פילוסוף רוחני33
Well-known member
הבנתי שאני לא צריך להילחם. קולות ומבטים מאיימים אינם מחאה, הם לא נעימים לאנשים ואנשים לא אוהבים אותם. בכל פעם שאני חושב מלה כמו "אותך" יוצא לי מהפה הצליל כף וזה מפחיד אנשים ולכן הם רבים אתי. אני לא צריך לחשוב מלה כמו "אותך", צריך לחשוב: אני שמח, יש לי חברים. אמנם אני אמן שאוהב רעיונות מילוליים, אבל זה לא רעיון טוב. אם אגיד למישהי: אני יכול להתחיל אתך, אני יכול לנצל אותך, היא תיעלב. היא תחשוב שיש לי כוונות רעות עליה. צריך לנצל את הרוחניות באופן חיובי לתת אהבה לאנשים. יפה ונחמד שאני מדבר על תחביבים כדי לתת אהבה, אבל כנראה לא נוח לאנשים בכפר לדבר אתי כי אני עושה מבטים וקולות מאיימים. יש לי גם הפרעה עצבית מילדות שנוח לי להגיד את האות ך לצד ימין ואת האות ח לצד שמאל ולהסתכל שמאלה ולא ימינה, אבל אפשר להגיד הרבה מלים אחרות ניטראליות עם כף כמו לאכול וללכת, לא צריך להתחיל לקלל. נראה שהפילוסופיה באה בעוכריי.