וורט מאת הקוצקער זצק"ל

ספודיק

New member
וורט מאת הקוצקער זצק"ל

טהור וטמא
התורה קובעת כמה וכמה פעמים שכאשר טהור נוגע בטמא נטמא הטהור. למה ההשפעה היא תמיד בכיוון השלילי, שהטמא מטמא את הטהור, ולא להפך שהטמא ייטהר בעקבות הנגיעה בטהור? השיב הרבי מקוצק, בקצרה כדרכו: "הטמא הוא ודאי טמא, אך הטהור מי ערב לנו שהוא באמת טהור!"...
 

ספודיק

New member
וורט מאת רבי שמחה בונם מפשיסחא זצק"ל

ויקרא אל משה"
אדם העומד על גג גבוה, יודע שהוא עצמו אינו גבוה ורק הגג מגביה אותו. ברוב ענוונותו חשב משה רבנו כי ההשגות האלוקיות אשר להן זכה, הן גג גבוה שהוא עומד עליו, אבל הוא עצמו אינו גבוה כל עיקר. לכן לא הרהיב עוז להיכנס אל הקודש פנימה, ועמד יחד עם כלל ישראל בפתח אוהל מועד, עד שנקרא על ידי הקב"ה: "ויקרא אל משה וידבר אליו ה' מאהל מועד"
 

ספודיק

New member
וורט מאת האלשיך הקדוש זצק"ל

''והסיר את מראתו בנצתה והשליך''
רש''י: בשביל שניזון מן הגזל.
אמרה תורה דבר זה אצל קרבנו של העני ללמדנו, שאפילו העני אל יורה היתר לעצמו לשלוח ידו אל ממון חברו.
 

ספודיק

New member
וורט מאת רבי ישראל מסלנט זצק"ל

אשר נשיא יחטא"
אשרי הדור שהנשיא מביא קרבן על שגגתו
נשאלת השאלה איזו זכות יש לדור אם הנשיא מביא קרבן על שגגתו ?
אלא משום שאין אדם רואה חובה לעצמו. ואם הנשיא מביא קרבן על החטא, כנראה מזה שהדור לא החניף לו אלא אף הגיד לו את עוונו, ולכן אשרי הדור שאינו מחניף לנשיאו.
 

ספודיק

New member
וורט מאת רבי שמחה מדוינסק זצק"ל

"וקמץ הכהן"
הוזמן לערוך את החופה של אחד מתלמידיו החביבים, שהיה כוהן. בסעודת החתונה, כשנתכבד לשאת דברי ברכה, איחל לחתן שיתקיים בו "וקמץ הכוהן ממנה". תמהו הנוכחים לפשר הברכה הבלתי-מובנת. חז"ל אומרים שכאשר אדם נושא אישה, שואלים אם נתקיים בו 'מצא' או 'מוצא' "מצא אישה מצא טוב" או "מוצא אני את האישה מר ממוות". ההבדל בין 'מצא' ל'מוצא' הוא בניקוד של האות מ ב'מצא' הניקוד הוא בקמץ וב'מוצא' מנוקדת ה-מ בחולם. איחלתי אפוא לחתן שיתקיים בו "וקמץ הכוהן ממנה" שיזכה ל"מצא אישה מצא טוב".
 

ספודיק

New member
וורט מאת בעל הש"ך זצק"ל

"ויקרא אל משה"
היה משה ירא שקריאת ה' דווקא לו, בפתיחת ספר "תורת כהנים", עלולה לגרום צער לאהרן ששמו לא נזכר כלל בכל פרשת "ויקרא" אפילו פעם אחת. כדי להפיס את דעתו של אהרן כתב: ויקר אל משה" לשון "מקרה" רק במקרה הוא שה' קרא לו ולא לאהרן. אבל הקב"ה ציווהו לכתוב "ויקרא". התחכם משה וכתב: ":ויקרא" באל"ף זעירא, לומר, רק מקרה הוא שנקראתי אני בפרשתו של אהרן אחי.
 

ספודיק

New member
וורט מאת החוזה מלובלין זצק"ל

"ויקרא אל משה"
"לכל דיברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה לשון חיבה" (רש"י). רמזה תורה למוכיחים בשער, המדברים אל ישראל, אומרים לישראל, ומצווים את ישראל שמוטלת עליהם חובה להקדים דברי חיבה לדברי לקחם, שלא יהיו "נביאי זעם" ואל ידברו לישראל, בין ציבור ובין יחיד, בפנים זועפות ובקוצר רוח.
 

ספודיק

New member
וורט מאת רבי קלונימוס קלמיש זצק"ל

"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו"
הרי גם בהתגלות ה' למשה בהר סיני נאמר: "ויקרא אליו האלוקים", וכן בקבלת התורה: "ויקרא אליו ה' מן ההר". אז מדוע דווקא כאן, בפרשת הקורבנות, מפרש רש"י: "לכל דיברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה לשון חיבה?" ותשובתו, כדי שנדע ונאמין שגם כל דיבור, אמירה וציווי שיקריב 'מכם' מעצמו ומדמו, גם היא קריאה של חיבה מהקב"ה.
 

ספודיק

New member
וורט מאת רבי ישראל מרוזין זצק"ל

"ויקרא"
כתב משה "ויקרא" באל"ף זעירה-מזהירה, להזהיר מפני אותם צדיקים המדמים לעצמם שהם קרובים לקב"ה יותר מכלל ישראל, ומאמינים בעצמם שהם בעלי רוח הקודש. הם והגאווה שבהם דוחקים את רגלי השכינה והופכים את 'ויקרא', שהוא לשון של התקרבות והתגלות, ל"ויקר" לשון טומאה והתרחקות. כמאמר חז"ל "כל המתיהר, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו".
 

ספודיק

New member
וורט מאת המגיד מקוזניץ זצק"ל

"אדם כי יקריב מכם קרבן לה'"
אמרה תורה: "אדם כי יקריב מכם" ולא אמרה: "אדם מכם כי יקריב", לומר לך, שאם רצונך להקריב קורבן, יהא זה קורבן הראוי לכם, לפי כוחכם. אמר לו הקב"ה לאדם: יהא קורבנך דומה לקורבנו של אדם הראשון, שהיה הכל ברשותו, ולא הקריב לא מן הגזלות ולא מן החמסים. אף אתה אל תקריב לא מן הגזלות ולא מן החמסים".
 

ספודיק

New member
וורט מאת האבן עזרא זצק"ל

"ונפש כי תקריב"
מדוע נכתב כאן ``נֶפֶשׁ``? לפי שהמנחה באה בנדבה וה``נֶפֶשׁ`` נקראת נדבה. כמו שכתוב ב`תהילים`: ``וְרוחַ נדיבה תִסמכנִי`` . וכתוב: ``אִם יֵשׁ אֶת נפשכם`` היינו: רצונכם. שדבר הבא מרצון האדם נקרא ``נֶפֶשׁ``. ולדבריו לא נתייחדה תיבת ``נפשׁ`` משום העני, אלא משום הנדבה שבדבר.
 

ספודיק

New member
וורט מאת רבי יצחק מוורקא זצק"ל

ויקרא אל משה וידבר אליו ה' מאהל מועד לאמר .
הרי גם בפרשת יתרו אנו

מוצאים פעמיים שכתוב "ויקרא", "ויקרא אליו ה' מן ההר" , "ויקרא

ה' למשה אל ראש ההר" ומפני מה לא נכתבה אף שם א' זעירא?

אלא הסביר ואמר, מכאן רואים: שלהיות עניו אפשר, כשאף אחד לא רואה!

אבל עניוות ברבים זו לא עניוות, זו גאווה!…
 

ספודיק

New member
סיפור לפרשה מאת האמרי אמת מגור זצק"ל

הגיעו לפני הרה"ק בעל האמרי אמת מגור

זי"ע וספרו לו שהרופא ביקר אצל הרבי הקדוש מאוסטרובצה זי"ע ואמר

שעליו לאכול, אחרת חייו בסכנה, אולם הוא מסרב לשמוע, ואולי הרבי מגור

יוכל לשכנעו.

שאל הרבי: האם יש כאן עגלה? כשנענה בחיוב, יצא מיד את הבית ונסע

לאוסטרובצה ונכנס אל הרבי ושאלו: מדוע לא יאכל מר, הרי זה טוב מאד

לאכול!

היכן מצינו שטוב לאכול, שאל הרבי מאוסטרובצה?

ענה האמרי אמת: הרי כתוב בתורה לגבי אדם שנשבע "להרע או להיטיב",

ודרשו חז"ל "להרע" שלא אוכל, "להיטיב" שאוכל, רואים שלאכול דבר

טוב הוא!

מיד פתח הגאון הקדוש ואמר: "אשר קדשנו במצותיו וציונו לשמוע דברי

חכמים" ואכל דבר מה…
 

ספודיק

New member
סיפור לפרשה על הסבא משפולי זצק"ל

הסבא משפולי הגיע באחד מנדודיו לכפר, שבו משל פריץ רע לב ואכזר,

באחוזת הפריץ דר חוכר יהודי עני מרוד,

שבקושי הצליח לשלם לפריץ את דמי חכירתו מדי שנה בשנה.

באותה שנה איתרע מזלו ולא היה לו כסף לשלם לפריץ.

הפריץ הרשע לא התחשב במצבו והשליכו לבור כלא.



הפריץ האכזר שמח לצוד נפשות כאלה,

וביום הולדתו היה נוהג לערוך מסיבה גדולה לכל מרעיו,

ובעיצומה של המסיבה כשליבו גס עליו ושאף להתהולל,

היה מזמין לאולם הנשפים את האסיר שהיה בבור הכלא לבוש בעור של דב,

הפריץ היה אוחז שרשרת הקשורה לצווארו של האסיר האומלל,

והיה מכריח אותו לרקוד עימו ריקוד הולל וסוער היאה לשיכורים.

והיה, אם ריקוד האסיר מצא חן בעיני הפריץ וניצח את הפריץ,

היה זוכה האסיר לשחרור מן הכלא, ואם לא, היתה נגזרת עליו מיתה.

כך נידונו אסירים רבים חלשים ומעונים למוות.



בהגיע הסבא משפולי לכפר נודע לו שיש יהודי נמק בבור הכלא,

הוא מיהר לחדור לבור ושמע מהיהודי האסיר על מנהג הפריץ לרקוד עם ה"דב".

היהודי שלא ידע לרקוד ריקודי נכרים וגם כוחותיו לא היו עמו בכה והתחנן על נפשו.

הסבא משפולי הרגיע אותו והבטיח לו שיעזור לו.

הוא הציע שבערב המסיבה הוא יכנס אליו שוב לבור הכלא,

ועוד קודם שיקראו לו לרקוד הוא יחלץ אותו מן הבור וימלא את מקומו,

בתחילה סרב האסיר היהודי כי פחד שהסבא משפולי רוצה להקריב עצמו עבורו,

אך הסבא משפולי שכנע אותו שכוחותיו במותניו והוא מיטיב לרקוד והיהודי הסכים.



אך באמת כשיצא הסבא משפולי מבור הכלא החל לחשוש כי אין הוא בקי בריקודי הנוכרים.

עוד הוא תפוס במחשבותיו נגלה לפניו אליהו הנביא שלימדו את כל רזי הריקוד.

כך בערב המיועד למסיבת הפריץ וחבריו ההוללים חדר הסבא לבור הכלא,

וכשהשומרים באו לקחת את האסיר למסיבה,

הוא כבר היה במקום האסיר לבוש בעור הדב,

הוא פסע עם השומרים לעבר אולם הנשף,

ובאותה עת האסיר היהודי חמק מבעד לשערי הכלא הפתוחים.



באולם הנשפים המתין קהל פריצים הוללים ושתויים לסבא משפולי המחופש בעור דב.

כשניתן האות פצחה התזמורת בניגון סוער,

הפריץ הרשע נטל את השרשרת הקשורה לצווארו של הסבא משפולי והחל מרקד.

להפתעת כולם האסיר בעור הדב היטיב לרקוד בריקוד נאה הגובר על ריקוד הפריץ. התזמורת ניסתה לשנות מנגינות וקצבים כדי לבלבל את הדב הרקדן,

אך הדב המשיך לרקוד ריקוד נאה מבלי להתעייף.

הפריץ השיכור החל להתעייף מרוב ריקודים עד שכשלו רגליו והשתטח על הרצפה.

הסבא משפולי ניגש לפריץ והיכה בו מכות נפלאות כיאה לשונא ישראל.

לבסוף עזב הסבא את אחוזת הפריץ והלך לדרכו כשהפריץ שכוב על הארץ פצוע וחבול.



בקרב החסידים מקובל, שתחרות הריקוד - בה ניצח הסבא משפולי - נערכה לצלילי השיר הופ קוזאק'





זהו הסבא משפולי עליו מסופר ב"היום יום" שהבעל שם טוב הניח ידו על לבו,

וכפי שהעיד על עצמו מאז חם לו.

זהו הסבא משפולי שהתקיימה בו ברכת הבעל שם טוב הקדוש,

שבירך את אביו רבי ברוך שיזכה לבן שיאיר עיניהם של ישראל,

זהו הסבא משפולי שלמד תורה אצל רבי פנחס מקוריץ.

דמות מופלאה המעוטרת במעשי חסד רבים ובמסירות נפש,

שהקדיש חייו לעזור ליהודים הנתונים בצרה.

זהו הסבא משפולי שבהוראת הבעל שם טוב הקדוש יצא למסע גלות שארך שבע שנים.

ואכן הסבא משפולי יצא למסע נדודים וסובב בכפרים ועיירות ברחבי אירופה,

ובכל מקום שפגש יהודים השרויים בצרה נחלץ לעזרתם.
 

ספודיק

New member
סיפור על האחים הקדושים רבי זושא מאניפולי ורבי

אלימלך מליזינסק זצק"ל
כמו הרבה יהודים טובים ברוסיה גם האחים הצדיקים,

רבי זושא מאניפולי ורבי אלימלך מליז'נסק

מצאו את עצמם יום אחד מושלכים לבית הכלא העירוני,

כמובן על לא עוול בכפם אלא מתוך עלילת רשע.



בתא מצחין בבית הכלא ישבו השנים במצוקה נוראה,

כשבתאם ישבו וחברו פושעים גויים.

לא די בכך אלא שהסוהרים הוסיפו שמן למדורה

והניחו באמצע תא מגוריהם דלי של שירותים!...

כך שהאחים לא יכלו ללמוד תורה ולא להתפלל.



כשהגיע זמן מנחה החל אחד האחים לבכות,

הביט אליו אחיו בפנים שוחקות ואמר לו:

גם כשאינך יכול להתפלל בגלל הצחנה אתה מקיים מצוה,

ומצוות יש לקיים מתוך שמחה...

אם כן, יש לנו סיבה לשמוח ולרקוד,

מה לך עצוב?... קום לרקוד!...



החלו שני האחים לרקוד כשאליהם מצטרפים כל היהודים שבבית הסוהר.

השירה והריקודים הרקיעו שחקים עד שהאסירים הגויים התפלאו:

לשמחה זו מה עושה?...

ובמסדרונות בית הסוהר נשמעו קולות:

היהודים שמחים!... היהודים שמחים!...

הגויים שואלים על מה ולמה ותשובה אין!...

היהודים עסוקים בשירה וריקודים ואינם עונים,

רק הצביעו על הדלי.



זמרת החסידים וקולות הריקודים הגיעו למנהל בית הכלא,

וכששאל לסיבת הרעש והריקודים,

ענו לו שבגלל איזה דלי שנמצא באחד התאים היהודים שמחים.

צעק המנהל: הוציאו את הדלי משם תיכף ומיד.

מיד נענו הסוהרים לפקודתו והוציאו את הדלי.

לפתע פתאום נפסק הרעש פסקו הריקודים,

והיהודים החלו בהתרגשות את תפילת המנחה...



סיפור זה מלמדנו משהו על טבעה של שמחה הפורצת את כל הגדרים וההגבלות הן ההגבלות שבטבע ונפש האדם והן הגבלות העולם. על ידי שאדם מפזז ומרקד בכל עוז הוא מגלה את כוחותיו הנעלמים. ועד שאם הוא חלש הוא מתגלה כחזק יותר ובעל תוקף יותר, ואם הוא קמצן הוא מתגלה כנדיב, ואם הוא אכזר הוא מתגלה כרחמן. כי על ידי השמחה הוא מוציא מן הכח אל הפועל את כל הטוב הגנוז בו בעומק ועד שמתגלה כגיבור הכובש את יצרו.

לשמחה יש כח אדיר לשחרר את האדם מכבלי העצבות הדיכאון והעצלות.

ואפילו כאשר הוא רק מעמיד פני שמח וגם כשמתאמץ לחייך לקפץ ולרקוד, הרי שהוא נפעל לפי פעולותיו, שעל ידי המעשים נמשכים הלבבות.

וכשהוא מגלה את כוחותיו הצפונים בקרבו הוא פורץ את הגבולות. ויש לו כח ותעוזה לצאת מגדרו ולפעול פעולות טובות למען עצמו ולמען זולתו.

הוא מעז לצאת מרגילותו ומגלה יכולות כשרונות ומסירות נפש שלא כהרגלו. הוא הופך לאיש חדש והוא משפיע על סביבתו ועל גורלו וזוהי גאולתו.

ובעיקר עלינו לזכור שלשמחה שלנו מצטרף הקב"ה. כי "כגונא תתאה גונא עילאה". וכשאדם מחייך למטה מחייכים אליו גם מלמעלה, ואז הוא ניצול ונגאל מקבל את כל השפע מתוך שמחה וחדוה.
 

ספודיק

New member
סיפור לפרשה מאת רבי אורי "השרף" מסטרליסק זצק"

שכידוע היה
תלמידו של הרה"ק רבי שלמה מקרלין זי"ע, וקודם פטירת הרה"ק מקרלין זי"ע
אמר לתלמידיו שיסתופפו בצלו של הצדיק הרה"ק רבי מרדכי מנשכיז זי"ע. קם
הרה"ק ר' אורי והלך ברגל לנשכיז, כשנכנס להחדר שבו קיבל הצדיק את פני
האורחים ראה שם גביר אחד, שבא להתייעץ עם הרבי בענייני מסחרו ולקבל
ברכתו. והצדיק קבלו בסבר פנים יפות, כדרכו בקודש לקבל כן כל אדם, כי
עבודתו הגדולה היתה באהבת ישראל. הביט הרה"ק ר' אורי בפני הגביר והכיר
בו כי לפני זמן לא רב עבר עבירה חמורה ר"ל… נצטער הרה"ק ר' אורי מאוד,
והשתומם במחשבתו על הצדיק. והצדיק שהרגיש במחשבותיו של הרה"ק ר'
אורי, ניגש אליו ואמר לו: "לך מהר מכאן, מה אתה רוצה פה בחדרי"? הלך
הרה"ק ר' אורי בפחי נפש, עייף ויגע מעמל הדרך, ונכנס לבית המדרש.
כשיצא אותו גביר מבית הצדיק, הלך הצדיק לחפש את האורח היקר – הרה"ק
ר' אורי, ומצאתו בבית מדרשו. אמר לו הצדיק: אף אני, אחי, ידעתי את אשר
ידעת, אבל התדע למה זה שלח אותך רבך הקדוש לכאן? למען תדע, כי האיש
אשר אין אהבת ישראל תקועה בליבו כל כך, עד שאפילו רואה הוא באחד
שעבר עבירה גדולה, יהיה אוהב אותו אהבה רבה, האיש ההוא לא הגיע לחצי
העבודה בעבודת השם יתברך, שכן אם תקרב אותו יעשה בלי ספק תשובה
שלימה, אם אינו רשע שאתה מכיר בו שעובר להכעיס.
החריש הרה"ק ר' אורי, והבין גדולת הצדיק ומדרגתו, וישב אצלו ימים רבים…
ובכך פירשו צדיקים את הפסוק שלפנינו, כך: "לא הביט און ביעקב ולא ראה
עמל בישראל" – אדם שלא רואה כל עוול וחסרון בעם ישראל. אינו מביט על
עוונם וחובתם, אלא מלמד עליהם רק זכות ורואה רק את מעלתם, אדם כזה
יזכה ש"ה' אלוקיו יהיה עמו" שהשכינה תהא מתייחדת עמו, "ותרועת מלך
בו" שהקב"ה נעשה לו כ"רע", מלשון רע וחבר, דכיון שמלמד הוא זכות על
ישראל, הקב"ה אוהבו שמלמד זכות על בניו…
 

ספודיק

New member
וורט מאת החוזה מלובלין זצק"ל

"להרע או להיטיב",
כי מן הכתוב כאן, שדרשו "להיטיב" -

שאוכל, רואים שאפשר להתעלות גם על ידי אכילה לשם שמים, ואין צריך

להתעלות על ידי סיגופים. אם התורה הק' קוראת ל'אוכל' להיטיב, סימן

שאכן אפשר להיטיב בדרך זו.
 
למעלה