לגבי השאלה הראשונה
לשם הדיוק - האוניברסיטה העברית לא אסרה עלייך כמרצה או כסטודנט להתאהב במי שאתה רוצה. כל מה שהאוניברסיטה העברית דרשה היא שבמידה ונוצרת מערכת יחסים רומנטית/מינית בין מרצה וסטודנט/ית שנמצאים במצב של מרות ישירה זה על זה (כלומר סטודנט שנמצא בקורס של מרצה, סטודנטית שמונחית על ידי מרצה) - הקשר האקדמי חייב להפסק. במילים אחרות, אין להם שום בעיה שתתאהב במישהו. יש להם בעיה שאותו המישהו ימשיך להיות הממונה הישיר עלייך בהקשר אקדמי. זה לא נראה לי משהו כל כך מוזר או חריג. גם בצבא אסור למפקד להיות במערכת יחסים רומנטית עם פקודה ישירה שלו ובמידה ונוצר קשר כזה צריך לפרק את יחסי הפיקוד (להעביר אחד מהם לשרשרת פיקוד אחרת). גם במקומות עבודה רבים אסור לבוס להשאר בוס ישיר של מישהו שאיתו הוא נמצא במערכת יחסים רומנטית. הגם שייתכן שהתקנה הזו חסרת כל ערך במובנים האחרים שציינת, לכל הפחות היא מסדירה בצורה מוגדרת מה צריך לעשות במידה ונוצר קשר כזה. לא צריך להסתיר אותו. לא צריך להכנס לפניקה. לא צריכות להיות רכילויות סודיות בחדרי המחלקה. כל מה שצריך הוא שבני הזוג יסכימו שלא להמשיך/לקיים יחס של מרות אקדמית ישירה ביניהם. אני מסכימה שעדיין יכולות להיות עם זה בעיות - למשל קשר של מרצה נשוי עם סטודנטית, כאשר הם לא רוצים להצהיר על הקשר בגלל עניין הנישואין, אבל כולם יודעים על הקשר. או למשל מצב שבו הקשר הרומנטי נוצר עמוק לתוך ההנחייה של דוקטורט וצריך לחפש פתאום מנחה אחר וזה לא טריוויאלי. וכמו שאמרת, זה לא פתרון עבור מי שממילא עובר על תקנות ההטרדה המינית. בקיצור, אין ספק שזה לא פתרון מושלם או מלא. אבל, קודם כל הוא מגדיר מה הנורמות ומה צריך לעשות במידה ונוצר קשר רומנטי (כי כמו שציינו כאן כמה אנשים, קשרים כאלה נוצרים). בנוסף, ניתן לקוות שסטודנטים או סטודנטיות שיגיעו למצב של מערכת יחסים רומנטית עם מרצה ידעו על התקנה ויתעקשו לממש אותה, ובכך לא יאפשרו למרצה להשאר בעמדה בעלת יכולת פוטנציאלית לניצול.
