אבי בוירסקי4
New member
ויוקאננדה לשבת: יחסי מורה תלמיד (חניכות).
חניכות (חלק ראשון) (הועבר ב-סאן-פרנציסקו ,29 למרץ 1900) הנושא שלי הוא "חניכות". אינני יודע איך תקבלו את מה שיש לי לומר. יהיה זה קשה במידת מה לקבל את זה. הרעיון של מורה ותלמיד שונה כל כך בארץ הזו מאשר בארצנו. פתגם הודי עתיק עולה בראשי: "ישנם מאות אלפי מורים, אבל קשה למצוא תלמיד אחד". נראה שזה נכון. הדבר החשוב בהגשמת הרוחניות הוא: גישתו של התלמיד. כשישנה הגישה הנכונה, הארה מגיעה בקלות. מה צריך התלמיד כדי לקלוט את האמת? ה"שואים" הגדולים אומרים: שכדי להגיע לאמת נדרש רק מצמוץ עין. זוהי רק שאלה של ידיעה. ניפוץ החלום—כמה זמן נדרש? בשניה החלום נגוז כשהאשליה נעלמת. כמה זמן זה לוקח? רק מצמוץ עין. כשאני יודע את האמת, דבר לא קורא פרט לזה שהשקר והבדיה נגוזים ונעלמים. ראיתי את החבל כנחש, ועכשיו אני רואה שזה רק חבל. זהו רק עניין של חצי שניה והעניין כולו נגמר. אתה הוא זה, אתה הוא המציאות, כמה זמן נדרש כדי לדעת את זה? אם אנחנו אלוהים, ותמיד היינו כאלה, לא לדעת זאת, זה הדבר התמוהה ביותר. לדעת זאת זה הדבר הטבעי היחיד. לא צריך לקחת עידנים כדי לגלות מה היינו תמיד ומה אנו כעט. עדיין נראה קשה לתפוס את האמת המובנת מאליה. עידני עידנים עוברים עד שאנחנו מתחילים לתפוס נצנוץ קלוש ממנה. אלוהים הוא חיים—אנחנו כותבים על זה, אנחנו חשים בתוך תוכנו שכך הוא, שכל השאר פרט לאלוהים הוא כלום-כאן היום, ומחר נעלם. ועדיין רובנו נשארים זהים במשך כל החיים. אנו נצמדים לבדיה ומפנים את גבנו לאמת, איננו רוצים להגיע לאמת, איננו רוצים שאף אחד ינפץ את חלומנו. אתם רואים, מורים אינם רצויים. מי רוצה ללמוד? אבל אם מישהו רוצה להכיר את האמת ולהתגבר על האשליה, ואם הוא רוצה לקבל את האמת ממורה, הוא חייב להיות תלמיד אמיתי. לא קל להיות תלמיד, הכנות רבות נחוצות, יש למלא תנאים רבים. ארבע תנאים עיקריים הונחו ע"י ה"וודאנטיים". התנאי הראשון הוא: שהתלמיד הרוצה לדעת את האמת חייב לוותר על כל רצון ותשוקה לרווח בחיים באלה ובחיים הבאים. האמת היא אינה מה שאנחנו רואים. איננו רואים את האמת כל זמן שאיזושהי תשוקה זוחלת לתוך מחשבתנו. אלוהים הוא אמת, והעולם לא. כל זמן שישנה בלב ולו התשוקה הקלושה ביותר לעולם, אמת לא תשכון בו. הנח לעולם להיחרב לנגד עיניי—לא אכפת לי. וכך גם בנוגע לחיים הבאים. לא אכפת לי מלעלות לגן עדן, מהו גן עדן? רק המשכיות של הארץ הזו. יהיה לנו טוב יותר, והחלום הקטן והטיפשי שאנו חולמים יתנפץ מוקדם יותר, אם לא יהיה גן עדן ולא המשכיות של החיים המגוחכים האלה, כאן על האדמה. בהליכה ומעבר לגן –עדן אנחנו סך הכל מאריכים את האשליה האומללה. מה אתם מרוויחים בגן-עדן? אתם הופכים לאלים, שותים נקטר, וחוטפים שיגרון! יש שם פחות סבל מאשר על הארץ, אך גם פחות אמת. "העשיר מאד יכול להבין אמת הרבה פחות מאדם עני". "קל יותר לגמל לעבור דרך קוף של מחט, מאשר לאדם עשיר להיכנס לממלכת האל". לאדם העשיר אין זמן לחשוב על שום דבר מעבר ל כוחו, עושרו, נוחותו ותענוגותיו. האדם העשיר הופך דתי רק לעיתים נדירות, מדוע? כי הם חושבים שאם יהפכו לדתיים, לא יוכלו ליהנות יותר מהחיים. באותה דרך, ישנו סיכוי קטן מאד להופך דתי בגן-עדן. יש שם יותר מידי נוחות והנאות. השוכנים בגן-עדן נוטים לסרב לוויתור על שעשועיהם. הם אומרים שלא יהיה יותר בכי בגן-עדן, איני בוטח באדם שאינו בוכה לעולם. יש לו גוש גדול של גרניט במקום בו אמור היה ליבו להיות. וברור שלאנשים השמימיים אין יותר מידי סימפטיה. יש שם המון עצום מהם, ואנחנו יצורים מסכנים הסובלים במקום הנורא הזה. הם יכולים "לשלוף" את כולנו מהמצב הזה, אך הם לא. הם אינם בוכים. אין שם צער או סבל, לכן לא אכפת להם מסבלו של אף אחד. הם שותים את הנקטר שלהם, הריקודים ממשיכים, נשים יפיפיות וכל השאר. בהולכו מעבר לזה, על התלמיד לומר: לא אכפת לי משום דבר בחיים האלה, וגם לא מכל גני העדן שאי פעם התקיימו. אין לי רצון ללכת לאף אחד מהם. אינני רוצה את העולם החושי בשום צורה—ההזדהות הזו שלי עם הגוף כפי שאני מרגיש עכשיו, אני הגוף הזה—מסת הבשר הזו, זה מה שאני מרגיש שאני, אך אני מסרב לקבל את זה כאמת הסופית. העולם וגן עדן, כל אלה מוגבלים וכבולים ע"י החושים. לא אכפת לך מהעולם אם אין לך חושים. גן עדן גם הוא בתוך העולם. לארץ, לשמים ולכל מה שבניהם יש רק שם אחד: העולם. לכן התלמיד ביודעו את העבר וההווה, ובחושבו על העתיד, יודע את משמעות השגשוג, ומה הכוונה בשמחה, מוותר על כל זה ומחפש לדעת את האמת,ואמת בלבד. זהו התנאי הראשון.... שבת נהדרת. אבי.
חניכות (חלק ראשון) (הועבר ב-סאן-פרנציסקו ,29 למרץ 1900) הנושא שלי הוא "חניכות". אינני יודע איך תקבלו את מה שיש לי לומר. יהיה זה קשה במידת מה לקבל את זה. הרעיון של מורה ותלמיד שונה כל כך בארץ הזו מאשר בארצנו. פתגם הודי עתיק עולה בראשי: "ישנם מאות אלפי מורים, אבל קשה למצוא תלמיד אחד". נראה שזה נכון. הדבר החשוב בהגשמת הרוחניות הוא: גישתו של התלמיד. כשישנה הגישה הנכונה, הארה מגיעה בקלות. מה צריך התלמיד כדי לקלוט את האמת? ה"שואים" הגדולים אומרים: שכדי להגיע לאמת נדרש רק מצמוץ עין. זוהי רק שאלה של ידיעה. ניפוץ החלום—כמה זמן נדרש? בשניה החלום נגוז כשהאשליה נעלמת. כמה זמן זה לוקח? רק מצמוץ עין. כשאני יודע את האמת, דבר לא קורא פרט לזה שהשקר והבדיה נגוזים ונעלמים. ראיתי את החבל כנחש, ועכשיו אני רואה שזה רק חבל. זהו רק עניין של חצי שניה והעניין כולו נגמר. אתה הוא זה, אתה הוא המציאות, כמה זמן נדרש כדי לדעת את זה? אם אנחנו אלוהים, ותמיד היינו כאלה, לא לדעת זאת, זה הדבר התמוהה ביותר. לדעת זאת זה הדבר הטבעי היחיד. לא צריך לקחת עידנים כדי לגלות מה היינו תמיד ומה אנו כעט. עדיין נראה קשה לתפוס את האמת המובנת מאליה. עידני עידנים עוברים עד שאנחנו מתחילים לתפוס נצנוץ קלוש ממנה. אלוהים הוא חיים—אנחנו כותבים על זה, אנחנו חשים בתוך תוכנו שכך הוא, שכל השאר פרט לאלוהים הוא כלום-כאן היום, ומחר נעלם. ועדיין רובנו נשארים זהים במשך כל החיים. אנו נצמדים לבדיה ומפנים את גבנו לאמת, איננו רוצים להגיע לאמת, איננו רוצים שאף אחד ינפץ את חלומנו. אתם רואים, מורים אינם רצויים. מי רוצה ללמוד? אבל אם מישהו רוצה להכיר את האמת ולהתגבר על האשליה, ואם הוא רוצה לקבל את האמת ממורה, הוא חייב להיות תלמיד אמיתי. לא קל להיות תלמיד, הכנות רבות נחוצות, יש למלא תנאים רבים. ארבע תנאים עיקריים הונחו ע"י ה"וודאנטיים". התנאי הראשון הוא: שהתלמיד הרוצה לדעת את האמת חייב לוותר על כל רצון ותשוקה לרווח בחיים באלה ובחיים הבאים. האמת היא אינה מה שאנחנו רואים. איננו רואים את האמת כל זמן שאיזושהי תשוקה זוחלת לתוך מחשבתנו. אלוהים הוא אמת, והעולם לא. כל זמן שישנה בלב ולו התשוקה הקלושה ביותר לעולם, אמת לא תשכון בו. הנח לעולם להיחרב לנגד עיניי—לא אכפת לי. וכך גם בנוגע לחיים הבאים. לא אכפת לי מלעלות לגן עדן, מהו גן עדן? רק המשכיות של הארץ הזו. יהיה לנו טוב יותר, והחלום הקטן והטיפשי שאנו חולמים יתנפץ מוקדם יותר, אם לא יהיה גן עדן ולא המשכיות של החיים המגוחכים האלה, כאן על האדמה. בהליכה ומעבר לגן –עדן אנחנו סך הכל מאריכים את האשליה האומללה. מה אתם מרוויחים בגן-עדן? אתם הופכים לאלים, שותים נקטר, וחוטפים שיגרון! יש שם פחות סבל מאשר על הארץ, אך גם פחות אמת. "העשיר מאד יכול להבין אמת הרבה פחות מאדם עני". "קל יותר לגמל לעבור דרך קוף של מחט, מאשר לאדם עשיר להיכנס לממלכת האל". לאדם העשיר אין זמן לחשוב על שום דבר מעבר ל כוחו, עושרו, נוחותו ותענוגותיו. האדם העשיר הופך דתי רק לעיתים נדירות, מדוע? כי הם חושבים שאם יהפכו לדתיים, לא יוכלו ליהנות יותר מהחיים. באותה דרך, ישנו סיכוי קטן מאד להופך דתי בגן-עדן. יש שם יותר מידי נוחות והנאות. השוכנים בגן-עדן נוטים לסרב לוויתור על שעשועיהם. הם אומרים שלא יהיה יותר בכי בגן-עדן, איני בוטח באדם שאינו בוכה לעולם. יש לו גוש גדול של גרניט במקום בו אמור היה ליבו להיות. וברור שלאנשים השמימיים אין יותר מידי סימפטיה. יש שם המון עצום מהם, ואנחנו יצורים מסכנים הסובלים במקום הנורא הזה. הם יכולים "לשלוף" את כולנו מהמצב הזה, אך הם לא. הם אינם בוכים. אין שם צער או סבל, לכן לא אכפת להם מסבלו של אף אחד. הם שותים את הנקטר שלהם, הריקודים ממשיכים, נשים יפיפיות וכל השאר. בהולכו מעבר לזה, על התלמיד לומר: לא אכפת לי משום דבר בחיים האלה, וגם לא מכל גני העדן שאי פעם התקיימו. אין לי רצון ללכת לאף אחד מהם. אינני רוצה את העולם החושי בשום צורה—ההזדהות הזו שלי עם הגוף כפי שאני מרגיש עכשיו, אני הגוף הזה—מסת הבשר הזו, זה מה שאני מרגיש שאני, אך אני מסרב לקבל את זה כאמת הסופית. העולם וגן עדן, כל אלה מוגבלים וכבולים ע"י החושים. לא אכפת לך מהעולם אם אין לך חושים. גן עדן גם הוא בתוך העולם. לארץ, לשמים ולכל מה שבניהם יש רק שם אחד: העולם. לכן התלמיד ביודעו את העבר וההווה, ובחושבו על העתיד, יודע את משמעות השגשוג, ומה הכוונה בשמחה, מוותר על כל זה ומחפש לדעת את האמת,ואמת בלבד. זהו התנאי הראשון.... שבת נהדרת. אבי.
