וידוי קטן

[avielss]

וידוי קטן

גדלתי על ברכיי הלדינו והיא היתה שפת אימי השניה. בבגרותי חיי הובילו אותי לעיר אחרת.גדולה.אשכנזיה משהו בה התרבות האידית המפוארת והאדירה היא שהודגשה (באופן טבעי בהחלט). תמיד התביישתי בכך שהורי הינם ספרדים דוברי לדינו. התביישתי בתרבות. התביישתי בשפה. כששאלו אותי אילו שפות אני דובר עניתי: עברית .אנגלית וספרדית מעולם לא הזכרתי את הלאדינו (הספניולית). ואף תמיד ניסיתי לדבר בניב הספרדי ( איחו..ולא איגו לדוגמא). לפני מספר שנים התחלתי לגלות את השפה מחדש בעזרת המשפחה ואתם .ידידי הוירטואלים.רק מגבירים בי את החשק לדעת יותר לדבר ואף להרשם לקורסים לשמוע חדשות ולעולם לא להתכחש למוצאי ולשפת אימי השניה על כך תודתי תודה מיוחדת גם למנהלת הפורום .רותי. שמעודדת אותי בעזרת פעולותיה והמאמצים הבלתי נלאים להוסיף עוד מילון ועוד כנס ולהביא עוד חברים תודה לכולם אביאל

 

[מאדם רוזה]

אביאל יקר ...מיקרידו....../images/Emo9.gif../images/Emo47.gif

שמחתי לקרוא את הרהוריך הישנים לגבי השפה ודע לך איש יקר אתה לא לבד, בימים ההם לצערנו זו התחושה ששורשה לנו בלב, שכאילו הספרדים בכלל הם מועטי יכולת,ולמידה, ולכן יש ביננו שהתבישו גם במוסדות הלימודים שכן רוב עובדי ההוראה היו למעשה אשכנזים.. שהתיחסו בעדיפות לבני מוצאם כנ"ל גם לגבי קבלת עובד מוסדות העבודה. והשירים מדברים בעד עצמם. לכן ברבות השנים התרבו מספר הספרדים ששינו או עברתו את שם משפחתם לטשטש את מוצאם. אם להשיג עבודה, או התיחסות הולמת בבה"ס לכן אני מבינה אותך מאוד ואת השפעתך, מאידך אני שמחה שפתחו את ערוץ ויווה וכן בערוצים שונים מזה מס´ שנים מקרינים אופרות סבון שבהם מראים את האלגנטיות שבמוצא הספרדי, ובעקבות זה היום אנו גדולים ועל המפה וניראה לי שהיום דוברי השפה מעוררים קינאה אצל המון.. השפה היא עשירה, מתורבתת, והסלנג´ המבטא הוא ערב לאוזן.... גדלנו בגדול..... הללוייה...........

 

[חונה לרגע]

שמחה שנגעתם בנקודה.

שם משפחתי מהבית הוא אשכנזי (סבי ממוצא רוסי אך סבתי בולגריה ואבי נולד בטורקיה) וגם אני הסתרתי את מוצאי הספרדי, אבל לא לאורך זמן. היום אני גאה במוצאי, אמא שלי בכלל דור 5 בארץ ממוצא גרוזיני ואני גאה בשורשי, וגאה היום לדבר ספניולית. אלא שלצערי השפה משתכחת הטלנובלות הספרדיות מחלחלות אט אט לשפה ואני מוצאת את עצמי מדברת את הספרדית של הטלנובלות. רוצה לספר לכם משהו, חבר של אבא שלי עלה איתו מטורקיה, אבא שלי עם השם הספרדי קיבל מיד עבודה ופנקס אדום - החבר שלו עם השם הספרדי לא קיבל, למרות ששניהם עמדו באותו תור זה עם זה בקבלת עבודה... נו אז????? בוקר טוב חבריקוס מיוס!

 

[רותי ב.]

הוידוי שלך, בעצם של עוד הרבה....

דווקא מכאיב לי שככה, איכשהו, בכלל היו הרהורים כאלה, ובאמת אולי בגלל היחס של אותם ימים, אין לי מושג. אני דיברתי את השפה ושמעתי אותה וגדלתי עליה, מאז שאני זוכרת את עצמי, עד גיל 4 רק את השפה הזו ידעתי, ומעט מאד עברית, מהסיפורים שאבא הקריא, בעברית, והוא כבר היה ´ותיק´ בארץ, (לפחות הרבה יותר מאמא שלי, שזה מקרוב הגיעה) וידע את השפה. את הסיפורים בעל פה בספניולית תמיד אמא סיפרה, והסבתות משני הצדדים, וזו גם היתה השפה המדוברת. בגיל 5 עברנו לקיבוץ, של אשכנזים, ילדים להורים יוצאי פולין וגרמניה, והיינו היחידים בקיבוץ שאחזנו בשפה שונה, במנהגים שונים, ולא זו בלבד, אלא גם המשפחה הדתית היחידה בקיבוץ של חילונים. ילדים דרכם להעליב, ואני ספגתי עלבונות, פה ושם, אבל מעולם מעולם לא התבישתי בשפה או במוצא הזר להם, או בכל מה שקשור לכך. הרבה יוצא לי לחשוב איך היו מתנהלים חיי, אילו היינו נשארים בעיר ההיא, ביפו, ולא עוברים לקיבוץ, ולא מספחים לנו שפות אחרות, ועוד כל כך הרבה דברים. בסך הכל, אני מרגישה שיש לי טווח רחב ביותר של ´קודים חברתיים´, גם של הספרדים אלו שהכי מדברים אל ליבי, וגם של הדת שעליה שמרנו למרות ההעלבות של ילדי הקיבוץ, וגם של הקיבוץ עצמו, על השפות שדוברו בו, אידיש, גרמנית, עברית כמובן, ובכלל.... על הלדינו אני מתרפקת, רוצה שלא יעלמו לי האנשים שדוברים בה, והם הולכים ונעלמים לי... אמא, אבא, האחים והאחיות של שניהם... אאוץ´... לא נשאר עם מי לדבר. וכואב לי. וזהו, סליחה שנחשפתי ככה.

אממממ שמחה שאתם פה, אוהבת אותכם