אבי בוירסקי4
New member
ויויקאננדה לשבת: חניכות 3.
השלב הבא הוא: יש להביא את ההכרה למצב רגיעה. היא ממהרת לכאן ולשם. רק ישבתי למודט, וכל הדברים חסרי הערך בעולם גועשים פנימה. הדבר כולו מעורר בחילה. מדוע שההכרה תחשוב מחשבות שאיני רוצה שתחשוב? אני, כמו שנאמר, עבד להכרה. שום ידע רוחני אינו אפשרי כל זמן שההכרה חסרת מנוחה ובלתי נשלטת. התלמיד צריך ללמוד לשלוט על ההכרה. נכון, זהו תפקידו של המחשב, לחשוב, אבל הוא חייב לא לחשוב אם התלמיד לא רוצה שיחשוב. הוא חייב להפסיק לחשוב אם הוא פוקד עליו לעשות כך. כדי להגיע להיות מוסמך כתלמיד, מצב זה של המחשב נחוץ מאד.
דבר נוסף, התלמיד חייב להיות בעל כוח סיבולת (התמדה) עצום. תמצא את ההכרה מתנהגת כראוי כשהכל בחייך מתנהל על מי מנוחות והחיים נראים נוחים, אבל אם משהו משתבש, הכרתך מאבדת את איזונה, זה לא טוב. סבול כל רעה ובל בלי שמץ רטינה, בלי אף מחשבה של עצבות, התנגדות, תירוץ או גמול, זוהי סיבולת אמיתית, ואת זה עליך לרכוש. טוב ורע תמיד נמצאים בעולם. רבים שוכחים שיש איזו שהיא רעה—לפחות הם מנסים לשכוח, וכשרעה נוחתת עליהם הם מוכרעים על ידה ומרגישים מרירות. ישנם אחרים המתכחשים לזה שישנו איזה שהוא רועה, ומחשיבים כל דבר כטוב. גם זו חולשה, שגם היא נובעת מפחד מפני הרע. אם משהוא מריח רע, למה לרסס אותו במי ורדים ולקרוא לו ניחוח? נכון, בעולם שוכנים הטוב והרע, אבל אינך חייב לסייד אותו. מדוע ישנו רוע בעולם הזה זה לא עסקך. האמן ושתוק. כשהמסטר שלי סרי "ראמקרישנה" חלה, ברהמין אחד הציעה לו ליישם את כוחו המנטלי העצום כדי לרפא את עצמו, הוא אמר שאם המסטר שלי יתרכז על חלק הגוף החולה, זה ירפא מייד. סרי ראמקרישנה ענה: "מה! להוריד למטה את ההכרה שעליה ותרתי עבור אלוהים, חזרה אל הגוף הקטן הזה". הוא סירב לחשוב על גוף ומחלות. הכרתו היתה מודעת לנוכחות האלוהית ללא הפסקה, היא היתה מוקדשת לו כליל. הוא לא היה משתמש בה לאף מטרה אחרת. התשוקה הזו לבריאות, עושר, אריכות ימים ודומיהם—הנקראים טובים כביכול, היא אשליה ותו-לו. להקדיש את ההכרה להם רק כדי להגן אליהם, רק מחזק את האשליה. יש לנו בחיינו את החלומות והאשליות האלו, ואנו רוצים עוד בחיים שיבואו, בגן עדן, עוד ועוד אשליה.
על תתנגד לרע, התמודד אתו. אתה "גבוה" יותר מהרועה. הסבל הזה ישנו בעולם, ומישהו צריך לסבול אותו. אינך יכול לפעול מבלי ליצור סבל עבור מישהו אחר. וכשאתה מחפש "טובות" ארציות, אתה רק נמנע מרעה שחייבת להסבל ע"י מישהו אחר. כל אחד מנסה להניח אותה על כתפיו של מישהו אחר. התלמיד אומר: הנח לסבלות העולם לרבוץ אלי, אני אסבול והחזיק מעמד בכולם. הנח לאחרים לצאת לחופשי, לנוע בחופשיות.
שבת נהדרת.
אבי.
השלב הבא הוא: יש להביא את ההכרה למצב רגיעה. היא ממהרת לכאן ולשם. רק ישבתי למודט, וכל הדברים חסרי הערך בעולם גועשים פנימה. הדבר כולו מעורר בחילה. מדוע שההכרה תחשוב מחשבות שאיני רוצה שתחשוב? אני, כמו שנאמר, עבד להכרה. שום ידע רוחני אינו אפשרי כל זמן שההכרה חסרת מנוחה ובלתי נשלטת. התלמיד צריך ללמוד לשלוט על ההכרה. נכון, זהו תפקידו של המחשב, לחשוב, אבל הוא חייב לא לחשוב אם התלמיד לא רוצה שיחשוב. הוא חייב להפסיק לחשוב אם הוא פוקד עליו לעשות כך. כדי להגיע להיות מוסמך כתלמיד, מצב זה של המחשב נחוץ מאד.
דבר נוסף, התלמיד חייב להיות בעל כוח סיבולת (התמדה) עצום. תמצא את ההכרה מתנהגת כראוי כשהכל בחייך מתנהל על מי מנוחות והחיים נראים נוחים, אבל אם משהו משתבש, הכרתך מאבדת את איזונה, זה לא טוב. סבול כל רעה ובל בלי שמץ רטינה, בלי אף מחשבה של עצבות, התנגדות, תירוץ או גמול, זוהי סיבולת אמיתית, ואת זה עליך לרכוש. טוב ורע תמיד נמצאים בעולם. רבים שוכחים שיש איזו שהיא רעה—לפחות הם מנסים לשכוח, וכשרעה נוחתת עליהם הם מוכרעים על ידה ומרגישים מרירות. ישנם אחרים המתכחשים לזה שישנו איזה שהוא רועה, ומחשיבים כל דבר כטוב. גם זו חולשה, שגם היא נובעת מפחד מפני הרע. אם משהוא מריח רע, למה לרסס אותו במי ורדים ולקרוא לו ניחוח? נכון, בעולם שוכנים הטוב והרע, אבל אינך חייב לסייד אותו. מדוע ישנו רוע בעולם הזה זה לא עסקך. האמן ושתוק. כשהמסטר שלי סרי "ראמקרישנה" חלה, ברהמין אחד הציעה לו ליישם את כוחו המנטלי העצום כדי לרפא את עצמו, הוא אמר שאם המסטר שלי יתרכז על חלק הגוף החולה, זה ירפא מייד. סרי ראמקרישנה ענה: "מה! להוריד למטה את ההכרה שעליה ותרתי עבור אלוהים, חזרה אל הגוף הקטן הזה". הוא סירב לחשוב על גוף ומחלות. הכרתו היתה מודעת לנוכחות האלוהית ללא הפסקה, היא היתה מוקדשת לו כליל. הוא לא היה משתמש בה לאף מטרה אחרת. התשוקה הזו לבריאות, עושר, אריכות ימים ודומיהם—הנקראים טובים כביכול, היא אשליה ותו-לו. להקדיש את ההכרה להם רק כדי להגן אליהם, רק מחזק את האשליה. יש לנו בחיינו את החלומות והאשליות האלו, ואנו רוצים עוד בחיים שיבואו, בגן עדן, עוד ועוד אשליה.
על תתנגד לרע, התמודד אתו. אתה "גבוה" יותר מהרועה. הסבל הזה ישנו בעולם, ומישהו צריך לסבול אותו. אינך יכול לפעול מבלי ליצור סבל עבור מישהו אחר. וכשאתה מחפש "טובות" ארציות, אתה רק נמנע מרעה שחייבת להסבל ע"י מישהו אחר. כל אחד מנסה להניח אותה על כתפיו של מישהו אחר. התלמיד אומר: הנח לסבלות העולם לרבוץ אלי, אני אסבול והחזיק מעמד בכולם. הנח לאחרים לצאת לחופשי, לנוע בחופשיות.
שבת נהדרת.
אבי.