וידוי

[ס ו ז נ ה]

וידוי

כבר כמה זמן שלא כתבתי ויש לי סיבה ובגלל שכאן אני יכולה בלי צנזורה אז אני אגלה לכם אותה קצת מעציב אותי החולי החדש שנכנס אלינו אני מברכת את כל החברים החדשים בבריאות מלאה ואריכות ימים וגם את קרוביהם החולים, כמובן אבל לי זה קשה התרגלתי לראייה מרחוק להזכר בעבר ולחייך ולצחוק ולפעמים לכאוב ונוצרה אצלי מין אשליה מתוקה שזהו, כולם כבר בריאים והסרטן, אצלי ובכלל, הוא היסטוריה ופתאום הוא כאן במלוא הדרו ותפארתו ואי אפשר לעצום עיניים ולהתעלם וזה בא מולי בהפתעה וקשה לי אז אני פה קוראת פסיבית רוב הזמן אבל אוהבת אתכם ומחבקת אתכם ורוצה שכולם יהיו בריאים לגמרי עכשיו

 

[פורפורית]

סוזננה יקרה

מבינה אותך טוב , מחשבות כאלו עוברות בראשי כל הזמן וכבר חשבתי לכל הכיוונים, הגעתי למסקנה שאין לי ממה לברוח ואין ממה להתחבא, או שאת בריאה או שלא , לעומת זה לחזק את ידי אלו שחלו או בדרך להבראה או לראות שאפשר להתגבר בפעם 2 3 4 עושה לי טוב על הלב ומחזק גם אותי.ולכן אני פה וממשיכה להיות פה, לי רק קשה כשאנשים כותבים שמישהו נפטר להם כי לא הייתי רוצה שפורום זה ינוצל כמודעת אבל . אז ביי בנתיים וראש למעלה.

 

[איילת האביב]

התרגשתי מאוד לקרוא ../images/Emo24.gif

התרגשתי מאוד לקרוא את מילותיך, גם כשהצטרפתי לפורום לפני מספר ימים וגם היום. אני ברת מזל שפגשתי בכל אחת ואחד מכם, ברוז הגומי ופורפורית וליהיא ואחשל ואותך סוזנה. אני עדיין בשלב שאני יונקת כח מכם, מקוה שבקרוב אוכל גם להעניק.... לכככככככולם שתהיה שנה נהדרת ושלוה איילת האביב

 

[נאן]

לסוזנה../images/Emo24.gif

לסוזנה כמו שאמרה אחת הבנות כאן דוקא אלה שעברו ועוברים בכל שלב כלשהו במחלה הזו נותנים את הכח לחדשים שמגיעים לכאן כמוני לדעת שיש אור בקצה המנהרה ושבמלחמה הזו ניתן ואפשר ורצוי לנצח ואני באמת עם יד על הלב יכולה להבין גם את הצד הכואב שלמשהו נפטר זה קשה. אני אישית עבדתי עם חולים שנעלמו למקום אחר ולא חזרו ועברו לצד השני של נהר החיים . זה דרך העולם ואם נגיד שאנחנו לא מפחדים בכל שלב נשקר לעצמנו. אני שמחה בשמחתך מכל הלב והנשמה ואפילו שאת מציצה אגלה לך אני הצצתי במשך שבועים עד שקבלתי אומץ בזכות אנשים כמו שיש פה. לפתוח חלון ותמיד אשלח לך חיוך נאנוש

 

[מלמלה]

הגדרת כל כך נכון

אני מרגישה כמוך ולכן איכשהו מעט נאלמתי פה בזמן האחרון אני עברתי את פרק הסרטן שלי בניתוח, הקרנות וטיפול הורמונלי שעדין נמשך והוא לחמש שנים מה שנתן לי מהר מאוד לחזור למסלול החיים הרגיל והקודם שלי אני קוראת הרבה מההודעות כאן ומרגישה כאילו אין לי ממש "זכות" להשתתף כי אולי לא עברתי מספיק אני יודעת שזה נשמע עקום אבל ככה אני מרגישה.

 

[rubber duck]

להיות לצד מישהו בכאבו

הוא חלק מדשרכינו אין ספק שכל כותב בפורום הינו פנינה בפני עצמה גם בכאב וגם בשמחה גם בקושי וגם בטוב אנו כאן כדי לתת מליבינו מחד ולקבל אהבה בחזרה כשאנו זקוקים לה ולא רק בחולי או בכאב המשפחתי / אישי הרי בכל כאב שהוא זהו עוד מקום בו אפשר לבטא את הקושי והכאב ומצד שני גם לתת בחזרה אהבה כשיש בנו אהבה לתת שרון

אוהב את כולכם

 

[flying zebra]

תגובה

בתור חדשה יחסית בפורום רציתי להגיד שלמרות שאני בדרך כלל רק מתבוננת ופחות כותבת, עצם הידיעה שהפורום קיים ושהמשתתפים בו כותבים את הדברים האמיתיים ומה שעובר עליהם בלי לייפות עזרה לי מאד. את כל ה"יהיה בסדר" למיניהם שמעתי מספיק. היה לי חשוב לשמוע מאנשים שעברו את הדרך הזאת לפניי איך זה באמת היה אצלם. מה הם חשבו/הרגישו ממה הם פחדו וכן הלאה. כמו שכתבת, לטעמי הגדולה של הפורום היא שהוא מאפשר לכתוב "בלי צנזורה" ובזה הוא שונה משיחות עם האנשים הכי קרובים אלינו.