תקשיבו,
אני הראשונה שתגן על פרינס בחירוף נפש (מיד אחרי שאעקוף את הבחור הגבוה ההוא מהג'י ספוט). אני גם חושבת שההופעה היתה לא רעה (ולראיה, אפילו זלגו לי כמה דמעות ב - PR, אבל אני במחזור, אז אני רגישה... ז'תומרת, יוצאים לי כל מיני ביטויים רגשיים כאלו, ז'תומרת... אני מעיפה כאפות ובדלי סיגריות על עוברי אורח תמימים). אבל... כן, הנה הוא בא, ה"אבל": אף אחד פה לא אומר מילה על סט ליסט מצ'עמם לאללה? אף אחד לא מרים גבה על נוכחותה הדי מיותרת ואף קצת מביכה של שלבי על הבמה? אף אחד פה לא תוהה, למה הבחור לא ביצע אפילו שיר אחד מתוך אלבום סבבה לגמרי, שהוציא לאויר העולם לפני פחות משנה? אף אחד לא שואל, למה הוא מתנהג כאילו לא היו לו בכלל להיטים היסטריים מאז 1984? אף אחד לא זז קצת בכיסא בחוסר נוחות, בעודו מחשב שעברו 22 שנים מאז השירים שפרינס ביצע ראו אור? כאילו, בחייאת.. הוא עשה את אותו הדבר בגראמי'ז עם ביונסה לפני שנתיים! ופחות או יותר מהסיבה הזו, אני חייבת לציין, שאם הוא היה מבצע את when doves cry הייתי יותר סלחנית, כי אחרי הכל זו בלדת רוק כסחנית, היא אמנם גם כן בת 22-23, אבל מפגינה את מירב כישוריו הווקאליים וכשרונו כנגן גיטרה... אבל ראבאק, עוד פעם PR ו - LGC? חאראם. התאומות עשו אחלה של עבודה בעיניי. וכן, נפלתי לגמרי מהכיסא לאור הקאבר המשולב שהוא ביצע: הנדריקס פוגש את הפו פייטרס כחומר ביד היוצר של פרינס. מדהים לגמרי. הייתי מתה לאודיו של זה. וזהו, סיימתי פה.
