וחשבתי שאני לא בסדר ...

nadavist

New member
וחשבתי שאני לא בסדר ...

הרבה פעמים חשבתי שאני לא בסדר. שזה לא אמור להיות ככה. שאני יכול אחרת. שזה לא כמו מה שנראה. ואמנם, היום. אני מרגיש שזה אחרת. אני לא נעלב משטויות. לא לוקח ללב. ואולי, רק אולי ..., זה ימשיך ..? האם אני אחזור מתישהו, בעתיד הרחוק או קרוב (אנערף) "לא להרגיש טוב ?" ..., אתם חושבים ? יש מצב ש"לא ארגיש טוב ?" ..., בכלל המשפט "לא מרגיש טוב" מוזר לי. הוא לא מתאר את ההרגשה הלא טובה. זה כמו להגיד "אני אוהב אותך" שזה מקביל בעיניי ל - "אני אוהב אבטיח בקיץ". אין מילה ממשית לאהבה כלפי בנאדם. אין לזה מילה בכלל. אז נחזור לעניינינו, ולמה בעצם אני פה בכתיבה יצירתית ? אני כל כך רוצה לכתוב, כל כך רוצה גם "להרגיש טוב" ואני מרגיש טוב (ללא מרכאות), אבל רוצה שזה יימשך. מאמין גם שזה יימשך כי זה מרגיש ככה. יש כוח, יש סוד. יש כוח בלתי נסתר, ולא ..., זו ממש לא פסיכוזה, למרות שיש לי תיק רפואי נכבד ביותר עם ה-ס', וחתמתי כבר המון פעמים על טופס לוויתור סודיות. האם ..., האם זה תחילתו של משהו טוב ? או המשכו ? או ..., לא רוצה לחשוב על זה ..., אבל באמת שאני מרגיש טוב. באמת. וכל כך ..., כל כך בא לי לכתוב לפעמים ..., אז כתבתי. פשוט כתבתי.
 

snotty

New member
הכתיבה כביטוי של הנפש

אני כל כך אוהבת את המונולוגים האלה, והביטוי שלך מדהים. אנחנו משתנים כהרף עין, האבסורד הוא שזה בידנו אבל רוב הזמן אנחנו פשוט נשענים אחורה ומחכים. תמשיך לכתוב, אני נהנתי. תודה :)
 

nadavist

New member
תודה לך.

תודה על התגובה היפה. ואת כל כך צודקת, ואני כל כך מבין אותך שאת אומרת ש"זה בידינו, אבל רוב הזמן אנחנו פשוט נשענים אחורה ומחכים ...". אולי התכוונת למשהו מנקודת מבטך. אליי זה דיבר מנקודה כזו שאומרת שתמיד אני 99% שם. חסר האחוז הבודד הזה, הפסיק הקטן שיגרום לי להיות "שם". ומה זה בעצם "שם". אני חושב שזה השקט האינסופי של הסוף, הרגע שאחרי. החיים שאחרי. כי הרי, כל עוד אנחנו כאן, בעולם הזה, בגשמיות הזו, שלנו, בגוף הזה, אנחנו מנסים לחיות את החיים הטובים ביותר שאנחנו יכולים. (לפחות אני), וזה קשה. נכון שאני במצב מודעות מעולה, פי כמה מפעם. נכון שלמרות ה-ס' שציינתי שיש לי, ומי שמבין מה זה מבין טוב מאד אני חי ברמה גבוהה, ומסוגל להסתדר. אבל משהו בי, משהו בי טוב, גורם לי להמשיך הלאה. להמשיך ולהמשיך ולהמשיך. משהו בי ממלא את המצברים. משהו קיים. משהו טוב. אני חושב שהייתי כותב בפורום תמיכה וכותב את ה"צרות" as is, זה היה סתם, זה היה משעמם. בנאדם פילוסופי כמוני, שיכול להתבטא, שהכתיבה אצלו היא בעורקים, חייב את הדיווח היפהפה, הביטוי היצירתי. אני רוצה להוציא ספר ביום מן הימים, שמתאר אולי את חיי הכל כך מרתקים. אבל אולי שאהיה קצת יותר זקן. אני ממשיך וממשיך. מהרהר, אולי מצאתי את הפורום להתבטא. אולי גם זה יפסיק מתישהו. אולי לא. אני שמח שנהנית. תמשיכי להינות. אני, יודע, שאני בטוח אנסה להמשיך להינות. כי אני כבר פה ...
 

nadavist

New member
הכתיבה שנשפכת ממני היא ...

טובה לי. זה כיף ואני אוהב להתבטא. אמנם אני לא בתקופה של כתיבה, וזה חסר לי כמו מים לצמא. אבל הייתי כותב המון, והייתי רוצה לחזור לזה. ובגדול. אולי יש איזשהי סדנה, למרות שהייתי באחת בעיר הגדולה תל אביב, והייתה לי חוויה די הזויה, וטובה מצד שני. היה מרגש לקרוא סיפורים שלי לאנשים כביכול זרים. היה לא קל. לא קל בכלל. אני רוצה לחזור לכתוב, אני רוצה להביע. אני רוצה ליצור. ליצור את העולם הזה, הדמיוני, הלא מוחשי. שייתן לי את סיפוק היותי סופר ואומן מיוסר. אמנם אין לי עליית גג, אבל אני בהחלט סובל מדי פעם. משתדל שלא. אבל מה לעשות, כולנו סובלים. אפילו איך שהגענו לעולם, וראינו מה יש בו, בכינו. יש תינוק שלא בכה בלידתו ? i think not. אז זה מה שאני רוצה. ואם הפורום הנחמד הזה ייתן לי את הפוש לחזור לכתיבה, שמצד אחד היא אישית ונוגעת בסממנים נפשיים משהו, או מצד שני ספרותית ואולי קצת מעניינת. מה ? זה לא ברור שאני רוצה לכתוב ? שאני שופך את זה כמו מים ? או כמו ...? זה לא ברור ? אז ככה, מה שאני מציע זה כזה דבר. מקשיבים ? אתה בא מפה, אתה עוקף מימין, זורק משלוש, וקולע בשנייה האחרונה. "לא." אומר לי השחקן. התבלבלת. אתה לא מאמן, אתה סופר. "אני סופר ?" שאלתי. אתה סופר. הוא עונה לי. ולמה שכחת את המרכאות ? לא יודע. אולי אני אוהב להיות יצירתי. עניתי. ניסיתי לקרוא את "על העיוורון" והוא היה כזה. איך שאתה רוצה. ענה לי המאמן. קול שבי רציתי לכתוב. רציתי לכתוב.
 
למעלה