

תני לעצמך להסתכל מהצד, ההברקה בוא תבוא, אולי אפילו עוד הלילה....

 

[עדי0078]

כן הא..

תודה על העצות :] ואתם צודקים, שמתי אתזה בצד אני אמשיך אתזה בטח מתישהו.. :]]

 

[הזוייה]

לא בכל דבר צריכה להיות פואנטה

לפעמים כשמתחילים לכתוב משהו יודעים מה הייתה השורה הסופית ואז עוטפים את הסיפור בציוריות שהוא מתעבה לרשומה אחת גדולה שנסחפים בה ובסוף המטרה הראשונית הופכת למשנית. תנסי להיזכר מה בעצם רצית להגיד, מה מאחורי כל הדימויים והמטאפורות מסתתר מסר כלשהו. אם תפשפשי בין המילים, תמצאי אותו: )