וורט לפרשה מאת הקוצקער זצק"ל

[ספודיק]

וורט לפרשה מאת הקוצקער זצק"ל

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל"
דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. רק דברים החוזרים ונכנסים אל הלב שיצאו ממנו, היינו, דברי תוכחה ומוסר הפועלים גם על המוכיח עצמו רק הם יכולים להשפיע.

 

[ספודיק]

וורט מאת הבעלש"ט זצק"ל

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל"
"עדת" מלשון עדי תכשיט, כל אחד מישראל היה בעיני משה יקר כעדי וכתכשיט, נכנסו דבריו אל לבותיהם ויכול היה לאסוף אותם "על פי דיבורו

 

[ספודיק]

וורט מאת רבי שלמה מסאסוב זצק"ל

"ויקהל משה" רש"י: "נאספים על פי דיבורו". המקדש את דיבורו השכינה מדברת מתוך גרונו, ובדיבורו הקדוש מסוגל הוא לאסוף את כל ישראל אליו.

 

[ספודיק]

וורט מאת המגיד ממזריטש זצק"ל

ויקהל משה"
נסמכה פרשת "ויקהל" לפרשת "כי תשא את ראש בני ישראל", לומר לך: אימתי תישא את ראש בני ישראל? בשעת קהילה ואחדות, כשהם "כל עדת בני ישראל" כולם יחדיו מאוחדים כאחד

 

[ספודיק]

וורט מאת שמחה בונים מפשיסחא זצק"ל

וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה'"
"שבת שבתון" שתי שביתות: מנוחת הגוף מעבודה וממלאכה, ומנוחת הנפש מדאגות הפרנסה והכלכלה

 

[ספודיק]

וורט מאת החוזה מלובלין זצק"ל

ויקהל משה" שורש הטומאה הוא הפירוד, ושורש הקדושה האחדות. הפירוד גרם לעם ישראל לחטוא בעגל. עכשיו כאשר ביקש הקב"ה להכניסם אל הקדושה: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" הביאם אל האחדות ואמרה תורה מיד: "אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם" ה' ציווה את "ויקהל" לדורות, כדי שראשי עם בדורות הבאים ילמדו שאין לעשות דבר שבקדושה קודם שמביאים לאחדות תחילה.

 

[ספודיק]

וורט מאת רבי שמעון מאירוסלב זצק"ל

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם"
משה רבינו הקהיל את כל בני ישראל ואמר להם "אלה הדברים" דברים אלה, כגון להקהילכם וללכדכם
תמיד בלב אחד ובעצה אחת, הם הם רצון ה' יתברך "אשר צוה ה' לעשות אותם"

 

[ספודיק]

וורט מאת רבי משה מקוברין זצק"ל

"ויקהל משה"
למחרת יום הכיפורים
משה רבינו רמז לישראל, שלא רק ביום הכיפורים צריכים להיות חדורים סליחה ומחילה, אחוה ורעות, אלא גם למחרת
יום הכיפורים חייבים להמשיך במידות אלה.

 

[ספודיק]

וורט מאת החתם סופר זצק"ל

"ששת ימים תעשה מלאכה"
הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן, לומר שאינו דוחה את השבת
משה רבינו רצה להראות לישראל עד כמה חביבים הם לפני ה'. שאילו לגבי עבודת המשכן שנעשית בשביל כבוד ה'
יתברך, אסור בשבילה לחלל את השבת, אבל לגבי פיקוח נפש של ישראל, אפילו ספק פיקוח נפש דוחה את השבת

 

[ספודיק]

וורט מאת רבי שמחה מדוינסק זצק"ל

"ראו קרא ה' בשם בצלאל....
כתב בזה רבינו מאיר שמחה בספרו `משך חכמה`: הענין הוא שמסירות הנפש להי``ת צריך להיות שלא בחקירה ושלא בהתחכמות יתירה. ומצינו דבר זה במיוחד אצל מטה יהודה שמסר עצמו לתוך הים במסירת נפש וכמבואר בתוספתא וכן מצינו אצל חור שמסר עצמו בעגל כמבואר בגמרא.
וטעם הדבר, לפי שהחקירה תעכב ברצון פנימי מלמסור נפשו על קדוש השי``ת שדוקא אלו התמימים בנפשם והישרים ברוחם מסרו עצמם תחילה על קדוש שמו יתברך, לכן אמר הכתוב שבעבור זה שלא חקרו ולא נתחכמו יותר מדי, לכן
וימלא אותו בתהונה בחכמה ודעת.........

 

[ספודיק]

וורט מאת אור החיים הקדוש זצק"ל

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים,,,,,,,
מבאר את הסמיכות של "ויקהל משה" לסיום
הפרשה שעברה המדברת על קרני ההוד בפניו של משה. כי משה רבינו
ע"ה חשש שמא יהיו מבני ישראל שייראו מגשת אליו מקרני האור שעל
פניו, לכך "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל"…

 

[ספודיק]

וורט מאת האר"י הקדוש זצק"ל

מרוב ענוותנותו של משה לא רצה

לקחתם לעצמו אלא שומרם לישראל וכל שבת מחזיר משה רבינו ע"ה

את הכתרים לבני ישראל, והן הן הנשמות יתירות המגיעות בשבת

לישראל. וזה מה שאומרים בתפילת שבת: "ישמח משה במתנת חלקו"

שמשה רבינו שמח שבשבת נשאר לו רק חלקו בלבד, ואילו את שאר

הכתרים מחזיר לבני ישראל.

 

[ספודיק]

וורט מאת חידושי הרי"ם זצק"ל

"ויבואו האנשים על הנשים..
כידוע, התרומות למשכן היו תשובת המשקל למעשה

העגל. וחז"ל אומרים "במקום שבעלי תשובה עומדים שם,

צדיקים אינן עומדים שם". והנה בחטא העגל השתתפו רק האנשים, לא

הנשים. יוצא שעל ידי התשובה על החטא הנ"ל האנשים התנשאו

למדריגה יותר גבוהה מאשר הנשים הצדקניות, שלא חטאו בעגל. וזה

"ויבואו האנשים על הנשים" על ידי התשובה התעלו למעלה, כמו כל

בעלי תשובה שמתעלים למעלה ממדריגת צדיק…

 

[ספודיק]

וורט מאת רבי יצחק מוורקא זצק"ל

והנשיאים הביאו את אבני השהם ואת אבני המלאים לאפוד ולחושן.
עצלות מידה קשה בעיקר
למנהיג, נשיא. וסיפר על עצמו כי פעם אחת שכב על מיטתו ונתחשק לו
להריח טבק. אולם קופסת הטבק הייתה על השולחן בחדר השני. עשה לו
חשבון כזה: אם אני אקום ואלך לחדר השני לקחת את קופסת הטבק יהיה
זה משום ויתור ליצר הרע, מילוי התאוה. לא אלך – יהיה זה משום
עצלות, ולכן קם, נכנס לחדר השני, ניגש לשולחן ולא נגע בקופסא...

 

[ספודיק]

וורט מאת בעל הט"ז זצק"ל

"ולהורות נתן בלבו"
בכל המקרא מופיעה רק פעמיים המילה "ולהורות" בפרשתנו, ובפרשת שמיני נאמר "ולהורות את בני ישראל", ענין זה (שמופיע רק פעמיים, ודוקא בפסוקים אלו צריך להנחות כל אדם מישראל שאם נתקיים בו "ולהורות נתן בלבו" ? זאת אומרת אם חנן אותו ד' בחכמה ובדעת ? אל יחזיק זאת לעצמו בלבד, אלא יקיים את מה שכתוב "ולהורות את בני ישראל" ? יפיץ את מעיינות התורה והחכמה שנתברך בהם ברשות הרבים, ויביא בכך תועלת לכלל ישראל.

 

[ספודיק]

סיפור לפרשה מאת החץ חיים זצק"ל

ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש מדוע צריכה התורה ללמדנו כי בששת ימים יש לעבוד, ולא מסתפקת בציווי
לשבות ביום השביעי? אלא אפשר להסביר על פי מה שמסופר על הגה"ק בעל
החפץ חיים זי"ע שהגיע באחד ממסעותיו אל עיר אחת ששם היה מוקם מפעל
ענק ובו היו מועסקים הרבה מבני העיר, אבל דא עקא, בעל המפעל שהיה רחוק
מתורה ומצוות התעקש שהמפעל ישאר פתוח בשבת, שמע זאת החפץ חיים
והחליט ללכת ולדבר על ליבו ולהסביר לו את גודל העוון של חילול שבת, נענה
בעל המפעל והשיב, יום יום הנני מרויח סך ארבעת אלפים רובל האם רצונך
שאפסיד סכום דומה מידי שבת בשבתו? השיבו החפץ חיים , ולהפסיד את בית
החרושת כולו בשל חילול השבת עדיף בעינך. הלא כתוב מפורש אומר "ששת
ימים תעבוד וביום השביעי תשבות". ואינו מובן? מדוע מודיעה לנו התורה מה
נעשה כל השבוע, די אם תאסור עלינו לעבוד בשבת ובשאר הימים נעשה
כרצוננו? אלא כך אמרה תורה, רצונך שתהיה לך עבודה ששה ימים, שבות
ממנה בשבת, שאם לא כן, גם בששת הימים לא תוכל לעבוד!... השיבו האיש
בלעג: וכי סבור הרבי שפסוק בחומש הוא שמחזיק את בית החרושת שלי....
בלית ברירה עזבו החפץ חיים והלך. לא עבר זמן והבולשביקים נכנסו לרוסיה
ונטלו ממנו את כל מפעליו, והוא עצמו ניצל בנס ונמלט על נפשו ערום וחסר
כל. או אז שיגר מכתב לחפץ חיים והתוודה לפניו בזה הלשון: עכשיו אני רואה
שדבריך צודקים ונכונים, כי פסוק בחומש אכן קובע את גורלו של בית חרושת!...

 

[ספודיק]

סיפור לפרשה מאת רבי הלל מפטריש זצק"ל

שבת שבתון לה' כל העושה בו מלאכה יומת
דרכו היה להסתובב חלק גדול
מהשנה בערים ובכפרים, והיה מדריך את העם את הדרך אשר ילכון בה,
ומעורר לתשובה במקום שהיה צורך בדבר. פעם בא לעיר אחת, שסוחרי
היין שם היו מתעסקים בשבת במשאם ומתנם כבימות החול. כשסיפרו הדבר
לר' הלל נתרגש מאוד, והזמין אליו את כל הסוחרים לאסיפה. כשנתוועדו
אליו, הסביר לפניהם את כל חומר הענין, והשפיע עליהם שיסגרו את
עסקיהם בשבת. אבל תנאי התנו עמו: שישפיע גם על פלוני העשיר, שהעסק
הגדול ביותר בעיר הוא ברשותו, שגם הוא יסגור את עסקו בשבת, שאם לא
כן, לא יוכלו לעמוד בפני התחרותו... שלח הצדיק לקרוא אליו אותו עשיר –
ולא בא. הזמינו שנית ושלישית ולא נענה. והרבי נתעכב לשבות שבת
באותה עיר. ביום השבת הרגיש פתאום אותו עשיר דקירות עזות בבטנו,
ומשעה לשעה המכאובים הולכים ומתגברים. צעק האיש מרוב מכאוב,
ויסוריו תקפו אותו יותר ויותר, עד שהרגיש ממש כי הוא מסתלק מהעולם.
חששה אשתו שמא בעוון פגיעתו בכבוד הצדיק באו לו היסורים, ונמלכה
לפנות להצדיק שיבקש רחמים על בעלה. בשעת סעודת הצהריים כשהצדיק
מסב אל השולחן עם קהל גדול של חסידים, פרצה פתאום אל הבית אשת
העשיר, ובבכי ובתחנונים ביקשה מהצדיק שיברך את בעלה שיתרפא.
והצדיק שותק, אינו עונה דבר. נטפלו לו החסידים: רבי! יגיד נא לה על-כל-
פנים: "שבת היא מלזעוק – ורפואה קרובה לבוא"! והצדיק אינו עונה דבר.
הלכה לה האשה בפחי נפש, ויסורי האיש הולכים ומתגברים. ובמוצאי שבת,
לאחר הבדלה, כשהצדיק ישב עם החסידים אל השולחן והמיחם של התה
ניצב על השולחן, לקיים מאמר חז"ל "חמין במוצאי שבת
מלוגמא רפואה", והצדיק משוחח עם המסובים בסיפורי צדיקים ודברי
תורה, נפתחה פתאום הדלת, ואותה אשה באה שוב בבכי ויללה לבקש
מהצדיק, שירחם על בעלה ויברך אותה ברפואה שלימה. נענה הצדיק
ואמר: "שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא"... תמהו החסידים: בשבת
גופא לא ענה דבר, ועכשיו, לאחר השבת, הרי הוא אומר "שבת היא
מלזעוק"?! והצדיק ממשיך, אין אתם מבינים! "שבת היא מלזעוק", - אם
השבת תחדל מלזעוק עליו, אזי "רפואה קרובה לבוא"!.... לכו ואמרו לו:
אם יתן תקיעת כף בפני שלושה שיסגור את עסק היין שלו בשבת, אז
יתרפא. תיכף הלכו אליו שלושה מהחסידים, ומסרו לו את דברי הצדיק.
ולא איחר האיש מלקיים את הדבר, ובלב שלם נתן תקיעת כף שמהיום
והלאה יהיה בית מסחרו סגור ומסוגר ביום השבת. וכך הוה, יסוריו
הוקלו, ובמשך זמן קצר הבריא, וקדושת השבת הוקמה באותה עיר...

 

[ספודיק]

סיפור לפרשה מאת רבי שלום מבלז זצק"ל

בא יום אחד יהודי שהיה
חוֹכר אצל הפריץ שדה, והרבי נכנס עמו בשיחה בדברי יהדותו ושאלוֹ אם
הוא מתפלל כל יום, אם הוא נזהר בכשרות, שומר שבת וכדומה. השיב לו
החוכר באנחה, שהוא משתדל אלא שאין בידו לשמור את השבת, שהעבודה
בשדה אינה סובלת דיחוי והיא דוחקת, וכי אם אני אשבות אני יפסיד כסף.
הוכיח אותו הרבי והסביר לו, מה גדולה קדושת השבת, ומה גדול העונש על
חילול השבת. ישב החוכר מהרהר בתשובה ואמר: רבי קדוש, מקבל אני על
עצמי להיות שומר את השבת מעתה ואילך כל השנה, אבל... חוץ מעונת
הקציר, שזו עונה בוערת ממש... אמר לו הרבי שמעני בני, בוא ואספר לך
מעשה שהיה, ואז תבין טוב מאד את דבריך: יהודי אחד היה חוכר אצל
פריץ. ויהי היום, והפריץ עשה משתה גדול לכל הפריצים שבסביבה. כטוב
לבם ביין התחילו, כרגיל, לדבר על יהודים. כל פריץ הילל ושיבח את היהודי
שלו, שהיהודי החוכר שלו הוא החכם והנאמן שבכולם. נפנה אליהם הפריץ
בעל המשתה ואמר: יהודי נאמן כיהודי שלי אינו בנמצא כלל. אין לך דבר,
שלא יהיה מוכן לעשותו למעני. אפילו להשתמד? קרא אחד המסובים.
אמנם כן– אמר הפריץ – גם זאת! ומיד שלח לקרוא אליו את החוכר. מיד
כשהגיע היהודי שאלו הפריץ לעיני כל הפריצים הנאספים: מוֹשקה! האם
אתה נאמן לי? ודאי, אדוני הפריץ! השיב היהודי, בשביל הפריץ שלי אני
מוכן ללכת באש ובמים! אם כן אמר הפריץ אני דורש ממך, מוֹשקה,
שתמיר את דתך ותקבל את הדת שלנו. נזדעזע היהודי מאוד, עמד מהרהר
ומהרהר, משפשף את מצחו, ואינו יודע מה יעשה. אבל בסופו של דבר גבר
בו הפחד ובקול רועד ובחצי פה אמר: ט-ו-ב... הלך הפריץ וטבלוֹ... לאחר
זמן שלח אליו הפריץ לקרוא לו ואמר: יודע אתה, מוֹשקה, הרי אני מבין
שמצפונך, אויה, ודאי מציק לך מאד... ובכן אני מרשה לך... אתה יכול לחזור
ולהיות שוב ליהודי! רץ היהודי מלא שמחה אל ביתו ובישר לאשתו את
הבשורה הטובה, שהנה הפריץ מרשה להם לחזור ולהיות יהודים. אבל
במקום שתשמח – פרכה האשה את ידייה: אבוי! אמרה ועכשיו מה
נעשה? ימי הפסח קרבים ובאים, ומאין נקח לכל ההוצאות המרובות: מצות,
יין, כלים של פסח... מהר, מוֹשקה, רוץ אל הפריץ ובקש ממנו שיראה ויניח
לנו להוסיף ולהיות גויים עד לאחר הפסח!....

 

[דה קומבינה]

ספודיק,חזק וברוך ממש מחכים