ויכוחים בלי סוף-מה עושים?

[תירתיר2]

ויכוחים בלי סוף-מה עושים?

רציתי לשתף אתכם בבעיה יומיומית, הגוזלת זמן ואנרגיה: ולפני שאתחיל, אתן סוף סוף שם לבן שלי, שאותו כבר הכרתם: שחר. שחר מסרב תמיד לקבל את המציאות כפי שהיא, ותמיד מנסה לשנות אותה. דוגמאות, בבקשה: לצאת בבוקר מהבית זה סיוט, כי כשמעירים אותו, הוא אומר: עכשיו לא בוקר! לא בוקר טוב! עכשיו לילה, אני רוצה לישון! צריך להתלבש, ואז כל פריט לבוש שאני מביאה לו, הוא אומר: לא את החולצה האדומה! רוצה אחרת! וכך לגבי כל דבר. הוא לא מוכן לקבל עזרה בלבוש, ואם הוא קצת חולם אז מלאכת ההתלבשות מעכבת את כל העולם. אלו היו רק דוגמאות, אבל כל דבר שמציעים לו, התשובה האוטומטית היא: לא! לא את זה ! למרות שבסופו של דבר, הוא יכול לחזור אל ההצעה המקורית ולבחור בה... בסופו של דבר הרבה פעמים מגיעים בבוקר לבכי והיסטריה, והוא מגיע לגן במצב רוח קרבי, לא רוצה להיכנס, וכו´. בעלי טוען שהוא לא מספיק ממושמע, כי התרגל תמיד שמציעים לו לבחור, והוא לא מסוגל סתם ככה לקבל פקודה פשוטה- עשה כך וכך. אם כך, מה יהיה איתו מבחינת מערכת החינוך? הגננת / מורה תגיד: "עכשיו לומדים עברית" והוא יגיד: "לא רוצה עברית, רוצה חשבון..."

אני יודעת שבעיה כזו קורית גם אצל ילדים "רגילים" במרכאות, אבל נדמה לי שכאן קצת יותר קשה להיגמל.

 

[תלמה פינץ]

היי תירתיר

נראה לי שאם הוא יבחר מראש ערב קודם את שרוצה ללבוש ותעשי איזשהוא תיגמול על שיתוף פעולה- משהו ממשפחת ABA או צ´ופר שאוהב אפשר יהיה להקטין או להכחיד את ההתנגדויות. השאלה אם זה גיל ה"דווקא" שהתחיל אצלו או שזה באופיו. יש תרופה הומיאופטית ספציפית שאני מכירה לטיפול התנהגותי מסוג זה ושווה להתייעץ עם איש מקצוע בתחום.

 

[doritmor]

פיג´מה = טריינינג

הבעיה מוכרת מאוד והיא אכןמאפיינית את כל הילדים כשלב התפתחותי אבל את הילדים במיוחד כי קשה (לנו) לשים להם גבולות. לגבי נושא של התארגנות הבוקר, מה שאני עושה זה פשוט לשלוח אותו לגן עם הטרייניג שישן איתו. זה פתרון שלמדתי מאמא עם ילדה ללא צרכים מיוחדים. בחורף זה באמת קל יחסית.

 

[נונינה]

גם אני עשיתי את זה שנים.....

 

[ריקי 04]

בשיטת השינה עם הטרניג נקטתי כבר

בגיל שנה, פשוט כי זה היה הכי חם ללילה (ישנים אצלנו בלי שמיכות), וגם נוח בבוקר... (לא שמישהו הלך לגן בגיל הזה...). ועכשיו האמת הבוקר מאד פשוט, מכיוון ששניהם מחותלים (כן גם אחותו, אפילו שכבר עברנו את גיל שלוש, וכל החברות שלה גמולות...), בכל מקרה מכיוון שבבוקר צריך לגרד אותם מהמיטה, אז אנחנו פשוט מתחילים בלהחליף חיתול, אח"כ מכנסיים והם מתעוררים איפושהוא באיזור החולצה... אח"כ נשאר רק לתת להם את כל התרופות... (חיזוקית וקרוביה - שלא נהיה חולים, ועכשיו גם כל הריקושטים מהדלקת ריאות של שבוע שעבר - זה מה שקורה כשהולכים לגן עם 30 ילדים...)

 

[yonitbrk]

ויכוחים

הי תירתיר אני פשוט מזדהה איתך כי גם אצלנו אנחנו עוברים שלב כזה עם אחד התאומים יותר נכון אני עוברת מכיוון שבעלי יוצא לעבודה בשעה שהילדים עדיין ישנים וחוזר שעה לפני שהם הולכים לישון כך שהוא לא עובר איתם הרבה אבל בשבת הוא סופג גם משהו מהמאבקים המרובים האלו ואפשר לאמר על כל דבר. גם בשבת ישנם ויכוחים על מה ללבוש למרות שהכנו מראש מה ללבוש כבר מהערב הקודם וגם לאן הולכים מתי ואיך או מה לראות בטלויזיה ומתי ללכת לישון זהו אני לא יכולה להמשיך כרגע כי מפריעים לי ואני הולכת להשכיב את הילדים אז לילה טוב.

 

[תירתיר2]

מה ללבוש- רק דוגמה קטנה לצערי

ושיטת ה-ללבוש בלילה מה שלובשים מחר בבוקר, ידועה ובשימוש, הבעיה כרגע היא כשהוא נדרש לעשות משהו שלא מוצא חן בעיניו, למשל: לאסוף פאזל מפוזר, ללבוש מעיל לפני שיוצאים ועוד. האמת, אני תמיד מפעילה את שיטת "קודם ואח"כ" כלומר- לא תעשה/תקבל כך וכך לפני שתעשה מה שאמרתי, אבל בעלי טוען ובצדק שהילד למד שעל כל דבר עושים משא ומתן, והוא לא עושה מה שצריך בלי עסקאות ודילים. אז איך אחרת? אשמח להחכים בעזרתכם.

 

[שרון שני גונן]

תירתיר יקרה

מה דעתך, במקום התניה (אם תעשה אז תקבל), לנסות להשתמש בבחירה? כלומר,תמיד לתת אפשרות בחירה בין שתי אופציות, כתוצאת שתיהן היא מה שאת רוצה, אך כל אחת בדרך קצת אחרת. לדוגמה, אתה רוצה לאסוף קודם את הפזל או את הקוביות?, אתה רוצה ללבוש את המעיל ליד הדלת או ליד הספה? יש כאן שני עניינים, האחד, הבהרה חד משמעית שזה מה שעושים עכשיו. השני, כבוד להעדפתו של הילד באשר לדרך העשיה, חינוך לבחירה והבנה שתמיד יש יותר מדרך אחת לעשות דברים. אם הילד נתקע ולא מסכים, אנחנו משתמשים באחת משתי אפשרויות...

אומרים ששום דבר אחר לא יקרה עד שלא תושלם המשימה שביקשנו. מסבירים שכמו שהוא יכול לסרב לעשות את חלקו, כך גם אנחנו. שזה בעצם אותו הדבר, במילים אחרות. אני די מסכימה עם בעלך שהשיטה להבטיח דברים תמורת עשיה, הופכת את ילדינו לתלויים בגמול, ומשלב מסויים, שום פרס כבר לא מספיק. הדבר שהדור שלנו לוקה בו יותר מכל הוא חוסר גבולות... אנחנו שמים גבול, ומייד מפתחים רגשי אשמה ותסריטים מפלצתיים, איך נפשו הרכה של ילדנו תפגע מכך שאנחנו עומדים על כך שיסדר את מה שבילגן... אולי יצחיק אותך משפט שלימדה אותי חברתי רוקסנה,שבכל פעם שילדיה התלוננו על אי הצדק שבדרישותיה, (לסדר, להתקלח וכו´) הי אומרת: "פה זה לא דמוקרטיה, זה שלטון מלוכני, ואני המלכה!" את הילדים שלי זה תמיד מצחיק, ואז הם דנים במעמדם במשפחת המלוכה תוך כדי ביצוע המשימה שנדרשה... הרבה הצלחה! שרון

 

[doritmor]

לחלק את היום ולראות על מה מתעקשים

גם אצלנו היתה תקופה כזו. תנסי לחשוב (עם נייר ועט) מה סדר היום, לאתר "מוקדי פורענות" ולהחליט במה מטפלים. לבחור לא יותר משניים שלושה אלמנטים עליהם להתעקש וללכת למלחמות (כולל מו"מ, עונשים וכו´) ועל השאר פשוט לוותר. אבל ממש לוותר - לאסוף לבד את הפאזל אם הוא לא אסף אחרי התזכורת הראשונה, להלביש אותו מול הטלויזיה אם הוא לא רוצה להתלבש וכו´. אם מחליטים שעל איסוף הצעצועים לא מוותרים - אז עונש יכול להיות העלמת המשחק הודעה שהמשחק ינתן לילד אחר או זריקתו לפח מול עיני הילד (תלוי בעלות המשחק....). זה טראומתי - נכון, אבל מנסיון זה אפקטיבי. בכל מקרה - לא להאבק בכל הדברים בבת אחת . זה קשה לילד וקשה לכם לעמוד בזה. ובתוך כל התהליך, צריך לזכור שלילדים שלנו יש בעיה של מעברים. כל התלבשות, עזיבת משחק וכו´ זה בשבילם מעבר וקשה להם יותר מילדים אחרים. עוד פיתרון זה טבלת "עיצוב התנהגות" עם מדבקות (את מכירה את השיטה?) אצלנו זה עבד נהדר.

 

[נונינה]

אני ממש לא דוגמא טובה....

מכמה סיבות, א. החברה שלי לא וכחנים גדולים, למזלי (!!!!) ומה הם לובשים למשל ממש לא איכפת להם....... ב. אני עקשנית די קטנה, ודברים שיהיו מלווים בקשיים אני די מוותרת מראש ולא דורשת, אני יודעת שזה לא חכם אבל המנעות מויכוחים זו אומנות אצלי לצערי. ג. כאשר אני חושבת שחייבים לעשות משהו אני כל כך נחרצת (טון דיבור) שאפילו אלוהים לא יעיז להגיד לי לא כך שהם מתיישרים כמעט תמיד.... בגדול אני חושבת שצריך להתעקש אם מוכנים לשלם את המחיר. לדוגמא : לא הולכים בלי מעיל כי קר בחוץ, ולהיות מוכנים להשאר בבית..... ומצד שני יש מלחמות שהורים תמיד נלחמו וילחמו - כמו לסדר את הצעצועים בסוף היום. אני חושבת שבמסגרת הדדיות מערכת היחסים אפשר להתנות סיפור לפני השינה בהתנהגות שלהם בהתארגנות. אבל אי אפשר לנצח תמיד ואלו לא דברים עם פתרונות בית ספר - אלא התמודדות קבועה.