ויברא ה` את הציפור ויעש לה את רכבו של X בתור
*המשך כותרת: אסלה. **אל תתעצלו לקרוא, זה ישתלם. וירד הלילה על עיר הבירה ויבא זה איתו את הקור הירושלמי למכביר. ויצוק הקור את הטל אל מכוניתו של אקס ויהי זהו טל מצחין, מזוויע וחומצתי מאין כמוהו. ויפציר שחר בוקר מחרת ויקלף אקס עצמו ממיטתו בכוח רב ויתארגן לסדוריו. הנה יורד הוא אל מכוניתו כאשר נדהמים עייניו למראיהם. צבעה הכחול מטאלי הפך אפרפר-קשקשי כשל כלב דלמטי, מאובק ומצורע. נקודות גדולות וגושיות בנות טינופת אפלה גדעו כהרף עין את חן פלא היצירה המוטורית מבית ארץ השמש העולה. ויעטה לו לפניו אקס פרצוף וימהר חיש קל אל מרחצת הישמעאלים הקרובה. ותלך השמש מן המזרח אל הדרום כאשר חזר לו אקס מן המרחצה ועיניו בוחנות את עבודת הישמעאלים. ויפסוק ללא היסוס: ``גם אילו חשקה נפשי נורא נורא, עם פלח ישבני השמאלי, לא הייתי עושה עבודה כה גרועה``. ויאמר אל עצמו ``כמחצית הנחמה בידי. בחור טוב לבב ומתחשב אני. אילולא עשרת שקליי, היה חוזר הנער הרוחץ בן הבליעל אל מקומו הטבעי אשר בתצלובת הדרכים. ואילו במקום זה היה מוסיף ומרבה להשקות הנוסעים ברחמים אליו. היה מסכים למכור גם את עכוזו הצנום שמה יצילוהו מרעב. אישה כבת יג` השנים בת דודתו היא, שני ילדים ועז עליו המועקה לפרנס ממכירת צרור סמרטוטי פליטות אף בלתי ברורים וחופן טיק-טאקס``. ויהרהר לו עמוקות: ``בל בבל שלא ישכח, כל מלאכת קרצפת הצואה באשר היא, עדיף ביד זר מאשר ידי שלי. ואם ידו היא זו של אויבי המושבע? שכה יהיה לי טוב, הרי זה משובח ויפה שעה אחת קודם``. ויחייך לו אקס מחצית החיוך וישב לעסוקיו. ומתוך השמיימה הביט האלוהים אל המתרכש כאשר התעורר יצר הילד שבו. ויקרא בקול גדול אל כל בעל כנף ומקור, כל עוף בר נוצה וכל ציפור אשר בשמים ובארץ ויאמר אלהם. ``הבא נעשה צחוקיה. נתין מנתיני, אקס שמו. איש פשוט ואהוב על הבריות למעט פורום טלויזיה וצמחונים, אך בעצלנותו עוד יביא פיגוע על עמו. לכו עופו ומלאו קיבתכם היטב בדגת הים ורימות האדמה ומכששבעה נפשכם נוחו בעץ אשר סוכך מעל היצירה מארץ השמש העולה. והיה ומחר כשאביא שוב את הטל והחומצה הנוראה וזה מוסיף ומתרפק לו, שלשלו. צאצאו את נשמתכם. תנו כוחכם בפי טבעתכם כלא קיים ולא בא יום המחרת. הטילו את איבריכם הפנימיים. התרוקנו אתם עד מינוס המקום ולמדו הבחור לקח. ויהי מקץ שחר האחרי כאשר סולק הלילה מן השמים ואקס מחרף נפשו במלחמת חורמה עם כוח המשיכה של מיטתו. ויהיה זה ניצחון בשבריר השיערה כשקם הוא הפוך, עקום, מקומט ושפוך. ויבעט עצמו חזרה אל המציאות ואילו זו, לא תפסה, לא הדפה אלא ישבה על ראשו ולגלגה . מטה במתחם החניה געלת וכערת נתנו תורתן. גושי חרחורי ליחת זקן מעשן בן טרח בן אלף, כיסו כל נושא גלגל וגלגל. טל הלילה הנבזה הפלא במכותיו כל נחושת ופלדה כל זכוכית וכל שמשה. לא פסח ולא קיפח, לא עצר ולא מש. ויבט לו אקס במה שהייתה פעם בימבתו המתוקה ויעצב לו עד מאוד וישקע בדכאון. מה רב היה עליה הרפש כי את צורתה העגלגלה החביבה וצבעה הכחלחל המבריק כלל לא הכיר, אך את לוחית הזיהוי הכיר גם הכיר. וישב ויחשוב לו: ``האוכל לנסוע בלכלוכיה שכזו? התושב איזור ``המשולש`` הנני? הימצא טוב בליבו פקח רנדומלי רשע ומרושע ולא ידווח רכבי כמפגע תברואתי?``. וישקול אקס את קומץ שקליו הדלים ויתניע ויסע שוב אל מרחצת הרכבים הישמעאלית. ותסט השמש אל שיא רומה והנה אקס עושה דרכו חזרה מן המרחצה. ויעצור בחניה וירם את מעצור היד כשלפתע שמע קול צחקוק קל. רגע דל רגע קט, ותיפתח פי טבעת השמים ותמטיר על אקס כשזה ברכבו את מבול אחרית הימים ברעש תרועה אסלתי גדול. ויהיה זה גשם זלעפות קיבת השקנאי המקולקלת, רעל בטנו של אווז הבר, הפרשת העורב המסוכנת, שטן עכוז העטלף וזעם תחת היונה שהיכו וצלפו ללא רחם. ומטר השמים מטר כבד הוא ויהלם בחוזקה בשמשת הרכב כשאסף אל זו עוד ועוד צואה ויאיים לסדוקה. מבועת ומקופל בעצמו וישמע אקס את ``קנאק`` הזכוכית וירא פחד האלוהים כשנשא בליבו את תפילת שמע. והנה כשהגרוע מכל ממשמש ובא ולפתע פתאום חלף רעש הסערה והתחלף ברחש הדממה. אי שם מעבר לענן, רחוק מן העין אך טמון ונצור היטב בלב, ישב לו מלך המלכים מכשפנתה אליו נפשו היהודיה של אקס. וישמע את דבריה ויחדול ממעשהו בסיפוק. ויהי מקץ גשם אחרית הימים ואקס אומד את שנערם על רכבו. צואה. צואה בכל מקום. צואה על המאיר הקדמי, צואה על נקיק המפתח, צואה על טסות הגלגלים, צואה על צינור הפליטה ורק צואה שם וצואה פה. וירם אקס ראשו מעלה וידבר אל העננים והכוכבים ויאמר בעקצנותו: ``הרמז יותר עבה מזה לשלוחני לי לא יכולת?``. וילך אל ביתו ויעקם פרצופו כי ידעה לשונו את טעם המרורים המגיעים לה. ויעברו כמספר קטנות וישב הבחור כשדלי מי עמה באמתחתו וסמרטוט ג`ילדה מזוייף בידו. ויחל במלאכת סילוק טונת פסולת הגללה כשהשמש במרום ויסיים למרק, לקרצף ולהבריש כל פינה ועיכול עם רדת העלטה. ויהי בוקר יום הבא כי טוב. ויתעורר אקס לפני השעון המצלצל וירד החנימה מפוקס ורענן. וישא עייניו אל מתוקתו העגלגלה כשהפעם הילתה צחורה מצחור ונקיה מגג ועד גלגל. ויחייך לו אקס בגאווה וינשום לרווחה כי הוקל לו.
*המשך כותרת: אסלה. **אל תתעצלו לקרוא, זה ישתלם. וירד הלילה על עיר הבירה ויבא זה איתו את הקור הירושלמי למכביר. ויצוק הקור את הטל אל מכוניתו של אקס ויהי זהו טל מצחין, מזוויע וחומצתי מאין כמוהו. ויפציר שחר בוקר מחרת ויקלף אקס עצמו ממיטתו בכוח רב ויתארגן לסדוריו. הנה יורד הוא אל מכוניתו כאשר נדהמים עייניו למראיהם. צבעה הכחול מטאלי הפך אפרפר-קשקשי כשל כלב דלמטי, מאובק ומצורע. נקודות גדולות וגושיות בנות טינופת אפלה גדעו כהרף עין את חן פלא היצירה המוטורית מבית ארץ השמש העולה. ויעטה לו לפניו אקס פרצוף וימהר חיש קל אל מרחצת הישמעאלים הקרובה. ותלך השמש מן המזרח אל הדרום כאשר חזר לו אקס מן המרחצה ועיניו בוחנות את עבודת הישמעאלים. ויפסוק ללא היסוס: ``גם אילו חשקה נפשי נורא נורא, עם פלח ישבני השמאלי, לא הייתי עושה עבודה כה גרועה``. ויאמר אל עצמו ``כמחצית הנחמה בידי. בחור טוב לבב ומתחשב אני. אילולא עשרת שקליי, היה חוזר הנער הרוחץ בן הבליעל אל מקומו הטבעי אשר בתצלובת הדרכים. ואילו במקום זה היה מוסיף ומרבה להשקות הנוסעים ברחמים אליו. היה מסכים למכור גם את עכוזו הצנום שמה יצילוהו מרעב. אישה כבת יג` השנים בת דודתו היא, שני ילדים ועז עליו המועקה לפרנס ממכירת צרור סמרטוטי פליטות אף בלתי ברורים וחופן טיק-טאקס``. ויהרהר לו עמוקות: ``בל בבל שלא ישכח, כל מלאכת קרצפת הצואה באשר היא, עדיף ביד זר מאשר ידי שלי. ואם ידו היא זו של אויבי המושבע? שכה יהיה לי טוב, הרי זה משובח ויפה שעה אחת קודם``. ויחייך לו אקס מחצית החיוך וישב לעסוקיו. ומתוך השמיימה הביט האלוהים אל המתרכש כאשר התעורר יצר הילד שבו. ויקרא בקול גדול אל כל בעל כנף ומקור, כל עוף בר נוצה וכל ציפור אשר בשמים ובארץ ויאמר אלהם. ``הבא נעשה צחוקיה. נתין מנתיני, אקס שמו. איש פשוט ואהוב על הבריות למעט פורום טלויזיה וצמחונים, אך בעצלנותו עוד יביא פיגוע על עמו. לכו עופו ומלאו קיבתכם היטב בדגת הים ורימות האדמה ומכששבעה נפשכם נוחו בעץ אשר סוכך מעל היצירה מארץ השמש העולה. והיה ומחר כשאביא שוב את הטל והחומצה הנוראה וזה מוסיף ומתרפק לו, שלשלו. צאצאו את נשמתכם. תנו כוחכם בפי טבעתכם כלא קיים ולא בא יום המחרת. הטילו את איבריכם הפנימיים. התרוקנו אתם עד מינוס המקום ולמדו הבחור לקח. ויהי מקץ שחר האחרי כאשר סולק הלילה מן השמים ואקס מחרף נפשו במלחמת חורמה עם כוח המשיכה של מיטתו. ויהיה זה ניצחון בשבריר השיערה כשקם הוא הפוך, עקום, מקומט ושפוך. ויבעט עצמו חזרה אל המציאות ואילו זו, לא תפסה, לא הדפה אלא ישבה על ראשו ולגלגה . מטה במתחם החניה געלת וכערת נתנו תורתן. גושי חרחורי ליחת זקן מעשן בן טרח בן אלף, כיסו כל נושא גלגל וגלגל. טל הלילה הנבזה הפלא במכותיו כל נחושת ופלדה כל זכוכית וכל שמשה. לא פסח ולא קיפח, לא עצר ולא מש. ויבט לו אקס במה שהייתה פעם בימבתו המתוקה ויעצב לו עד מאוד וישקע בדכאון. מה רב היה עליה הרפש כי את צורתה העגלגלה החביבה וצבעה הכחלחל המבריק כלל לא הכיר, אך את לוחית הזיהוי הכיר גם הכיר. וישב ויחשוב לו: ``האוכל לנסוע בלכלוכיה שכזו? התושב איזור ``המשולש`` הנני? הימצא טוב בליבו פקח רנדומלי רשע ומרושע ולא ידווח רכבי כמפגע תברואתי?``. וישקול אקס את קומץ שקליו הדלים ויתניע ויסע שוב אל מרחצת הרכבים הישמעאלית. ותסט השמש אל שיא רומה והנה אקס עושה דרכו חזרה מן המרחצה. ויעצור בחניה וירם את מעצור היד כשלפתע שמע קול צחקוק קל. רגע דל רגע קט, ותיפתח פי טבעת השמים ותמטיר על אקס כשזה ברכבו את מבול אחרית הימים ברעש תרועה אסלתי גדול. ויהיה זה גשם זלעפות קיבת השקנאי המקולקלת, רעל בטנו של אווז הבר, הפרשת העורב המסוכנת, שטן עכוז העטלף וזעם תחת היונה שהיכו וצלפו ללא רחם. ומטר השמים מטר כבד הוא ויהלם בחוזקה בשמשת הרכב כשאסף אל זו עוד ועוד צואה ויאיים לסדוקה. מבועת ומקופל בעצמו וישמע אקס את ``קנאק`` הזכוכית וירא פחד האלוהים כשנשא בליבו את תפילת שמע. והנה כשהגרוע מכל ממשמש ובא ולפתע פתאום חלף רעש הסערה והתחלף ברחש הדממה. אי שם מעבר לענן, רחוק מן העין אך טמון ונצור היטב בלב, ישב לו מלך המלכים מכשפנתה אליו נפשו היהודיה של אקס. וישמע את דבריה ויחדול ממעשהו בסיפוק. ויהי מקץ גשם אחרית הימים ואקס אומד את שנערם על רכבו. צואה. צואה בכל מקום. צואה על המאיר הקדמי, צואה על נקיק המפתח, צואה על טסות הגלגלים, צואה על צינור הפליטה ורק צואה שם וצואה פה. וירם אקס ראשו מעלה וידבר אל העננים והכוכבים ויאמר בעקצנותו: ``הרמז יותר עבה מזה לשלוחני לי לא יכולת?``. וילך אל ביתו ויעקם פרצופו כי ידעה לשונו את טעם המרורים המגיעים לה. ויעברו כמספר קטנות וישב הבחור כשדלי מי עמה באמתחתו וסמרטוט ג`ילדה מזוייף בידו. ויחל במלאכת סילוק טונת פסולת הגללה כשהשמש במרום ויסיים למרק, לקרצף ולהבריש כל פינה ועיכול עם רדת העלטה. ויהי בוקר יום הבא כי טוב. ויתעורר אקס לפני השעון המצלצל וירד החנימה מפוקס ורענן. וישא עייניו אל מתוקתו העגלגלה כשהפעם הילתה צחורה מצחור ונקיה מגג ועד גלגל. ויחייך לו אקס בגאווה וינשום לרווחה כי הוקל לו.