וויכוח נוקשה הוא גם משחק

יס באך

New member
וויכוח נוקשה הוא גם משחק

אז, על מה אנחנו אוהבים לריב? הנה סיפור קטנטן. במחזה "ליל העשרים" של סובול, קרוב לסופו, נחמה מתלוננת על כך שמרים מנצלת את המיניות שלה כדי להשיג טובות הנאה [לא לקום לעבודה ולסלול כבישים]. שמרים מבלה לילות שלמים בל"הזדיין" וכך היא מגיעה עייפה לאוהל המשותף להן, ולא יוצאת לעבודה. מרים, בהתקף של זעם אומרת לנחמה ש"יש לה מסדרון של אוניברסיטה בין הרגליים.. וכו' וכו'.." לאלה שלא מכירים בִּכְלֵט את המחזה, רק אומר שהוא חלק מטרילוגיה שכתב יהושע סובול, וזהו המחזה הראשון, המתאר את הלילה לפני העלייה לביתניה [מנוסרין] של קבוצת חלוצים בני העליה השלישית. האם, במאבק הכוח בין נחמה לבין מרים טמון ראשית התפרקות חזון השוויון בין המינים שהציונות היתה גאה בו כל כך, או לו נהיה ביקורתיים, המחזה הכתוב על ידי גבר משקף בעצם את המבט הגברי באמצע שנות השבעים על ראשית הפמיניזם ועל התפוררותו בראשית המאה העשרים? וכדי שלא תשתעממו, אני מצרף מאמר שטנה מדליק בעוצמתו.
 

קפת

New member
מזה גדמנות?

התחלתי לקרוא את מאמר השיטנה המדליק, תרתי, עד שהגעתי למשפט "ברוח גדמנות געירת הייסור הקיומית של...". כאן נשברתי. יש גבול. אפילו לי, מולטיאורגזמית, שיכולה לגמור תריסר תריסרי פעמים מהתפתלות לשונית, יש גבולות. בקשר לנושא הלא פחות מדליק שאתה מעלה: אני חוששת שהמטפורה הסובולית - אוניברסיטה בין הרגליים - היא קצה קרחון הדיכוטומיה הנאו-נשית, שכולנו, גברים ונשים, מתלבטים בה, חזור והתלבט. טוב. נתקעתי. הלך לי האלטרנטור המנטלי. ענייני ניהול הפורום החדש גוזלים ממני משאבי מערכת. המשלך יבוא. או שלא?
 

קפת

New member
התפרקות חזון?

אולי, אבל לא במובן של התמוטטות. אם חלה התפרקות - כפי שאתה מגדיר וכפי שסובול מדמה - היתה בה משום ברכה, בעיני. התפרקות לשם בנייה מחדש של ערכים, עמדות, תפיסות ודיעות שהועמדו למבחן. עולם המושגים של המאה ש-18 נגרס בתהפוכות תחילת המאה ה-20, המהפכה ברוסיה, מלחמת העולם הראשונה, השנייה, תגליות מדעיות, וכמובן - הופעת התנועה הפמיניסטית. הציונות, מן הסתם, ואני באמת לא בקיאה עד כדי כך בתולדות הציונות, היתה רק גרגר אבק, אחד מיני רבים. האם היתה בתנועה הציונית בשורה פמיניסטית? אולי כן, ואולי לא. לא מזמן התארחתי אצל דוד של אמי, איש מופלא בן 95, חלוץ אמיתי, ממקימי קיבוץ ניר דוד, "תל עמל", כפי שנקרא אז, יישוב חומה ומגדל הראשון שעלה לקרקע. טיילנו בשחזור חומה ומגדל, ושמעתי כמה סיפורים מרתקים. המפתיע היה, שלמרות הדימוי השיוויוני, כשהגענו למטבח התברר שהיתה זו ממלכת הנשים. עד כמה שידיעתי משגת, לא היתה לתנועה הציונית אג'נדה פמיניסטית מסודרת, ואם היתה שאיפה לשיוויון היא נבעה מאילוצי השעה, מחסור בידיים עובדות, וראייה הירואית רומנטית של האדם כעובד ויוצר. אבל נשמרו התפקידים המסורתיים - גברים בשדה ובשמירה, ונשים במטבח - הבחורות, כמו שקרא להן דודי. אני מתבססת כמובן על אנקדוטות של איש מבוגר. על זיכרונות. לא על קריאה וחקירה מסודרת של אותה התקופה. ואם אני טועה, אני מניחה שחיש קל יבואו כאלה שבקיאים בתקופה ויעמידו אותי על טעיותי. אבל אי אפשר להתעלם מהמשפט שאותו ציטטת מ"ליל העשרים". אני מאמינה שיש בו שילוב של שני הדברים שהזכרת: ביקורת מפוכחת על התנועה הציונית, ביחד עם ראייה ממוקדת ומתומצתת, אכן גברית, של דיכוטומיית המיניות לאור השינויים החברתיים שהוצגו בתפיסות הפמיניסטיות.
 

יס באך

New member
תראי / וזה אחולמניוקי ארוך

לי יש זכרונות של אם עברייה גאה, צעירה מדודך ב- 15 שנה, שהקימה במבצע של "חומה ומגדל" את קיבוץ משגב -עם בצפון, היתה חיילת בפלמ"ח, אלחוטאית, קשרית תחת אש ושאר ירקות. מעולם היא לא היתה במטבח, אבל בהחלט עברה קורס מטפלות [שלדעתי זיין לה ולנו ת'שכל, אבל זה לא חשוב עכשיו]. צריך לזכור היטב היטב, שסובול מודע, ואף מביא דברים אלה לתוך המחזה לסוגי קומונה שונים שהתפתחו באירופה בראשית המאה העשרים או בשלהי המאה ה- 19 בעקבות התפשטות הרומנטיציזם. הוא מזכיר במחזה את הקומונות של לגרלף, שפרה [המרחפת, העדינה, שכל הזמן מזכירה לי את רחל המשוררת מתייחסת אליהן, והיא אף יוזמת את ההתפשטות הגדולה]. מהי ההתפשטות הגדולה הזו? האין בה רמז לתנועת הנודיזם הגרמנית הידועה? ל"א, סובול באמצעות הטרילוגיה שלו בודק את שורשי השמאל הציוני הישראלי [אסור לשכוח שהיסטורית חלק מחלוצי עליה שניה ושלישית עזבו את הארץ וחזרו לרוסיה שהיתה אז בתהליך ההתהוות של בריה"מ, החזון הקומוניסטי נראה לפתע בהישג יד, עולם ישן עמד על סף החרבה..]- סובול בודק את הסתירות התודעתיות [הגל], המבניות, המוסריות של השמאל הזה. בתוך "ליל העשרים" עולים מספר נושאים, אחד הבעייתיים הוא יחסי המינים [4 גברים, 3 נשים]. אחת הנשים, מרים, רואה במין סוג של מימוש עצמי, ואין לה עכבות [סובול קורא לה, בפירוט הנפשות: שובבה], נחמה, מה שאני קורא לו פמיניסטית מהסוג הישן, אלה שויתרו על המיניות שלהן לשם המהפכה הציונית, ושפרה בה מאוהבים 3 גברים: משה, נפתלי ועקיבא [במחזה נרמז שלעקיבא ולנפתלי יש אולי קשר אחר, אבל רמז זה נדחה במהלך המחזה בעוצמה רבה] במלים אחרות, המהפיכה היהודית הגדולה של המאה העשרים, הציונות היתה כנראה אמורה גם לשנות את מעמד האישה העברייה החדשה, לתת בידיה [הרי היא סוג של פרולטריון הזקוק לשחרור תודעתי, אך לא רק..]את אמצעי הייצור השווים לאלה של הגבר. ביטול או נסיונות לביטול התא המשפחתי בקיבוצים היה אף הוא סוג של "שחרור האשה מתפקידיה המסורתיים". אבל המחזה מציג את התמוטטות האידיאולוגיה הזאת בשתי דרכים: 1. מרים הנעזרת במיניות שלה כדי לשמור על "היותה אשה" בתפיסה הנראית אז מיושנת, דכאנית ומפחידה ע"י נחמה המשתחררת 2. ההודעה של מרים ואפרים על היותם זוג - חזרה אל התא המשפחתי שכולם שם ברחו ממנו. [ מי שקרא את המחזה זוכר את התיאור המצמרר את הורי שפרה, נדמה לי - איך אביה מתעלל באמה, קורא לה פרה טפשה, איך היא שומעת אותם בלילה עת הם מתארגנים לקראת ליל האהבה שלהם וכו..] כך, שלדעתי, עליה שניה ועליה שלישית אולי חלמו על שחרור האשה, והצליחו לרמות נשים משכילות רבות, אבל פני הדברים היו אחרים לגמרי. למשל, היתה השתקה בלתי פוסקת של משוררות וסופרות שלא עמדו בדרישות "התרבות" דאז [ביאליק שהגדיר את תפקיד "המשוררת" ואת אופן שירתה {רחל}, וכל הגברים ששו וקפצו על הגדרות אלה, שאח"כ היו תמצית האידיאולוגיה הזכית במאבקו נגד אלתרמן ובני דורו]. יש היום מחקרים רבים המציגים תופעה זו. שמעתי הרצאה מענינת של שיבולת זית [שם אמיתי, בחיי!] שהסבירה את תהליך ההתקבלות שעברה אסתר ראב שדרדר אותה להשכחה כמעט מכוונת, שרק משוררי/ות שנות השבעים בת"א הצליחו למנוע. בקיצור - לדעתי, בין אם סובול מציג את עמדתו כגבר או כמתבונן אובייקטיבי [דבר שהוא לא, ובמחזה הוא מקפיד לדווח על הזמן ההיסטורי של כתיבת/העלאת המחזה ביחס לעבר], יש ב"ליל העשרים" לדעתי הצבעה היסטורית-פילוסופית על כך שנסיונות לשנות את מעמד האישה נכשלו כשלון חרוץ, סובול "מאשים" את הנשים, ובמובן הזה מבטו הוא מבט גברי.
 

קפת

New member
זה אכן היה אחולמניוקי ארוך, אבל

מרתק ומעורר. אני שומעת מה אתה כותב, ומהנהנת בעניין, אבל גם יש לי איזו תיאוריה אחרת להציע. אמנם מזמן לא קראתי את "ליל העשרים", בזמנו זה היה אחד המחזות הישראליים היותר נסבלים בעיני, מזרם המחזות ה"ריאליסטיים" על גבול "נאטורליסטיים". אלה שנולה צ'לטון (שאותה אפפם לא סבלתי) אהבה לנעוץ בהם את ניביה הרופסים. לא חשוב. נסחפתי כתמיד. מה אני רוצה לומר? שמנסיוני והבנתי בקריאת מחזות, מחזה לעולם לא מציע פרשנות הרמטית, אלא תמיד אג'נדה מרומזת שאפשר לפרוש ולפרש לכמה כיוונים. מחזאי טוב נמדד, בין השאר (להוציא את ברכט), במרחב שהוא מותיר. מחזאי טוב חייב לותר על חלק מהאגו שלו, לפתח ענווה, ולהציע את הטקסט שלו כפרטיטורה לשחקנים ובמאים. אני רוצה להאמין שסובול הוא כזה. וחושבת שניתן לראות בשלוש הדמויות הנשיות במחזה, שלוש פנים של ה-אשה. כל-אשה. סובול, בחוכמתו, מאפשר באמצעות שלוש הדמויות בחינה וחקירה של נשיות בכלל, ומיניות נשית בפרט. אני לא זוכרת מדוע נקרא המחזה "ליל העשרים", אבל ייתכן ויש בשם רמיזה למאה ה-20? ובעצם, אותו לילה של חשבון נפש טרם עלייה על הקרקע, הוא מעין בבואה או כמוסה שמכילה את מרבית הדילמות הדיכוטומיות שעתידות להעסיק דור שלם. מה אתה אומר מל-אח-באך?
 
ובדיוק בגלל זה

אני רציתי לדעת, מי הם אותם אפרים ומרים שבמחזה (אתם לא באמת מתכוונים שאני אזכור מה שקראתי בשנה ראשונה לפני כך וחח שנים?). התשובה חשובה לי, פרטו, נמקו, הדגימו, שערו והוסיפו דוגמאות.
 

יס באך

New member
את לא מתכוונת

שאכתוב סיכום המחזה, לא? אבל אומר לך שאפריים מייצג במחזה את "הקול האידיאולוגי הממוסד" ומרים את קולה של "האהבה החופשית" - לו קראת את מאמר השטנה שהבאתי היית רואה שעד היום היא משפיעה, האהבה החופשית הזו.
 

יס באך

New member
אני אומר ככה...

ליל העשרים = ליל העשרים באוקטובר 1920, ערב העליה למנסורין, היא ביתניה, אותה נטשה הקבוצה כמה חודשים לאחר העליה לקרקע, וחבריה התפזרו, התאבדו או נרצחו [בחיי!!] טענתך אודות המחזה באה מהתיאוריה של "הקורא" כמבצע אומנותי של כל טקסט אומנותי, וזה לא ייחודי רק לתיאטרון כמובן. בוודאי שאני מסכים אתך, הרי דברייך הם, לדעתי, ניסוח אחר של דבריי, לא?
 

קפת

New member
כמובן

לא ניסיתי לסתור את דבריך, מה אני אשה "חכמה"* שחייבת להתווכח על כל דבר, עניין ושטות? אמרתי שאני מביאה עוד תיאוריה. אחותי נחמה, את רוצה לשרשר לפה את המאמר השנוי במחלוקת ההוא? *הייתי חייבת ומי שהבין הבין ומי שלא הבין שילך לשין. נה נה
 
למעלה