ר22 היחידה
New member
ויכוח סביב החמה
אני ובעלי נשואים 5 שנים. הכל היה ורוד וכיף, חיינו כמו שרצינו בלי אף אחד שיגיד לנו מה לעשות. ממש כמו שני אנשים בוגרים.
לפני 4 שנים נולדה ביתנו הבכורה. ומאז נוכחות אימא של בעלי (לאו דווקא פיזית) מרחפת מעלינו. עוד שהייתי עם התינוקת בבית החולים וחמותי החזיקה אותה, הרגשה לא טובה הציפה לי את הבטן.
חמותי היא אישה בת 50+, נשואה לבעל פרזיט שעושה מה שרוצה ללא גבולות, ומבלי להתחשב באף אחד. באחת השיחות איתה השוויצה בפניי שאף אחד לא אומר לה מה לעשות, ושהיא אינטרסנטית.
אני אישה שהילדים שלה מאוד חשובים לה ואחראית מאוד, ויש דברים שחמותי עושה ולא מוצא חן בעיניי. גם אם אני מעירה לה היא עושה לי כן עם הראש, ומאחורי הגב ממשיכה כאילו כלום לא קרה.
במשך 4 שנים אני כל הזמן מעירה לה על דברים שלא מקובלים עליי, את האמון שלי היא איבדה מזמן, ולכן קשה לי כבר לעכל אותה. גם כשמדברים איתה, זה מרגיש לי שאני מדברת עם ילדה בת 10.
מיליון פעם ביקשתי מבעלי שלא תתערב, ואם יש לה בעיה עם השיקול שלי כאימא אז שלא תסתכל. אם אני אומרת לה שמשהו לא מוצא חן בעיניי שקשור לילדה, היא חייבת להעיר לי ומול הילדה לבטל את הסמכות שלי כאימא.
היום הגעתי למצב שהבת שלי לא מתייחסת אליי בכלל אם יש עוד אנשים, כי היא יודעת שיש מישהו אחר שייתן לה כל מה שתרצה. אני בעד לשים גבולות מגיל 0 ולחנך כמו שמתאים לי, אולם בכל פעם שהבת שלי נמצאת לידה פתאום כל מילה שלי הופכת לאוויר.
היא אישה חזקה שיודעת לירות ולפגוע. מה גם שהיא יודעת לתמרן את כולם. לפעמים היא זורקת לי מילים לא יפות ופוגעת בי, ואז כשבעלי בא אליה בטענות היא מתחילה לעשות לו ריגשי ולפעמים לבכות. בעלי נמצא כמובן באמצע, אף פעם לא יודע לפתור בעיות. מבחינתו פתרון בעיה זה לצאת מהמריבה, צד אחד אומר לשני סליחה וממשיך הלאה. ולי כבר קשה... 4 שנים אני נותנת לאישה הזאת צ'אנס וכל פעם יורה בי. הכי כואב שהבת שלי נמשכת אליה, כי איזה ילד לא ירצה להיות עם מישהו שמפנק לו את הנשמה.
שבוע שעבר היה פיצוץ ממש רציני, אחות של בעלי ובעלה היו לצידי ובעלי פשוט ברח. יום אחרי אמר כי צעק עליה ואחרי יומיים הם חברים טובים.... בגלל שאני כבר עצבנית עליה יותר מידי, אמרתי לבעלי שאני לא מוכנה יותר שהילדים שלי יהיו לידה אם אני לא שם. כל דבר שתרצה לעשות איתם יעבור רק דרכי. (ככה זה שהבעל הוא פודל של האימא שלו). הוא מבחינתו עושה לי פרצופים כי רוצה להיות עם אימא שלו. אני מבחינתי לא מוכנה להיות עם אנשים שפוגעים בי.
כל השנים הללו בעלי מבקש ממנה עזרה, מה שנותן לה יותר לגיטימציה לחשוב שהיא יכולה להעיר מה שתרצה. כל הזמן אני אומרת לו שלא רוצה שיעזר בה, כי הדרך שלה לדעתי שגויה ולא מקובלת. (יש לי מיליון ואחת דוגמאות על דברים שהיא עשתה, שנשים אחרות היו פשוט הולכות למקומות מאוד קיצוניים)
חמותי כבר ממש לא מעניינת אותי, מנסה עכשיו כאילו להתנצל (רק שפעם הבאה תיקח שיעור משחק כדי שיהיה אמין יותר) ולהראות שהכל בסדר. יותר חשוב לי להציל את המשפחה הקטנה שלי. לגרום לבעלי להפנים שהוא צריך להיות סבלני עם הילדים ולעמוד לצד אישתו וככה יראה את המשפחה שלו מאושרת.
אני יכולה להביא דוגמה לעד כמה הוא קשור אליה. בעבר היה לו הרבה חברים, כל שבוע נפגש איתם. אז נכון שבהתחלה היה לי קשה עם הילדה והייתי צריכה את העזרה שלו. אבל היום כשיש לו זמן הוא מעדיף לשבת אצל אימא שלו ולא לראות חבר או להזמין. אני אפילו הצעתי לו שיזמין וניפגש עם צעירים, כי המשפחה שלו כבר מבאסת לי את הצורה, התשובה שלו הייתה "אין לי חברים".
חייבת עזרה דחוףףףףףף, כשאני מדברת עם ההורים שלי הם מבחינתם גם מרגישים באיזשהו שינוי בהרגשה שלי ושלו והמליצו לי לחשוב אפילו על גירושין!. לא רוצה להגיע למצב הזה, כן רוצה להילחם על המשפחה שלי.
בא לי פשוט לברוח מהכל, אפילו אמרתי לבעלי בוא נעבור דירה להכי רחוק שיש (הוא רוצה).
אני ובעלי נשואים 5 שנים. הכל היה ורוד וכיף, חיינו כמו שרצינו בלי אף אחד שיגיד לנו מה לעשות. ממש כמו שני אנשים בוגרים.
לפני 4 שנים נולדה ביתנו הבכורה. ומאז נוכחות אימא של בעלי (לאו דווקא פיזית) מרחפת מעלינו. עוד שהייתי עם התינוקת בבית החולים וחמותי החזיקה אותה, הרגשה לא טובה הציפה לי את הבטן.
חמותי היא אישה בת 50+, נשואה לבעל פרזיט שעושה מה שרוצה ללא גבולות, ומבלי להתחשב באף אחד. באחת השיחות איתה השוויצה בפניי שאף אחד לא אומר לה מה לעשות, ושהיא אינטרסנטית.
אני אישה שהילדים שלה מאוד חשובים לה ואחראית מאוד, ויש דברים שחמותי עושה ולא מוצא חן בעיניי. גם אם אני מעירה לה היא עושה לי כן עם הראש, ומאחורי הגב ממשיכה כאילו כלום לא קרה.
במשך 4 שנים אני כל הזמן מעירה לה על דברים שלא מקובלים עליי, את האמון שלי היא איבדה מזמן, ולכן קשה לי כבר לעכל אותה. גם כשמדברים איתה, זה מרגיש לי שאני מדברת עם ילדה בת 10.
מיליון פעם ביקשתי מבעלי שלא תתערב, ואם יש לה בעיה עם השיקול שלי כאימא אז שלא תסתכל. אם אני אומרת לה שמשהו לא מוצא חן בעיניי שקשור לילדה, היא חייבת להעיר לי ומול הילדה לבטל את הסמכות שלי כאימא.
היום הגעתי למצב שהבת שלי לא מתייחסת אליי בכלל אם יש עוד אנשים, כי היא יודעת שיש מישהו אחר שייתן לה כל מה שתרצה. אני בעד לשים גבולות מגיל 0 ולחנך כמו שמתאים לי, אולם בכל פעם שהבת שלי נמצאת לידה פתאום כל מילה שלי הופכת לאוויר.
היא אישה חזקה שיודעת לירות ולפגוע. מה גם שהיא יודעת לתמרן את כולם. לפעמים היא זורקת לי מילים לא יפות ופוגעת בי, ואז כשבעלי בא אליה בטענות היא מתחילה לעשות לו ריגשי ולפעמים לבכות. בעלי נמצא כמובן באמצע, אף פעם לא יודע לפתור בעיות. מבחינתו פתרון בעיה זה לצאת מהמריבה, צד אחד אומר לשני סליחה וממשיך הלאה. ולי כבר קשה... 4 שנים אני נותנת לאישה הזאת צ'אנס וכל פעם יורה בי. הכי כואב שהבת שלי נמשכת אליה, כי איזה ילד לא ירצה להיות עם מישהו שמפנק לו את הנשמה.
שבוע שעבר היה פיצוץ ממש רציני, אחות של בעלי ובעלה היו לצידי ובעלי פשוט ברח. יום אחרי אמר כי צעק עליה ואחרי יומיים הם חברים טובים.... בגלל שאני כבר עצבנית עליה יותר מידי, אמרתי לבעלי שאני לא מוכנה יותר שהילדים שלי יהיו לידה אם אני לא שם. כל דבר שתרצה לעשות איתם יעבור רק דרכי. (ככה זה שהבעל הוא פודל של האימא שלו). הוא מבחינתו עושה לי פרצופים כי רוצה להיות עם אימא שלו. אני מבחינתי לא מוכנה להיות עם אנשים שפוגעים בי.
כל השנים הללו בעלי מבקש ממנה עזרה, מה שנותן לה יותר לגיטימציה לחשוב שהיא יכולה להעיר מה שתרצה. כל הזמן אני אומרת לו שלא רוצה שיעזר בה, כי הדרך שלה לדעתי שגויה ולא מקובלת. (יש לי מיליון ואחת דוגמאות על דברים שהיא עשתה, שנשים אחרות היו פשוט הולכות למקומות מאוד קיצוניים)
חמותי כבר ממש לא מעניינת אותי, מנסה עכשיו כאילו להתנצל (רק שפעם הבאה תיקח שיעור משחק כדי שיהיה אמין יותר) ולהראות שהכל בסדר. יותר חשוב לי להציל את המשפחה הקטנה שלי. לגרום לבעלי להפנים שהוא צריך להיות סבלני עם הילדים ולעמוד לצד אישתו וככה יראה את המשפחה שלו מאושרת.
אני יכולה להביא דוגמה לעד כמה הוא קשור אליה. בעבר היה לו הרבה חברים, כל שבוע נפגש איתם. אז נכון שבהתחלה היה לי קשה עם הילדה והייתי צריכה את העזרה שלו. אבל היום כשיש לו זמן הוא מעדיף לשבת אצל אימא שלו ולא לראות חבר או להזמין. אני אפילו הצעתי לו שיזמין וניפגש עם צעירים, כי המשפחה שלו כבר מבאסת לי את הצורה, התשובה שלו הייתה "אין לי חברים".
חייבת עזרה דחוףףףףףף, כשאני מדברת עם ההורים שלי הם מבחינתם גם מרגישים באיזשהו שינוי בהרגשה שלי ושלו והמליצו לי לחשוב אפילו על גירושין!. לא רוצה להגיע למצב הזה, כן רוצה להילחם על המשפחה שלי.
בא לי פשוט לברוח מהכל, אפילו אמרתי לבעלי בוא נעבור דירה להכי רחוק שיש (הוא רוצה).
