ויז'נס אוף אדוארד סיזרהנדס והשדים
ְסיפור קצת שכתבתי בעקבות המספריים של אדוארד, מקווה שתיהנו
השדים באו לקחת אותי בדיוק לפני שקים הכריזה מול כל העיירה שאדוארד מת. תמיד חשבתי שהסיפורים הכי רומנטיים הם סיפורים על אהבה שלא הספיקה להסגר. זה תופס אותי חזק, מזכיר לי שגם התקווה יצאה מתיבת פנדורה. טים ברטון תמיד מעורר בי תשוקה עזה לאהבה נצחית למשהו בלתי מושג, רק לשם ההתפרקות שבדבר. השדים לא לקחו אותי בכוח. הם נכנסו לבית שלי עם השק שלהם והסתכלו עלי. אני מיד הבנתי מה מתרחש. "שמע, אנחנו מצטערים, אבל..." הם חיפשו איך להסביר לי את העוגמה הזו. "זה בסדר, אני מבין." חייכתי אליהם והם חייכו אלי חזרה. אני חושב ששימח אותם, שמישהו מבין אותם. "אני יכול רק לקבל עוד חמש דקות?" הם הינהנו ואמרו "מה שתרצה." הנימפומנית בסרט עשתה מבט של מנצחת, אבל בתוך תוכה היא התחילה לעכל שהרכושנות האובססיבית שלה לגברים מונעת ממנה להתאהב. השילוב של הסוריאליזם בתוך השיגרתיות היום יומית, בצורה שהכל כל כך מובן מאליו, הוא מה שנותן לסרט הזה את הקסם שלו. הרגשתי שלא נח לשדים לעמוד כך במפתן הדלת, אז הצעתי להם לשבת בסלון והלכתי להכין לכולנו קפה. "היי! זה המספריים של אדוארד, נכון?" אמר אחד השדים, ולרגע הרגשתי אליו סוג של חמלה.
ְסיפור קצת שכתבתי בעקבות המספריים של אדוארד, מקווה שתיהנו