דווקא ממש לא בטוח
אי אפשר לדעת "מה היה אם..." ואני אשאיר את זה לספרות ספקולטיבית.
אבל בתעמולת פוסט-מלחמת העולם השנייה של ארה"ב היו כמה וכמה נקודות שהן בבירור מוגזמות.
ראשית המספר שטרומן זרק "מליון חיילים אמריקאים" הוא, למיטב ידיעתי חסר כל בסיס. ההערכות שהוא קיבל בזמנו היו מעל רבע מליון, אבל הוא פשוט לא רצה לסתור מספרים קודמים שנזרקו לאוויר. מעבר לזה, יש מחקרים מאוחרים יותר שמצביעים על מספר הרבה יותר נמוך של נפגעים בצד האמריקאי - 40,000.
בצד היפני ההערכה הייתה של 200,000 הרוגים במקרה של ניצחון מהיר ועד מספרים אסטרונומים אם המלחמה תגרר אבל צריך לזכור שהיה מדובר בחיילים, ולא באזרחים תמימים שחלק גדול מהם הוא ילדים. ושנית, חשוב לזכור ש:
1) יפן כבר הייתה במגעים עם ברית המועצות (שהיה לה הסכם אי לחימה איתה) להיכנע - עובדה שסטאלין הסתיר בנוחות רבה בזמן שהוא מיהר להשיג אחיזה באיי סאחלין.
2) בהצהרת פוטסדם, המעצמות לא הסכימו להבטיח ליפנים שלא לפגוע במוסד הקייסרות (למרות שבסופו של דבר הם אכן לא פגעו בו). הם לא הזכירו את העובדה שברית המועצות עומדת לתקוף את יפן (מה שהיה גורם ליפנים לא לסמוך על סטאלין כמתווך להסכם שלום ולוחץ עליהם להיכנע). ואת העובדה שלארצות הברית יש נשק להשמדה המונית (יכול להיות שהאיום עצמו היה מספיק כדי לגרום ליפנים להיכנע.
לטייסי הקמיקזה כבר לא הייתה בסוף המלחמה ממש משמעות מלבד אולי מוראלית מכיוון שאמריקאים מהר מאוד הבינו איך לגרום למטוס מלא חומר נפץ לעשות "קאבום!!" לפני שהוא בכלל מתקרב לספינות שלהם. וגם הספינות שספגו נזק קטן כלשהו, כמה ספינות שנשלחות חזרה לתיקונים לא היו משמעותיות עכשיו כשהם ריכזו את כל הכוח שלהם במלחמה ביפנים.
בקיצור, אני לא בטוח שמותם של מאות אלפי האזרחים היה באמת הכרחי במקרה הזה.
יכול להיות שבאמת היה לזה לפחות ערך בתור שיעור לעולם בקשר לכוחו של נשק גרעיני.
אבל אם תסלחו לי על החיבור (אין לי כוונה להשוות את היפנים והיהודים במלחמת העולם השנייה אלא רק לנצל את העיקרון), אם אנה פרנק צדקה, ואלוהים עושה מאנשים מסוימים קורבנות כדי שהאנושות תלמד לקח. הייתי מעדיף שאלו יהיו הפוליטיקאים עם האצבע הקלה על ההדק שיהוו את הדוגמא, וכל הילדים שסבלו בגלל ההחלטות שלהם יהיו אלו שילמדו את הלקח. לא להיפך.
