וידוי-כל תגובה אם לטוב ואם לרע תחזק אותי.
אני מנסה לכתוב אבל המילים מתבלבלות לי..דקה אני עצובה דקה שנייה שמחה, רגע מדוכאת ואחר כך מאושרת. אני כל כך פוחדת מהעתיד פוחדת שאולי לא ילך לי פוחדת ליפול בזמן הלא נכון. רוצה תמיד לעשות את המיטב שביכולתי..רוצה כל כך שהלב שלי יתאבן סופית ולא יתאהב בחיים באף בחור..עד עכשיו למזלי לא התאהבתי ומצד שני אני כל הזמן רוצה להראות יפה ולשמור על הפיגורה. ..כשהייתי קטנה חשבתי ש"אנשים בעלי עוצמה(בעלי עסקים רבים/גדולים פוליטיקאים וכדומה'" מתנהגים יפה מדברים יפה ולא תוקעים את העיניים בכל בת שעוברת כשגדלתי הבנתי שמסתבר שטעיתי כל הגברים כאלה מעצבנים, הבחורים משגעים לי את השכל והגברים מסתכלים עליי ומדברים איתי בכבוד...אני לא יודעת מה הם חושבים לעצמם אני יודעת שזה מתסכל..אין לי אפילו לא חברה אחת....אפילו שכלפי חוץ חושבים שיש לי הכול..אומנם יש בנות שאני מכירה..אך עד עכשיו לא ראיתי שום חברה שבכלל תבין את מושגי חיי..וחברה טובה שלי לשעבר כל כך השתנתה או שאני השתנתי? היא מדברת על התאהבות בלב פועם ועל חברים זה רק מה שמעסיק אותה ימים שלמים בחורים ובחורים ובחורים..בקיצור איבדנו בכלל לגמרי נושאי שיחה.. אני כבר מזמן לא מדברת איתה... יש לי כמה עסקים/חברוץ ואני כל הזמן במרוץ מחזיקה את הנשמה שלא תפרח לי..אני פוחדת לא לרצות את ההורים ,והם כל כך חכמים! אני פשוט ממוגנטת. אני רוצה להתרחק מהמשפחה להתנתק קצת אבל אני כמו "פולניה" משתגעת מדאגה וכול שתי דקות מתקשרת.אני לא מבינה למה אני לא יכולה להפסיק אכול את עצמי..אני כל הזמן מוכיחה את עצמי..מה שטוב לגברים..הם יודעים להתנתק כליל מבעיות ולשמוח.. כל כך רוצה שהכול ילך איך שאני מחשבת..אולי..הלילה הפיל עליי את השראת הפחד..אני לא יודעת.......אך תודה שקראתם עד פה..כל כך טוב לי בלב שפרקתי..כי אין לי למי לפרוק. תודה.
אני מנסה לכתוב אבל המילים מתבלבלות לי..דקה אני עצובה דקה שנייה שמחה, רגע מדוכאת ואחר כך מאושרת. אני כל כך פוחדת מהעתיד פוחדת שאולי לא ילך לי פוחדת ליפול בזמן הלא נכון. רוצה תמיד לעשות את המיטב שביכולתי..רוצה כל כך שהלב שלי יתאבן סופית ולא יתאהב בחיים באף בחור..עד עכשיו למזלי לא התאהבתי ומצד שני אני כל הזמן רוצה להראות יפה ולשמור על הפיגורה. ..כשהייתי קטנה חשבתי ש"אנשים בעלי עוצמה(בעלי עסקים רבים/גדולים פוליטיקאים וכדומה'" מתנהגים יפה מדברים יפה ולא תוקעים את העיניים בכל בת שעוברת כשגדלתי הבנתי שמסתבר שטעיתי כל הגברים כאלה מעצבנים, הבחורים משגעים לי את השכל והגברים מסתכלים עליי ומדברים איתי בכבוד...אני לא יודעת מה הם חושבים לעצמם אני יודעת שזה מתסכל..אין לי אפילו לא חברה אחת....אפילו שכלפי חוץ חושבים שיש לי הכול..אומנם יש בנות שאני מכירה..אך עד עכשיו לא ראיתי שום חברה שבכלל תבין את מושגי חיי..וחברה טובה שלי לשעבר כל כך השתנתה או שאני השתנתי? היא מדברת על התאהבות בלב פועם ועל חברים זה רק מה שמעסיק אותה ימים שלמים בחורים ובחורים ובחורים..בקיצור איבדנו בכלל לגמרי נושאי שיחה.. אני כבר מזמן לא מדברת איתה... יש לי כמה עסקים/חברוץ ואני כל הזמן במרוץ מחזיקה את הנשמה שלא תפרח לי..אני פוחדת לא לרצות את ההורים ,והם כל כך חכמים! אני פשוט ממוגנטת. אני רוצה להתרחק מהמשפחה להתנתק קצת אבל אני כמו "פולניה" משתגעת מדאגה וכול שתי דקות מתקשרת.אני לא מבינה למה אני לא יכולה להפסיק אכול את עצמי..אני כל הזמן מוכיחה את עצמי..מה שטוב לגברים..הם יודעים להתנתק כליל מבעיות ולשמוח.. כל כך רוצה שהכול ילך איך שאני מחשבת..אולי..הלילה הפיל עליי את השראת הפחד..אני לא יודעת.......אך תודה שקראתם עד פה..כל כך טוב לי בלב שפרקתי..כי אין לי למי לפרוק. תודה.
