מחובתי לתת וידוי על שקריי. בניגוד אולי לאסוציאציה הראשונה שתעלה, אקדים ואומר שלא מדובר במקרה הפריצה שבו דווקא לא שיקרתי. יחד עם זאת, הייתי רחוק מלהיות "תמים" ושיקרתי בלא מעט מקרים אחרים.
אציין מקרה שאמנם לא רלוונטי לכולם כי רק חלק מן האנשים נכחו בו, אך בכל זאת חשוב להתוודות עליו. התחזיתי פעם לאחת ממשתתפות הפורום, פתחתי כינוי דומה שלה וכתבתי הודעות שטותיות בשמה, וכאשר היא וגם האחרים הבינו שזה הייתי אני (כיון שזה קרה באותו יום שהגבתי בכעס לאיזשהי הודעה שלה) - שיקרתי והכחשתי זאת. מעולם לא התוודיתי על מעשה זה.
מעבר למקרה זה, היו עוד מקרים של שקרים. וכן התחזויות נוספות לאנשים (ומבחינת חומרת המעשה זה כלל לא חשוב מיהם ומהם, בין אם התחזיתי לגולשים שלא יכולתי להזיק לשמם כיון שכתבו רק לתקופה קצרה בתור "טרולים" ולא כשותפים לפורום. ובין אם התחזיתי פעם בתור נקמה במי שהתחזה לי לפני כן. שקר הוא שקר הוא שקר). ועוד שקרים "קטנים" שאינני זוכר ולא משנה אם גרמו נזק או לא. מלבד השקרים, ההתנהגות שלי אז בהחלט תרמה לחוסר האמון ולתדמית של השקרן, מעבר לכך שאכן אני די הייתי כזה. ועונשו של שקרן, שגם כשהוא אומר אמת כבר לא מאמינים לו (כפי שקרה לאחר מכן, ובמובן זה הבאתי על עצמי את כל מה שעברתי. אין ספק שהפכתי את עצמי למטרה מושלמת עבור פורצים).
כשהחל סיפור הפריצה והתחלתי את מסע המלחמה שלי למען טיהור שמי, האמנתי שאני פועל ממניעים טהורים ומוצדקים ושאת כל כוחותיי אני מקדיש למען האמת. ואילו היום אני דווקא רואה את האבסורד שבדבר, יהיה קשה לומר שהאמת היתה נר לרגליי באותה תקופה שכן אחרת לא הייתי משקר בשאר המקרים. הכבוד הניע אותי יותר מאשר האמת. אף שמודעותי לאמת אולי חיזקה את המוטיבציה שלי (ולא זכורה לי מוטיבציה דומה כששיקרתי), עובדה היא שהאמת עניינה אותי רק כאשר חשתי שכבודי נרמס ע"י היפוכה של האמת. ואילו במקרים שחשבתי שדווקא השקר הוא שיציל את כבודי לא התביישתי לשקר במצח נחושה.
בנוסף, אין ספק שמעשה ההתחזות שלי יחד עם ההכחשות שלי לגביו (ועוד מעשים אחרים), היווה אחד מן הגורמים המרכזיים לחוסר האמון בנוגע לפריצה. באותם ימים לא עשיתי כלל את הקישור הזה, בתמימותי התייחסתי למעשה ההתחזות שלי כאל מעשה שהיה ונשכח, ולא חשבתי שזה השפיע על מה שקרה לאחר מכן. אך לגבי אלה שהכירו וזכרו היטב את המקרה, בוודאי שהיתה לזה משמעות מכרעת.
(אין בכל האמור כאן כדי לתת הכשר כלשהו להלבנת פני אדם ברבים. אף שאני בתודעה עמוקה שהקב"ה פרע את חובי על מעשיי, לא פחות מכך אני בתודעה שהקב"ה פורע את חובו של כל אחד ואחד ודן על כל חטא.)
כמובן שאני גם זוכר שאותו סכסוך ארוך נפתר בסופו של דבר (לכאורה), ושהיתה מחילה גמורה מכל הצדדים. אך לאור רמת ההכרה שלי היום, אני רואה את הדרך שבה הושגה המחילה כפחות ראויה, מהסיבות הבאות:
1. עברו שנים מאז, וחלה התפתחות בהכרה שלי וכבר אינני מתייחס ברצינות לאותה "בעיה נפשית" שסיפרתי עליה אז. מה שאני מאמין בו היום, זה שכל אדם נדרש להתגבר על היצרים שלו, יהיו אשר יהיו. ראיה זו חיזקה אותי במאבקי נגד עצמי, ועם השנים התעליתי לדרגות שלא הייתי מעלה בדעתי שאני מסוגל להגיע אליהן.
2. מעשיו של אדם נמדדים ע"פ רצונו, ולא ע"פ "בעיה נפשית" כזו או אחרת, שבמקרה שלי אוכל להעיד שלא היתה אלא תוצאה מן ההשלכות של רצונותיי באותה תקופה. וכך גם הערכת המעשים, הן של אותו אדם עצמו והן של אחרים ביחסיהם אליו. בעיניי, המפתח להבנת מעשיהם של כל בני האדם הוא ההבנה שאדם איננו נוקף אצבע ללא רצון.
מה כן היתה הדרך הראויה (מצדי) כדי לנסות ולפתור את הסכסוך? להתוודות על כל המעשים שכן עשיתי, ובהחלט שלא היו חסרים לי אז מעשים מגונים להתוודות עליהם.
לסיכום, היה לי חשוב מאד להתוודות ולתת דין וחשבון לא רק בפני ריבונו של עולם אלא גם בפני האנשים שהיו מעורבים בדבר, אף שלא ברור כלל כמה אנשים בכלל ייחשפו להודעה זו. אך נחמד שהעברת הפורומים לאתר החדש של תפוז מאפשרת (לפחות בינתיים) לכתוב הודעה בפורום שאמור להיות סגור. בנוסף, שמתי לב שברירת המחדל במערכת המסרים החדשה היא התראה במייל על מסר פרטי חדש, מה שאולי יסייע לי להגיע לחלק מהאנשים.
היה חשוב לי שתוכן זה ייכתב גם אם לא ייקרא, וכן היה לי חשוב שייקרא גם אם ללא תגובה.
אציין מקרה שאמנם לא רלוונטי לכולם כי רק חלק מן האנשים נכחו בו, אך בכל זאת חשוב להתוודות עליו. התחזיתי פעם לאחת ממשתתפות הפורום, פתחתי כינוי דומה שלה וכתבתי הודעות שטותיות בשמה, וכאשר היא וגם האחרים הבינו שזה הייתי אני (כיון שזה קרה באותו יום שהגבתי בכעס לאיזשהי הודעה שלה) - שיקרתי והכחשתי זאת. מעולם לא התוודיתי על מעשה זה.
מעבר למקרה זה, היו עוד מקרים של שקרים. וכן התחזויות נוספות לאנשים (ומבחינת חומרת המעשה זה כלל לא חשוב מיהם ומהם, בין אם התחזיתי לגולשים שלא יכולתי להזיק לשמם כיון שכתבו רק לתקופה קצרה בתור "טרולים" ולא כשותפים לפורום. ובין אם התחזיתי פעם בתור נקמה במי שהתחזה לי לפני כן. שקר הוא שקר הוא שקר). ועוד שקרים "קטנים" שאינני זוכר ולא משנה אם גרמו נזק או לא. מלבד השקרים, ההתנהגות שלי אז בהחלט תרמה לחוסר האמון ולתדמית של השקרן, מעבר לכך שאכן אני די הייתי כזה. ועונשו של שקרן, שגם כשהוא אומר אמת כבר לא מאמינים לו (כפי שקרה לאחר מכן, ובמובן זה הבאתי על עצמי את כל מה שעברתי. אין ספק שהפכתי את עצמי למטרה מושלמת עבור פורצים).
כשהחל סיפור הפריצה והתחלתי את מסע המלחמה שלי למען טיהור שמי, האמנתי שאני פועל ממניעים טהורים ומוצדקים ושאת כל כוחותיי אני מקדיש למען האמת. ואילו היום אני דווקא רואה את האבסורד שבדבר, יהיה קשה לומר שהאמת היתה נר לרגליי באותה תקופה שכן אחרת לא הייתי משקר בשאר המקרים. הכבוד הניע אותי יותר מאשר האמת. אף שמודעותי לאמת אולי חיזקה את המוטיבציה שלי (ולא זכורה לי מוטיבציה דומה כששיקרתי), עובדה היא שהאמת עניינה אותי רק כאשר חשתי שכבודי נרמס ע"י היפוכה של האמת. ואילו במקרים שחשבתי שדווקא השקר הוא שיציל את כבודי לא התביישתי לשקר במצח נחושה.
בנוסף, אין ספק שמעשה ההתחזות שלי יחד עם ההכחשות שלי לגביו (ועוד מעשים אחרים), היווה אחד מן הגורמים המרכזיים לחוסר האמון בנוגע לפריצה. באותם ימים לא עשיתי כלל את הקישור הזה, בתמימותי התייחסתי למעשה ההתחזות שלי כאל מעשה שהיה ונשכח, ולא חשבתי שזה השפיע על מה שקרה לאחר מכן. אך לגבי אלה שהכירו וזכרו היטב את המקרה, בוודאי שהיתה לזה משמעות מכרעת.
(אין בכל האמור כאן כדי לתת הכשר כלשהו להלבנת פני אדם ברבים. אף שאני בתודעה עמוקה שהקב"ה פרע את חובי על מעשיי, לא פחות מכך אני בתודעה שהקב"ה פורע את חובו של כל אחד ואחד ודן על כל חטא.)
כמובן שאני גם זוכר שאותו סכסוך ארוך נפתר בסופו של דבר (לכאורה), ושהיתה מחילה גמורה מכל הצדדים. אך לאור רמת ההכרה שלי היום, אני רואה את הדרך שבה הושגה המחילה כפחות ראויה, מהסיבות הבאות:
1. עברו שנים מאז, וחלה התפתחות בהכרה שלי וכבר אינני מתייחס ברצינות לאותה "בעיה נפשית" שסיפרתי עליה אז. מה שאני מאמין בו היום, זה שכל אדם נדרש להתגבר על היצרים שלו, יהיו אשר יהיו. ראיה זו חיזקה אותי במאבקי נגד עצמי, ועם השנים התעליתי לדרגות שלא הייתי מעלה בדעתי שאני מסוגל להגיע אליהן.
2. מעשיו של אדם נמדדים ע"פ רצונו, ולא ע"פ "בעיה נפשית" כזו או אחרת, שבמקרה שלי אוכל להעיד שלא היתה אלא תוצאה מן ההשלכות של רצונותיי באותה תקופה. וכך גם הערכת המעשים, הן של אותו אדם עצמו והן של אחרים ביחסיהם אליו. בעיניי, המפתח להבנת מעשיהם של כל בני האדם הוא ההבנה שאדם איננו נוקף אצבע ללא רצון.
מה כן היתה הדרך הראויה (מצדי) כדי לנסות ולפתור את הסכסוך? להתוודות על כל המעשים שכן עשיתי, ובהחלט שלא היו חסרים לי אז מעשים מגונים להתוודות עליהם.
לסיכום, היה לי חשוב מאד להתוודות ולתת דין וחשבון לא רק בפני ריבונו של עולם אלא גם בפני האנשים שהיו מעורבים בדבר, אף שלא ברור כלל כמה אנשים בכלל ייחשפו להודעה זו. אך נחמד שהעברת הפורומים לאתר החדש של תפוז מאפשרת (לפחות בינתיים) לכתוב הודעה בפורום שאמור להיות סגור. בנוסף, שמתי לב שברירת המחדל במערכת המסרים החדשה היא התראה במייל על מסר פרטי חדש, מה שאולי יסייע לי להגיע לחלק מהאנשים.
היה חשוב לי שתוכן זה ייכתב גם אם לא ייקרא, וכן היה לי חשוב שייקרא גם אם ללא תגובה.
נערך לאחרונה ב: