וידוי אישי אני בן 50 ולא גומר את החודש.

[וידוי אישי1]

וידוי אישי אני בן 50 ולא גומר את החודש.

אני רוצה לשתף אתכם במחשבותי שלא מרפות ממני בימים האחרונים. אני נשוי אב לארבעה גר ברעננה שכיר במוסד ציבורי אשתי עצמאית. חיים באושר ובאושר פרט לאוברדראפט שלא מרפה. בתחילת הקיץ פדיתי חיסכון של 20,000 ש"ח והכנסתי לבנק. חייתי בהרגשה שאני סך הכל מסודר בבנק. האמת שאני מפחד להסתכל מה מצבי בבנק כי אני אומר מה אני יכול לעשות? אני יודע זאת תכונה לא טובה. הגעתי לבנק וחשכו עיני אני במינוס 23 איך מה למה הבנק לא גנב אותי זה מה יש. מה עושים? המסגרת שלי 20 אלף. בצר לי הלכתי להורי (אני בן 50) ולויתי 20 אלף והפקדתי בבנק. אתם כמובן לא מכירים אותי אז הרשו לי בכמה מילים לספר. אנחנו משפחה ממוצעת עם רכב ישן אחד! לא אוכלים במסעדות גורמה, לא נוסעים לטייל בחו"ל, חברים במכון כושר. אשתי לא צובעת שיער או הולכת לקוסמטיקאית (היא יפה טבעי) לדעתנו, המשכורות שלנו בסדר. אין לנו טענות לממונה עלי או לפרנסת אשתי. אז למה בכל זאת אני לא גומר את החודש. לא הצלחתי לפצח את החידה של שכני השכירים ו/או חברי לעבודה שמשכורתם זהה. כתושב רעננה נראה לי שכולם עשירים ממני, נוסעים במכוניות טובות משלי, מבלים יותר, בקיצור הכל יותר. יש לי שני ילדים אחרי צבא. אחד בצבא ואחד בדרך. איך אממן 4 תארים? איך אחתן? איך אעזור בדירה? זאת חידה בעיני. שכחתי לציין אנחנו לא מעשנים, שותים, מהמרים. אנשים פשוטים מהישוב. עם רהיטי איקאה בסלון. מה הסוד? כמה צריכה משפחה של 6 נפשות נטו לחודש בכדי לחיות ללא אובר? אני יודע בתת הכרתי שאפשר לחסוך. אפשר לבטל את המינוי לחדר כושר, אפשר לוותר על בתי קפה מידי פעם. אבל איזה מין חיים אלה!? ראיתי היום כתבה בטלויזיה על גימלאים שעושים חיים. אחד מהם אמר צריך כסף להיות גימלאי טוב. כמה שהוא צודק. אני רוצה לומר שאני לא מאשים אף אחד. זאת בעייתי והיה לי צורך לשתף ואולי לקבל עצות מועילות. שבת שלום.

 

[חנה בית הלחמי]

ואחרי זה אומרים שרעננה עיר של עשירים....

אם צרת רבים מהווה נחמה, אתה לא לבד. הגעת למקום הנכון

מתוך המקום הזה, כשאני מאמנת א/נשים לשינוי - אני מכוונת להגדלת הכנסות, לניהול עצמי (כי שני אלמנטים של ניהול אינם מה שקוראים להם: ניהול זמן הוא ניהול עצמי, ניהול פיננסי הוא ניהול עצמי), למיקוד ולהתארגנות. הכל אפשרי. לשם התחלה, יש לי 2 המלצות: 1. הספר עצמת המיקוד, מאחת קאנפילד, היואיט ועוד מחבר שלא זוכרת את שמו 2. הסרט "הסוד"

 

[חנה בית הלחמי]

מאחת=מאת

 

[p a l o m a]

אכן, בכדי לעודד אותך אתה ממש לא לבד

ותצא מתוך הנחה שאלה עם הרכבים היקרים - או שהבוס מחזיק להם את הרכב - או שהאוברדראפט שלהם גדול משלך. פעם היו אומרים רעננה עיר של מיליונרים (עלאק) - חייבים מיליונים לבנק... אז כמובן צרת רבים נחמת טפשים. מאחלת לך להתיעץ עם איש מקצוע שילמד אתכם איפה ניתן בכל זאת לקצץ. חוצמזה רעננה עיר מאד מאד יקרה. עדיף לקנות בכפר סבא, הרצליה, תל אביב. רעננה המחירים תמיד יותר גבוהים החל במזון כלה בביגוד והנעלה. מאחלת לכם הצלחה מכל הלב, ואל יאוש כמובן! בסוף הכל מסתדר.

 

[פיצפונת77]

חנה.. חייבת לציין שהפתעת אותי

עם המלצה מס' 2....

הסוד עובד מ-צ-ו-י-ן!!!!

 

[חנה בית הלחמי]

למה הפתעתי?

זה התחום המקצועי שלי, שאני לא מערבת כאן כ"כ.

 

[פיצפונת77]

הרשה לי לומר לך משהו

מה יקרה אם לא תממן 4 תארים ולא תחתן ולא תעזור בדירה- מה, הם יאהבו אותך פחות???? אני בטוחה שלא ואם יכעסו זאת בעיה שלהם שהם לא מבינים שאין - יום אחד הם יבינו טוב מאד, תהיה בטוח. אני לא חושבת שהורים חייבים לממן לילדים את כל אלו.... אם יש זה מצויין ובטח עוזר אבל אם אי אפשר הם יוכלו להסתדר גם בלי- אני מבטיחה לך. אני בקושי קיבלתי ג'ינס ליוויס לקראת שנה חדשה בתיכון, על חתונה ולימודים ועזרה בדירה בכלל אין מה לדבר.. אני אפילו השתתפתי בשכר הדירה אחרי הצבא. את רשיון הנהיגה אני מימנתי לעצמי גם את הרכב הראשון שלי וגם את הלימודים (אמנם לא תואר אבל בכל זאת היו כמה עשרות אלפי שקלים). למרות הקושי אני שמחה שלמדתי שכסף זה לא הכל בחיים ואת הוריי אני אוהבת לא פחות אלא יותר. למדתי להיות עצמאית ולהסתדר בכל מצב ובטח שלא לפחד מקשיים. אין ספק שכסף עושה את החיים הרבה הרבה הרבה יותר קלים ומהנים אבל זה לא הכל. סתם שתדע, אנחנו משפחה של 4 נפשות- שני מבוגרים עם ילדה בת 4 ותינוק בן 10 חד' וההוצאות החודשיות שלנו הן בערך 12000.

 

[וידוי אישי1]

תודה אני מעודד

 

[OnlineOne]

אני מתפתה שלא להסכים עמך

ומי אני בעצם? אני גם תושב רעננה, 21, חודשים אחרונים לפני שאני עובר לגור לבד. עשיר? לא. יש לנו בדיוק מספיק כדי לחיות אורח חיים טוב ולא לדאוג. לפעמים צריך חודש אחד לקצץ, ולפעמים מסיימים את החודש עם פלוסון קטנטן ואפשר לשחרר מעט את הרסן על כרטיס האשראי. לא מסעדות יוקרה, לא מרצדס בחנייה וגם לא רעד באצבע כשמצביעים על התפריט בבית הקפה. כך תמיד היה. היות ואני אחרי צבא והגיע הזמן להתחיל לבנות קריירה, מצאתי עבודה זמנית. אני עובד 10-14 שעות ביום, חוזר תשוש ישירות למיטה ומרוויח 11,000 שקלים בחודש בקירוב. הכסף הזה, שהספיק בינתיים להצטבר לסכום של 50,000 שקל בקירוב (8 חודשים מאז השחרור אבל היו גם מעט הוצאות), נשמע כמו סכום גדול עד לרגע בו חושבים אוניברסיטה. אני מאחל לכל בני העיר שימצאו עבודה rewarding כמו שלי,לפחות, אבל גם במקרה שלי, כששכר הלימוד עתיד לעלות ל-16 אלף שקלים בשנה, לפני ציוד נלווה ונסיעות לאוניברסיטה, אני יודע שללא העזרה מההורים אני כמעט אבוד. את רישיון הנהיגה שלי גם אני מימנתי לעצמי, את הבגדים שלי אני קונה וגם בדרך לבית הקפה אני לא עוצר בארנק של אמא, אבל יש דברים לצורכם גם אני וגם ההורים לוקחים הלוואה. אני אעבוד כדי להחזיר את הכסף מההלוואה שלי, גמולם של הורי יהיה, כנראה, בעיקר נחת. האם טוב לי עם זה? לא. רציתי לבד, אבל האופציה פשוט לא עומדת, וזה אומר תושב רעננה כבר שנים ארוכות. ישראל רחוקה מלהיות מדינת רווחה, רחוקה גם מלהיות אפשרית לרוב אזרחיה. זה המצב, ולאור זאת, לשלוח ארבעה ילדים להתקיים לגמרי בזכות עצמם זה הימור שאני יודע שאני בתור הורה לא הייתי רוצה לקחת. אני במצב הזה הייתי פורש הלוואה לאורך זמן ארוך- לאט לאט הילדים יעזבו את הבית והכסף יתפנה להחזר ההלוואה, ואולי גם לזכות כמה חופשות- אלה לכבודן עבדתם כל כך קשה כל השנים. בתקווה שלא נצטרך להמשיך ולהביט בבנק בייאוש, איתי.

 

[פיצפונת77]

רוצה לספר לך חדשה מרעישה

ישראל היא כן מדינת רווחה וזאת למדתי באמת כשסבתי עברה אירוע מוחי.. בשום מקום בעולם לא היו מטפלים בה כמו שטיפלו בה ולא אתחיל לפרט אבל היום אני מעריכה את המדינה הזאת פי כמה וכמה נכון שיש הרבה חסרונות אבל יש לה גם יתרונות פה ושם. ובנוגע ללימודים באוניברסיטה, יש אופציות של מימון והחזרים שונים שעוזרים המון. הכל עניין של בחירות בחיים ולמרות כל מה שאתה כותב, ואולי לא כל כך תאהב לקרוא את מה שאני כותבת- גם ללא העזרה של הוריך תסתדר. אף הורה לא רוצה להיות במצב שלא חוסר אפשרות לעזור לילדיו אבל כשאין ברירה וזה המצב חייבים ללמוד להסתדר. אני לא צריכה לחיות עם הלוואות כדי שהילדים שלי ילמדו באוניברסיטה או כדי לחתן אותם, בגילאים האלו הם כבר מספיק גדולים ובשלים להסתדר גם בלעדי במידה ואני לא יכולה לעזור להם מבחינה כספית. גם לי יש חיים משלי וזה לא אגואיסטי בכלל, להיפך- כדי שאוכל להיות לצידם/איתם אני לא צריכה לשבור את הראש שלי בהחזרי הלוואות. בחיים שלי לא הייתי מצפה מהוריי שיקחו הלוואה כדי שאלמד או כדי שאתחתן.

 

[מ י כ ל 1 0 1]

יש לי גם וידוי

לאחר שנים תהיתי להיכן הולך הכסף , החלטנו בינואר השנה לבדוק ולרשום כל הוצאה. כמו כן גזרתי את כל כרטיסי האשראי שלי .והתחלתי לקנות רק במזומן. תנסה את זה במשך מספר חודשים ותראה. לא תאמין כמה כסף אני חוסכת בדרך זו- לסופר הולכים רק עם רשימה ולא קונים שטויות, מצמצמים בשטויות מיותרות כגון מסעדות בתי קפה ועוד- כבר היינו אכלנו טעמנו הכל.. לא חידשנו השנה את המנוי לחדר הכושר-התחלנו ללכת ברגל . אם זה יחסר בשנה הבאה יהיה לנו בנוסף ניפטרתי מהמינוס וכאן נמצא הבולען הכי גדול של הכסף- הבנק הבנק הוא למעשה מאפיה לגלית , שמושכת אותנו להוציא כמה שיותר כסף וכשניכנסים למינוס מושכת אותנו לבוץ עמוק יותר. הבנקים ניזונים מהמינוס שלנו ולא ירפו מהפרה החולבת הזו כל כך מהר. אגב, במשך 8 החודשים שעברו מאז אנו חיים טוב, לא חסר לנו כלום , ומזה שנים התשלומים משולמים במעודם .