דר רפי קישון
New member
וידויה של חתולת מין ישראלית
"הייתי בת 16 כשזה קרה לי בפעם הראשונה. הרגשתי דחף חזק,לא מוכר לי,לצאת החוצה.חיכיתי להזדמנות הנאותה וקפצתי בקלילות מהחלון. הייתה זאת שעת ערב אפלולית, האוויר היה רווי מתח ומסתורין. חשתי תחושות מוזרות בגופי – כוחות שדחפו אותי לצאת לנוע הלאה בסמטאות הצרות ובחצרות הבתים, כמו מחפשת משהו לא מוכר... לפתע הופיעו בקצה הסמטה שתי דמויות כהות שהחלו מתקרבות בצעדים גמישים וחרישיים. פחד גדול מפניהן הציף אותי ורציתי לברוח משם, אך יד נעלמה תקעה אותי במקומי והרגשתי איך תחושת סקרנות משתלטת עלי. הדמויות קרבו אלי חרש וראיתי כי מדובר בשני זכרים – האחד ג´ינג´י והשני שחור. אחד מהם התקרב אלי, היסס רגע, נתן בי מבט חודר ואמר: ´מיאו...´". כך, בערך, היה נשמע סיפורה של חתולה בעונת הייחום. כולנו שומעים סיפורים אלה ואחרים מתחת לחלוננו, בלילות החמים של סוף האביב או בלילות הקרירים של הסתיו – קולות הייחום של החתולים. חיי המין של החתולים מלאים בדרמה ובפאתוס. באהבה, תשוקה, קינאה, אלימות וסקס – כמו בכל סרט טוב. בדומה לרב היונקים, המיניות של הזכר והנקבה שונה. לזכר אין עונות ייחום מובהקות והוא נכון תמיד למלא את חובתו האבולוציונית, במידה וימצא פרטנרית מתאימה. אולם, בעונות הייחום, באביב ובסתיו, פעילותו המינית חזקה והתנהגותו הגברית מודגשת. למה הכוונה? הזכר ינסה לברוח מהבית, הוא יילל בקול עמוק, מלא תוגה וערגה סמויה והוא ישתין (יסמן) בפינות הבית. השתנה זו היא בעצם סימון הטריטוריה – הוא מתיז חומר בעל ריח חריף על הקירות, הרהיטים ועל חפצים המונחים על הרצפה. התנהגות זו והריח החזק הנלווה לה, הופכים את החיים בבית סגור עם חתול זכר מיוחם לקשים מאד. לכן, מומלץ מאד להרגיע התנהגות זו, בין אם באופן זמני, על ידי זריקה הורמונלית (שאני קורא לה "זריקת אנטי-קזנובה"), שפועלת למשך כשלשה חודשים, או על ידי סירוס החתול. הסירוס נעשה בניתוח פשוט ומחירו זול. השינוי החל בחתול הוא רק לטובה. הוא מאבד את הסימנים האופייניים לייחום ואת יצר התוקפנות, אך נותר כישות תרבותית ורוחנית משוללת היצר הרע. אנו יודעים שהורמון המין הזכרי (טסטוסטרון) הוא שאחראי לרמת האלימות של הזכרים. כך זה אצל כל היונקים, כולל אלה ההולכים על שתיים ומכנים עצמם בני-אדם. ישנם המעדיפים להשאיר את החתול במצבו הראשוני, ללא התערבות האדם, אולם אז יש לאפשר לחתול לצאת החוצה ולתת דרור ליצריו, למרות הסיכונים הכרוכים בכך. בחוץ החתול עלול להיגנב, להידרס, להיות מורעל וכמובן – בעונת הייחום – הוא יסתבך בוודאי בקרבות-רחוב עם חתולים צעירים ונאים והוא עלול לחזור הביתה רק אחרי כמה ימים – מותש, רעב, מוכה, חולה ופצוע – היישר לוטרינר ל"טיפול 10,000". במיוחד נפוצים פצעי-נשיכה ברגליים, בזנב ובאזור הצוואר. פצעים אלה עלולים להזדהם, האזור מתנפח וכואב מאד, החתול מאבד את תאבונו וחומו עולה. המקרים כאלה יש להביאו מייד לוטרינר לטיפול יסודי. אנשים הסובלים מהתנהגותו של חתול מיוחם בבית שואלים אותי לפעמים האם לא כדאי לתת לו להזדווג כדי שירגע ? שאלה זו מעידה על אי הבנה בסיסית של מיניות הזכר. במקרה זה תקף הכלל שקבעו חז"ל: "אבר קטן לו לאדם,מרעיבו-שבע,משביעו-רעב". ובמילים אחרות: עם האכילה בא התיאבון.ההזדווגות לא תרגיע את הזכר אלא רק תגביר את תשוקתו למעשי דודים. לעומת זאת,החתולה הנקבה,כשהיא לא בעונת הייחום אין לה כל עניין במין.היא אדישה לחלוטין לתחום הזה והיא לא תיתן לאף זכר,ולו החתיך ביותר להתקרב אליה.אולם כשמגיעה עונת הייחום המצב משתנה בתכלית. כל מי שרואה חתולה מיוחמת מבין את משמעות הביטוי "חתולת מין".החתולה מתרפקת על כל דבר,מתגלגלת ומגרגרת וכל כולה חושנית והשתוקקות. התנועות שלה לפעמים כל כך אינטנסיביות ,שאנשים שלא מכירים את התופעה טועים בחושבם שהחתולה חולה או סובלת מעוויתות או כאב. הייחום של החתולה,בשונה של הכלבה,לא נמשך פרק זמן קבוע.הביוץ שלה קשור ישירות לתהליך ההזדווגות ונגרם ממנו. החתולה היא חיה פוריה מאוד,ודי בהזדווגות אחת כדי שתתעבר.הדבר נובע מאופן הפעולה המיוחד של שחלותיה.הביוץ של החתולה הוא לא אוטומטי(כמו אצל בני אדם,למשל),אלא פרובוקטיבי.למה הכוונה? הביציות הבשלות שבשחלה אינן משתחררות ועוברות לחצוצרות הרחם ,אלא אם היתה לפני כן הזדווגות .הגירוי של ההזדווגות הוא שמפעיל את הביוץ. לשם כך ,מצויד החתול הזכר בהתקן מיוחד.שלא כמו אבר המין של רוב היונקים ,שהוא חלק ,הרי שאצל החתול אנו מוצאים בקצה הפין זיזים קצרים וחדים הפונים בכיוון המנוגד לקצה,כך שבזמן ההזדווגות נוצר גירוי חזק,וזאת ההפריה. לכן,אם החתולה אינה מזדווגת,הרי הייחום שלה יכול לדעוך אחרי כשבוע עד עשרה ימים ,אבל לשוב ולחזור ,וכך כמה וכמה פעמים בעונת הייחום.לכן,אם לא רוצים שהחתולה תיכנס להריון,יש לתת לה זריקות נגד ייחום או לעקר אותה.הזריקות המודרניות נגד ייחום שמכילות את ההורמון המיוחד PROLIGESTERON אינן מזיקות ולא גורמות לתופעות לוואי בשימוש נכון.נותנים אותן פעמיים בשנה,והן מונעות את הייחום ואת הכניסה להריון. ניתוח העיקור של החתולה הוא ניתוח אלגנטי ולא מסוכן.עושים אותו במרפאה בתנאי סטריליות גבוהים.החתולה מתאוששת ממנו במהירות.ההתנהגות שלה לא משתנה,מכיוון שרוב השנה היא נמצאת במצב של חוסר ייחום. גם מושג האמהות שונה מאוד אצל החתולים מאשר אצל בני אדם. החתולה היא אם מסורה שתגן על עולליה בכל עוז-כל בעל כלב יודע כמה לא נעים להיתקל בחתולה עם גורים,כי היא מגנה עליהם בחרוף נפש ולא מהססת לתקוף גדולים וחזקים ממנה.אולם,תקופה זו קצרה-6 עד 12 שבועות-ואז נגמר סיפור האימהות ,הגורים יוצאים לדרכם העצמאית ולא שומרים על כל קשר עם האם. האמא-החתולה לא נוהגת להכין חמין לילדיה כל שבת ולא לתת שירותי שמרטפות לנכדים. אם רוצים לזווג בין חתולים,הרי כמה עצות שימושיות: 1.כדאי שהם יהיו נקבה וזכר 2.חשוב שהחתולה תהיה במלוא ייחמה. 3.עדיף להביא את הזכר לביתה של הנקבה. 4.כדאי לתת להם יומיים להכיר ולהתרגל זו לזה. 5.נרות,יין ומוסיקה של ריצ´רד קליידרמן יעזרו להפשיר את האווירה.
"הייתי בת 16 כשזה קרה לי בפעם הראשונה. הרגשתי דחף חזק,לא מוכר לי,לצאת החוצה.חיכיתי להזדמנות הנאותה וקפצתי בקלילות מהחלון. הייתה זאת שעת ערב אפלולית, האוויר היה רווי מתח ומסתורין. חשתי תחושות מוזרות בגופי – כוחות שדחפו אותי לצאת לנוע הלאה בסמטאות הצרות ובחצרות הבתים, כמו מחפשת משהו לא מוכר... לפתע הופיעו בקצה הסמטה שתי דמויות כהות שהחלו מתקרבות בצעדים גמישים וחרישיים. פחד גדול מפניהן הציף אותי ורציתי לברוח משם, אך יד נעלמה תקעה אותי במקומי והרגשתי איך תחושת סקרנות משתלטת עלי. הדמויות קרבו אלי חרש וראיתי כי מדובר בשני זכרים – האחד ג´ינג´י והשני שחור. אחד מהם התקרב אלי, היסס רגע, נתן בי מבט חודר ואמר: ´מיאו...´". כך, בערך, היה נשמע סיפורה של חתולה בעונת הייחום. כולנו שומעים סיפורים אלה ואחרים מתחת לחלוננו, בלילות החמים של סוף האביב או בלילות הקרירים של הסתיו – קולות הייחום של החתולים. חיי המין של החתולים מלאים בדרמה ובפאתוס. באהבה, תשוקה, קינאה, אלימות וסקס – כמו בכל סרט טוב. בדומה לרב היונקים, המיניות של הזכר והנקבה שונה. לזכר אין עונות ייחום מובהקות והוא נכון תמיד למלא את חובתו האבולוציונית, במידה וימצא פרטנרית מתאימה. אולם, בעונות הייחום, באביב ובסתיו, פעילותו המינית חזקה והתנהגותו הגברית מודגשת. למה הכוונה? הזכר ינסה לברוח מהבית, הוא יילל בקול עמוק, מלא תוגה וערגה סמויה והוא ישתין (יסמן) בפינות הבית. השתנה זו היא בעצם סימון הטריטוריה – הוא מתיז חומר בעל ריח חריף על הקירות, הרהיטים ועל חפצים המונחים על הרצפה. התנהגות זו והריח החזק הנלווה לה, הופכים את החיים בבית סגור עם חתול זכר מיוחם לקשים מאד. לכן, מומלץ מאד להרגיע התנהגות זו, בין אם באופן זמני, על ידי זריקה הורמונלית (שאני קורא לה "זריקת אנטי-קזנובה"), שפועלת למשך כשלשה חודשים, או על ידי סירוס החתול. הסירוס נעשה בניתוח פשוט ומחירו זול. השינוי החל בחתול הוא רק לטובה. הוא מאבד את הסימנים האופייניים לייחום ואת יצר התוקפנות, אך נותר כישות תרבותית ורוחנית משוללת היצר הרע. אנו יודעים שהורמון המין הזכרי (טסטוסטרון) הוא שאחראי לרמת האלימות של הזכרים. כך זה אצל כל היונקים, כולל אלה ההולכים על שתיים ומכנים עצמם בני-אדם. ישנם המעדיפים להשאיר את החתול במצבו הראשוני, ללא התערבות האדם, אולם אז יש לאפשר לחתול לצאת החוצה ולתת דרור ליצריו, למרות הסיכונים הכרוכים בכך. בחוץ החתול עלול להיגנב, להידרס, להיות מורעל וכמובן – בעונת הייחום – הוא יסתבך בוודאי בקרבות-רחוב עם חתולים צעירים ונאים והוא עלול לחזור הביתה רק אחרי כמה ימים – מותש, רעב, מוכה, חולה ופצוע – היישר לוטרינר ל"טיפול 10,000". במיוחד נפוצים פצעי-נשיכה ברגליים, בזנב ובאזור הצוואר. פצעים אלה עלולים להזדהם, האזור מתנפח וכואב מאד, החתול מאבד את תאבונו וחומו עולה. המקרים כאלה יש להביאו מייד לוטרינר לטיפול יסודי. אנשים הסובלים מהתנהגותו של חתול מיוחם בבית שואלים אותי לפעמים האם לא כדאי לתת לו להזדווג כדי שירגע ? שאלה זו מעידה על אי הבנה בסיסית של מיניות הזכר. במקרה זה תקף הכלל שקבעו חז"ל: "אבר קטן לו לאדם,מרעיבו-שבע,משביעו-רעב". ובמילים אחרות: עם האכילה בא התיאבון.ההזדווגות לא תרגיע את הזכר אלא רק תגביר את תשוקתו למעשי דודים. לעומת זאת,החתולה הנקבה,כשהיא לא בעונת הייחום אין לה כל עניין במין.היא אדישה לחלוטין לתחום הזה והיא לא תיתן לאף זכר,ולו החתיך ביותר להתקרב אליה.אולם כשמגיעה עונת הייחום המצב משתנה בתכלית. כל מי שרואה חתולה מיוחמת מבין את משמעות הביטוי "חתולת מין".החתולה מתרפקת על כל דבר,מתגלגלת ומגרגרת וכל כולה חושנית והשתוקקות. התנועות שלה לפעמים כל כך אינטנסיביות ,שאנשים שלא מכירים את התופעה טועים בחושבם שהחתולה חולה או סובלת מעוויתות או כאב. הייחום של החתולה,בשונה של הכלבה,לא נמשך פרק זמן קבוע.הביוץ שלה קשור ישירות לתהליך ההזדווגות ונגרם ממנו. החתולה היא חיה פוריה מאוד,ודי בהזדווגות אחת כדי שתתעבר.הדבר נובע מאופן הפעולה המיוחד של שחלותיה.הביוץ של החתולה הוא לא אוטומטי(כמו אצל בני אדם,למשל),אלא פרובוקטיבי.למה הכוונה? הביציות הבשלות שבשחלה אינן משתחררות ועוברות לחצוצרות הרחם ,אלא אם היתה לפני כן הזדווגות .הגירוי של ההזדווגות הוא שמפעיל את הביוץ. לשם כך ,מצויד החתול הזכר בהתקן מיוחד.שלא כמו אבר המין של רוב היונקים ,שהוא חלק ,הרי שאצל החתול אנו מוצאים בקצה הפין זיזים קצרים וחדים הפונים בכיוון המנוגד לקצה,כך שבזמן ההזדווגות נוצר גירוי חזק,וזאת ההפריה. לכן,אם החתולה אינה מזדווגת,הרי הייחום שלה יכול לדעוך אחרי כשבוע עד עשרה ימים ,אבל לשוב ולחזור ,וכך כמה וכמה פעמים בעונת הייחום.לכן,אם לא רוצים שהחתולה תיכנס להריון,יש לתת לה זריקות נגד ייחום או לעקר אותה.הזריקות המודרניות נגד ייחום שמכילות את ההורמון המיוחד PROLIGESTERON אינן מזיקות ולא גורמות לתופעות לוואי בשימוש נכון.נותנים אותן פעמיים בשנה,והן מונעות את הייחום ואת הכניסה להריון. ניתוח העיקור של החתולה הוא ניתוח אלגנטי ולא מסוכן.עושים אותו במרפאה בתנאי סטריליות גבוהים.החתולה מתאוששת ממנו במהירות.ההתנהגות שלה לא משתנה,מכיוון שרוב השנה היא נמצאת במצב של חוסר ייחום. גם מושג האמהות שונה מאוד אצל החתולים מאשר אצל בני אדם. החתולה היא אם מסורה שתגן על עולליה בכל עוז-כל בעל כלב יודע כמה לא נעים להיתקל בחתולה עם גורים,כי היא מגנה עליהם בחרוף נפש ולא מהססת לתקוף גדולים וחזקים ממנה.אולם,תקופה זו קצרה-6 עד 12 שבועות-ואז נגמר סיפור האימהות ,הגורים יוצאים לדרכם העצמאית ולא שומרים על כל קשר עם האם. האמא-החתולה לא נוהגת להכין חמין לילדיה כל שבת ולא לתת שירותי שמרטפות לנכדים. אם רוצים לזווג בין חתולים,הרי כמה עצות שימושיות: 1.כדאי שהם יהיו נקבה וזכר 2.חשוב שהחתולה תהיה במלוא ייחמה. 3.עדיף להביא את הזכר לביתה של הנקבה. 4.כדאי לתת להם יומיים להכיר ולהתרגל זו לזה. 5.נרות,יין ומוסיקה של ריצ´רד קליידרמן יעזרו להפשיר את האווירה.
