מה שעוד יכול לעזור
זה לזרוק את כל המילון הפסאודו רפואי מהחלון.
לאוטיסטים אין בעיה עם וויסות חושי, רגשי, או אחר, עצם הקביעה, ה"אבחנה", שכמו כל האבחנות בתחום היא לגמרי הכי כוזבת ומדומה מגלמת את האלימות הבהמית ואת ההעדר המוחלט בלו מעט אמפטיה ורגישות מצד הזולת, שכמובן טופל עלינו, חלק מאטימותו האלימה את כשליו.
כשאת מתעלמת מכל השקרים, האנטי מדעיים והאנטי מקצועיים של שרלטני האקדמיה והפסיכופלוצים ועושה את מה שהם לא עשו ולא יעשו לעולם, חקירה אמיתית של זהותך, וזהות האדם בכלל, את הולכת וחושפת, ומגלה, את הסיבות לכך שאנחנו מגיבים בחריפות במקומות שבהם אנשים נורמטיבים לא מרגישים כלום ולהפך, וכשיש לך ידע לסיבות יש לך גם אפשרות להתמודד טוב יותר עם הנסיבות, גם המורכבות.
אז שוב, הכי חשוב, לקחת את כל מה שאנשי המקצוע, המטפלים, והמאבחנים אומרים, את כל מה שהאקדמיה אי פעם חקרה וכתבה בנושא האוטיזם ולזרוק את זה מייד מהחלון,
מהרגע שעשית את זה יש לך לפחות הזדמנות סבירה להתמודד עם קיומך על בסיס אמיתי במקום על בסיס שיקרי.
זה לא קל, כמובן, הם הרי נהנים מתקציבים שחבל על הזמן, מתמיכה רגשית ומהיותם מקובלים ומכובדים ובעלי מעמד, ואנחנו פחות מתתי אדם, שעדותנו תמיד נפסלת על הסף כי כל מה שאנחנו אומרים נחשב כחלק מהלקות, אבל מוטב להתעורר, רק אוטיסטים יכולים לחקור ולהבין אוטיזם, אם לנ"ט הייתה אמפטיה הם היו מסוגלים גם, או לפחות לעזור, אבל כעובדה אין להם בכלל כזאת, אפילו לא מעט