ויסות חושי

[קרן73]

ויסות חושי

שלום רב, בני בן שנה ושבעה חודשים עם הפרעות אכילה במשקל מתחת לאחוזון 3. ועם איחור בדיבור. הוא נמצא במעקב בבי"ח במרפאה להפרעות אכילה שם רואות אותו רופא בכיר/מנהל מרפאה, דיאטנית, פסיכולוגית, ומרפאה בעיסוק. כל מפגש כזה בערך חצי שעה/שלושת רבעי שעה לפי מידע שקראתי באינטרנט יש לו קשיי ויסות כגון : אוהב להכניס חפצים לפה/לא בוכה כשמקבל מכה חזקה/מכניס חתיכות אוכל גדולות מידי לפה/מפחד מנדנדות/מפחד מרעש של שואב אבק /מחפש גרייה: מסתובב,מתרוצץ הלוך ושוב עם עגלה/בימבה נראה פעלתן/תזזיתי (בעיני לפחות) - כל הדברים הללו לא מופיעים תמיד אלא לפעמים!!!!. המרפאת בעיסוק (בכירה שעובדת בבי"ח ומוכרת מאוד) שהסתכלה עליו אוכל ,אמרה שלדעתה אין לו בעיות ויסות חושי ואמרה שאם היו לו בעיות כאלה ,היה מתנהג כך רוב הפעמים ואצלם כרגע הוא מתנהג כפי שילד בן גילו צריך להתנהג . (בכלל גרמה לי להרגיש אמא היסטרית מידי....) האם לסמוך על דעתה במאה אחוז אע"פ שציינתי מספיק סימנים ? האם הזמן בו ראתה אותו מספיק ע"מ לשלול קשיים כאלו ? האם עליי לגשת למרפאת בעיסוק באופן פרטי? אשמח להמלצותיך בעניין. אני מאוד מבולבלת.

 

[נאוה ר]

קרן שלום!

אנסה להתייחס לדברייך באופן כללי ולא להעביר ביקורת על איש טיפול אחר שראה את הילד ובכך יש לו יותר מידע מאשר לי. המקרה מעלה שאלות - האם המרפאה בעיסוק ראתה אותו רק אוכל או גם משחק, בונה הולך? האם התתפתחות המוטורית למרות המשקל הנמוך היא תקינה? באשר לרשימה שהבאת - כל הסימנים שאמרת יכולים להראות על קושי בוויסות חושי וחלקם תואמי גיל בגיל הזה אך בעוד שנה וחלקם בעוד שנתיים כבר יעידו על קושי. גם אם יש קושי הוא לא חייב להיות קושי בוויסות חושי. בתור מרפאה בעיסוק שנמצאת במרפאת אכילה אני יכולה להגיד שלא ניתן לעשות אבחון תחושתי במסגרת המרפאה. אני יכולה לחשוד שלילד יש קושי בוויסות חושי ואז אני יעשה לו אבחון בנוסף למרפאת אכילה. אפילו קושי התפתחותי - אני לרוב יעלה חשד שקיים קושי ויעשה אבחון מלא במפגש נפרד. על אחת כמה וכמה קושי בוויסות חושי שהוא מאוד מורכב. אם את מרגישה שאין מענה מלא לקשיים שלך. כשנשמע שהראשי הוא העליה במשקל, פני למרפאה בעיסוק ונסי לברר האם היא יכולה להשלים את האבחון. אם לא, אולי כדאי לפנות למרכז להתפתחות הילד של הקופה שלך ולבקש ייעוץ עם מרפאה בעיסוק התפתחותית שמומחית בבעיות ויסות תחושתי אצל תינוקות ופעוטות. בהצלחה ואכילה נעימה.

 

[קרן73]

תודה נאוה על תגובתך

לגבי השאלות שלך : היא רואה אותו בעיקר אוכל אך הילד לא רק יושב ואוכל אלא הולך ומשחק לפעמים. לגבי ההתפתחות המוטורית , האמת ששם שמים דגש בעיקר על קשיי האכילה, אך למיטב הבנתי התפתחותו המוטורית תקינה- הולך מגיל שנה , כיום רץ (מאוד אנרגטי ופעיל על אף משקלו הנמוך) מטפס ונראה שאין לו קשיים מוטוריים. לגבי המרכז להתפתחות היחלד - האמת אין לי כוח לסחבת ולעוד ועוד מפגשים שמרוחים על פני זמן רב. (מספיק המעקב הארוך במרפאות אכילה...) מבחינתם הילד בריא והכל תקין פרט להפרעת האכילה , אך הם לא רואים את הילד כל היום וכל יום כמוני ואני לא לגמרי שקטה כי אני מבחינה בדברים נוספים. שאלתי את מנהל המרפאה לגבי בעיות תקשורת, לא כי הם שמו לב למשהו , אלא שנחשפתי מקריאה באינטנט שאיחור בדיבור + בעיות של ויסות חושי יכולות להעיד על בעיות אלו, הוא טען שהילד נראה לו תקשורתי וקשר העין שלו מצויין. בפורומים שמתייחסיםן לנושאים אלו צויין בפירוש שיכול להיות מצב שבו יום אחד יהיה קשר עין ויום אחר לא, כמו כן לגבי הויסות. כך שאני מאוד מבולבלת ולחוצה. קבעתי לו תור לאבחון בעיות תקשורת על מנת להסיר ספק מליבי. השאלה האם מאבחן מאוד מנוסה בתחום (פסיכיאטר ילדים) יכול לאבחן בעיות ויסות חושי או שזה תפקיד של מרפאה בעיסוק בלבד? אם זה רק מרפאה בעיסוק אקבע תור פרטי לכזו שמתמחה בתחום זה. אגב איך מאבחנים קשיים בויסות ? תוך כמה זמן ? האם חושפים את הילד לקשיים ובוחנים את תגובתו ? או שמסתמכים על שאלון להורים (שיכול להיות לא מדוייק כי למשל לי ולבעלי תשובות שונות לאותן שאלות ....) תודה על ההתיחסות

 

[נאוה ר]

קרן שלום!

נשמע שאת מאוד חרדה לבנך. וממרחק של גלי האינטרנט אין באפשרותי להרגיע. אבל קשיי ויסות חושי אם אכן קיימים ואפילו אם יש גם בעיות אכילה ואיחור שפתי עדדן לא מצביעים על כך שיש קושי בתקשורת ראשוני. זה כמו להגיד קר לי וחם לי באותו זמן וכואב לי ברגל אז בטח יש לי שפעת. אבל בעצם כרגע הלכתי יחפה ועכשיו שמתי נעליים ובדיוק דרכו עליי..... אני מקווה שאכן תמצאי פסיכיאטר שיוכל לעזור לכם. פסיכיאטר יכול לאבחן רק משהו שהוא בתחום המומחיות שלו. רק מרפא בעיסוק יכול לאבחן קושי בוויסות חושי ולהתאים תוכנית טיפולית מתאימה. האבחון מורכב ומכיל גם ראיונות עם ההורים (איש מקצוע מומחה יוכל להבין ולנתח את הסיבות או המשמעות של ההבדלים בין שני ההורים), חלקנו משתמשים גם במבחנים פורמלים (שאלונים). בנוסף חלק מהמאבחנים רואים את הילד בקליניקה. ויש גישה שלמה המקובלת בארץ ובחלק מהמרפאות בארה"ב - לראות את הילד בסביבתו הטבעית - כלומר בבית הוריו ובמסגרת החינוכית. את כל המידע שנאסף מנתחים ואז מראים להורים את התוצאות ודנים על תכנית טיפולית או / והפניה לגורמי טיפול אחרים. במחקרים שנעשים על קשיי ויסות חושי מסוג תגובתיות יתר (עד כמה שאני יודעת מעולם לא בדקו ילדים מקבוצת הגיל של בנך) משתמשים במכשור הנותן גרייה ומודדים את מהירות התתגובה לגרייה ומשך הזמן שהגרייה עדיין מורגשת. זה מבחן שאינו נעים למישהו עם תגובתיות יתר ומשתמשים בו רק במחקרים. אין בדיקת דם, צילום מוח או בדיקה פיזית אחרת. אני לא יודעת לאן האינטרנט הוביל אותך אבל אני ממליצה על שני מקומות נוספים: http://www.tapuz.co.il/communa/userCommuna.asp?FolderName=spd ועל http://www.sensing.co.il/ בהצלחה. נ.ב. מסיפורייך על המרפאה עולה רק מה הם לא חושבים שיש לבנך. כאשר השאלה שעוברת כחוט השני היא - מה כן יש לילד שלך.