כ ח ו ל י מ ו ן
New member
ויק - סיפור לתחרות (אשמח לתגובות)
השמיים רחשו מכוניות, שהטילו צללים ארוכים ומתערבלים על פני הקרקע. האור המטעה לא הפריע ביותר לעשרות השוטרים שהיו פרוסים ברחוב. מתוך הרגל סמכו יותר על ציוד הסריקה מאשר על עיניהם. ויק התגלגל מאחור והמהם שיר טריפטיקוני עליז. דן, גבוה וחיוור, הביט בו ונחר במורת רוח. דן שנא כל יציאה מהמשרד. ויק טען שבכירי המשטרה חייבים לרענן מדי פעם את חושיהם הקרימינולוגיים הבסיסיים בעבודת שטח. בסתר ליבו נהנה לנער קצת את סגנו. הוא אהב אותו בכל מאודו, אך ידע שאם יאפשר לו להישאר במשרדו, יאבד דן כל קשר לעולם האמיתי. מדי פעם חזר אחד השוטרים עם ממצא כלשהו שויק בחן והטביע בזיכרונו. 'החיים יפים מכדי להעביר אותם בדכדוך, דן' 'ועל זה נאמר - סוף רע ראשיתו בהתחלה רעה. לשלוף אותי באמצע המחקר על נוירוטיות אינסטרומנטלית מתכנסת בדיוק כשהצלחתי לאתר את הגורם הסטטיסטי ל.....' ' גאונות היא סבלנות אין סופית' - נענה ויק לנהייתו של דן אחר ציטטות - ' ואתה יודע שאני חושב אותך לגאון. הנוירוטיות שלך תמתין עוד כמה שעות' 'אולי, אבל תזכור שאמרתי. שום דבר טוב לא יצא מזה!' – דן התעלם במופגן מהנעשה סביבו והתרכז בקצות נעליו. ויק גיחך בקול. לקח לו כחמש עשרה שנה ללמוד את הקול האנושי הזה, אבל זה היה שווה. הטבעת סביב אתר השוד הלכה והתהדקה. הפשע התרחש כבר לפני חצי יום, ולמראית עין נראה כאילו הם אינם מתקדמים כלל בחקירה, אולם ויק ידע מניסיונו שבדיקה יסודית של הממצאים בשטח הייתה הכרחית. האיטיות והיסודיות חסכו זמן ניכר בחקירה שלאחר מכן. נדרשו לו כתשעים שנה להגיע למעמד מפתח כמו מפכ"ל משטרה. הרבה גבות אנושיות הורמו כאשר התגייס לראשונה. רק פתיחות זמנית ומקרית, שמקורה בניסיון להפשיר את האווירה בין הארץ לאומות החייזריות לאחר המהומות, היא זו שאפשרה את גיוסו. לאחר מכן זה היה פשוט יותר. היו לו כמה תכונות תורמות- זיכרון ויכולת ניתוח מופלאים, סבלנות אין סופית ומעל לכל - יציבות שלווה וחסרת כל יסודות תוקפניים. כל אלא יצרו בסביבתו אווירה של אמון והערכה, שהקלה עליו את העליה בסולם הדרגות. נראה שלעיתים שמחו בני האנוש לשים את מבטחם בדמות אינטיליגנטית וידידותית, שהיותה חייזרית רק חיזקה את תדמיתה חסרת פניות. בכל זאת, שוב הייתה זו יד המקרה שערבבה מוות אחד, לידה אחת וטריפטיקוני שהיה בעמדה הנכונה, כדי להוביל אותו לכס המפכ"ל. ויק האמין ביד המקרה. הוא גם האמין שרצוי לעודד אותה. פה ושם החלו חלונות לנצנץ באור. עוד כשעה תשקע השמש. הטבעת סביב הבנק כמעט ונסגרה. ויק ראה את הכוחות האחרונים מתקרבים אל הבנין האפרפר, כשעייפות של סוף יום עבודה ניכרת בהם. סיכומי הנתונים החלו לזרום למרכז הפיקוד. ויק ליטף את בטנו העגלגלה בשתיים מזרועותיו דמויות הסנפירים. הוא חשב על אוכל. 'חצי שעה לסיכומים וניתוח' הפטיר בכיוון הכללי של דן. אז נרעדו המיתרים. אותם מיתרים דקים המחברים כל נקודה לכל נקודה ביקום. הפעימה האדירה הוציאה מיד מכלל פעולה את כל מכשירי הקשר. נתיכים קפצו ושסתומי חירום הפעילו את עצמם בכל מקום. עצים השירו עלים וחיות, שיכלו להשמיע קול, צרחו. ןיק חש ברע. הוא הרגיש שקרביו מתהפכים. גלים של צמרמורת עברו בו. נוזלים חמים שזרמו בגופו הפכו קרים וגבישיים. שריונו, שהיה חמים ובעל מגע של עץ שעם, החל להתפורר ולנשור. התהליך כולו הלך והאיץ ונראה כאילו המעטה החיצוני של ויק מבעבע מפעילות. זוג זרועות מנוונות למחצה, שהיו מוסתרות תחתיו, התמתחו וגידלו קצוות משוננים. מחושים שעירים ומפותלים השתחררו ונפרשו באוויר הקריר. שריון חדש התגלה, קר ושחור. השינוי נעצר. אם היה אנושי, ניתן היה לומר שויק חיוור, רועד ושטוף אדרנלין. כיוון שלא היה אנושי, עמד בלי נוע, דואב, אך במלוא חושיו. הוא החל לשאוב מידע. תחילה בחן את עצמו. כאשר החליט כי הצליח להתהפך ללא פגע, החל לבחון את הסביבה הקרובה. ללא הפתעה הבחין שהשוטרים סביבו עומדים בנשקים שלופים ומכוונים ובעיניים פעורות. הם לא עמדו לירות במפכ"ל האהוב שלהם רק בגלל שהשתנה למפלצת, אבל הם ממש לא אהבו את כל העניין. דן בהה בו. הוא היה ירקרק מעט. נראה שרק שיתוק של הלם מנע ממנו להקיא את נשמתו. ויק חש כיצד תודעתו מנסה להתאים את עצמה לשינוי. כיצד הוא נדרך כולו אל מצב החירום הזה. סכנה מיידית להשמדת כוכב האם. סכנה כה חמורה, שהפעילה את המנגנון העתיק של ההיפוך, למטרה אחת ויחידה- שרידות הגזע. כעת, כל פריט מהטריפטיקוני, בכל מקום ביקום, הפך מהיצור החביב שהיה בדרך כלל, ליחידת קיום המסוגלת להגן על עצמה כמעט בכל מצב ולתקוף כמעט כל דבר. השינוי היה בלתי הפיך. הדור הזה יהיה יצורי מלחמה לנצח. רק הדור הבא, אם תמצא לו סביבה אוהדת, יוכל להיוולד בצורה השונה, הרכה. ויק לא הספיק להתאבל על עצמיותו האבודה. מידע התחיל לזרום מפריטי טריפטיקוני אחרים מהארץ, ואחר כך מהמערכת הקרובה. העוצמה שנדרשה כדי לשלוח את אות ההיפוך דרך המיתרים היתה כמעט בלתי נתפסת. בקנה מידה של שאיבת אנרגיה מכוכב שלם עד קריסתו לננס. עתה, אותם מיתרים שימשו להעברת מידע איטית יותר ודרמטית פחות, אך עדיין עיקשת ומתמדת. שלושה פריטים מהמערכת הקרובה לא שרדו את ההיפוך. עוד אחד נהרג לפני שהשלים את השינוי, בעודו פגיע, מיד הסובבים אותו. בצד הצער על מות חבריו, חש ויק גם רווחה מסויימת. אם שיעור התמותה לא יעלה, אולי ניתן יהיה לשמור על המסה הקריטית. מאז מלחמת החורבן, שבעקבותיה נוצר אות ההיפוך, נשמר תמיד מספר מסויים של פריטים מחוץ לכוכב האם. מספר שלא ירד מהרמה הקריטית הדרושה כדי לקיים את הגזע ולשמור על המשכיותו גם ללא כוכב הבית. אותם פריטים שיצאו לחיי גלות נבחרו בקפידה. הם היו צריכים להיות חזקים מספיק, חכמים מספיק ובעלי גמישות מחשבתית כדי לשרוד את ההיפוך אם יהיה צורך בכך. חייו ושלמותו של כל אחד מהם הפכו עכשיו להיות יקרים לעין שיעור. בעודם מעבירים מסרים מהוססים של עידוד האחד לשני נרעדו המיתרים פעם נוספת. פעימה חזקה דיה לשלוח את הבשורה המרה לכל טריפטיקוני ביקום. כוכב האם חדל מלהתקיים.
השמיים רחשו מכוניות, שהטילו צללים ארוכים ומתערבלים על פני הקרקע. האור המטעה לא הפריע ביותר לעשרות השוטרים שהיו פרוסים ברחוב. מתוך הרגל סמכו יותר על ציוד הסריקה מאשר על עיניהם. ויק התגלגל מאחור והמהם שיר טריפטיקוני עליז. דן, גבוה וחיוור, הביט בו ונחר במורת רוח. דן שנא כל יציאה מהמשרד. ויק טען שבכירי המשטרה חייבים לרענן מדי פעם את חושיהם הקרימינולוגיים הבסיסיים בעבודת שטח. בסתר ליבו נהנה לנער קצת את סגנו. הוא אהב אותו בכל מאודו, אך ידע שאם יאפשר לו להישאר במשרדו, יאבד דן כל קשר לעולם האמיתי. מדי פעם חזר אחד השוטרים עם ממצא כלשהו שויק בחן והטביע בזיכרונו. 'החיים יפים מכדי להעביר אותם בדכדוך, דן' 'ועל זה נאמר - סוף רע ראשיתו בהתחלה רעה. לשלוף אותי באמצע המחקר על נוירוטיות אינסטרומנטלית מתכנסת בדיוק כשהצלחתי לאתר את הגורם הסטטיסטי ל.....' ' גאונות היא סבלנות אין סופית' - נענה ויק לנהייתו של דן אחר ציטטות - ' ואתה יודע שאני חושב אותך לגאון. הנוירוטיות שלך תמתין עוד כמה שעות' 'אולי, אבל תזכור שאמרתי. שום דבר טוב לא יצא מזה!' – דן התעלם במופגן מהנעשה סביבו והתרכז בקצות נעליו. ויק גיחך בקול. לקח לו כחמש עשרה שנה ללמוד את הקול האנושי הזה, אבל זה היה שווה. הטבעת סביב אתר השוד הלכה והתהדקה. הפשע התרחש כבר לפני חצי יום, ולמראית עין נראה כאילו הם אינם מתקדמים כלל בחקירה, אולם ויק ידע מניסיונו שבדיקה יסודית של הממצאים בשטח הייתה הכרחית. האיטיות והיסודיות חסכו זמן ניכר בחקירה שלאחר מכן. נדרשו לו כתשעים שנה להגיע למעמד מפתח כמו מפכ"ל משטרה. הרבה גבות אנושיות הורמו כאשר התגייס לראשונה. רק פתיחות זמנית ומקרית, שמקורה בניסיון להפשיר את האווירה בין הארץ לאומות החייזריות לאחר המהומות, היא זו שאפשרה את גיוסו. לאחר מכן זה היה פשוט יותר. היו לו כמה תכונות תורמות- זיכרון ויכולת ניתוח מופלאים, סבלנות אין סופית ומעל לכל - יציבות שלווה וחסרת כל יסודות תוקפניים. כל אלא יצרו בסביבתו אווירה של אמון והערכה, שהקלה עליו את העליה בסולם הדרגות. נראה שלעיתים שמחו בני האנוש לשים את מבטחם בדמות אינטיליגנטית וידידותית, שהיותה חייזרית רק חיזקה את תדמיתה חסרת פניות. בכל זאת, שוב הייתה זו יד המקרה שערבבה מוות אחד, לידה אחת וטריפטיקוני שהיה בעמדה הנכונה, כדי להוביל אותו לכס המפכ"ל. ויק האמין ביד המקרה. הוא גם האמין שרצוי לעודד אותה. פה ושם החלו חלונות לנצנץ באור. עוד כשעה תשקע השמש. הטבעת סביב הבנק כמעט ונסגרה. ויק ראה את הכוחות האחרונים מתקרבים אל הבנין האפרפר, כשעייפות של סוף יום עבודה ניכרת בהם. סיכומי הנתונים החלו לזרום למרכז הפיקוד. ויק ליטף את בטנו העגלגלה בשתיים מזרועותיו דמויות הסנפירים. הוא חשב על אוכל. 'חצי שעה לסיכומים וניתוח' הפטיר בכיוון הכללי של דן. אז נרעדו המיתרים. אותם מיתרים דקים המחברים כל נקודה לכל נקודה ביקום. הפעימה האדירה הוציאה מיד מכלל פעולה את כל מכשירי הקשר. נתיכים קפצו ושסתומי חירום הפעילו את עצמם בכל מקום. עצים השירו עלים וחיות, שיכלו להשמיע קול, צרחו. ןיק חש ברע. הוא הרגיש שקרביו מתהפכים. גלים של צמרמורת עברו בו. נוזלים חמים שזרמו בגופו הפכו קרים וגבישיים. שריונו, שהיה חמים ובעל מגע של עץ שעם, החל להתפורר ולנשור. התהליך כולו הלך והאיץ ונראה כאילו המעטה החיצוני של ויק מבעבע מפעילות. זוג זרועות מנוונות למחצה, שהיו מוסתרות תחתיו, התמתחו וגידלו קצוות משוננים. מחושים שעירים ומפותלים השתחררו ונפרשו באוויר הקריר. שריון חדש התגלה, קר ושחור. השינוי נעצר. אם היה אנושי, ניתן היה לומר שויק חיוור, רועד ושטוף אדרנלין. כיוון שלא היה אנושי, עמד בלי נוע, דואב, אך במלוא חושיו. הוא החל לשאוב מידע. תחילה בחן את עצמו. כאשר החליט כי הצליח להתהפך ללא פגע, החל לבחון את הסביבה הקרובה. ללא הפתעה הבחין שהשוטרים סביבו עומדים בנשקים שלופים ומכוונים ובעיניים פעורות. הם לא עמדו לירות במפכ"ל האהוב שלהם רק בגלל שהשתנה למפלצת, אבל הם ממש לא אהבו את כל העניין. דן בהה בו. הוא היה ירקרק מעט. נראה שרק שיתוק של הלם מנע ממנו להקיא את נשמתו. ויק חש כיצד תודעתו מנסה להתאים את עצמה לשינוי. כיצד הוא נדרך כולו אל מצב החירום הזה. סכנה מיידית להשמדת כוכב האם. סכנה כה חמורה, שהפעילה את המנגנון העתיק של ההיפוך, למטרה אחת ויחידה- שרידות הגזע. כעת, כל פריט מהטריפטיקוני, בכל מקום ביקום, הפך מהיצור החביב שהיה בדרך כלל, ליחידת קיום המסוגלת להגן על עצמה כמעט בכל מצב ולתקוף כמעט כל דבר. השינוי היה בלתי הפיך. הדור הזה יהיה יצורי מלחמה לנצח. רק הדור הבא, אם תמצא לו סביבה אוהדת, יוכל להיוולד בצורה השונה, הרכה. ויק לא הספיק להתאבל על עצמיותו האבודה. מידע התחיל לזרום מפריטי טריפטיקוני אחרים מהארץ, ואחר כך מהמערכת הקרובה. העוצמה שנדרשה כדי לשלוח את אות ההיפוך דרך המיתרים היתה כמעט בלתי נתפסת. בקנה מידה של שאיבת אנרגיה מכוכב שלם עד קריסתו לננס. עתה, אותם מיתרים שימשו להעברת מידע איטית יותר ודרמטית פחות, אך עדיין עיקשת ומתמדת. שלושה פריטים מהמערכת הקרובה לא שרדו את ההיפוך. עוד אחד נהרג לפני שהשלים את השינוי, בעודו פגיע, מיד הסובבים אותו. בצד הצער על מות חבריו, חש ויק גם רווחה מסויימת. אם שיעור התמותה לא יעלה, אולי ניתן יהיה לשמור על המסה הקריטית. מאז מלחמת החורבן, שבעקבותיה נוצר אות ההיפוך, נשמר תמיד מספר מסויים של פריטים מחוץ לכוכב האם. מספר שלא ירד מהרמה הקריטית הדרושה כדי לקיים את הגזע ולשמור על המשכיותו גם ללא כוכב הבית. אותם פריטים שיצאו לחיי גלות נבחרו בקפידה. הם היו צריכים להיות חזקים מספיק, חכמים מספיק ובעלי גמישות מחשבתית כדי לשרוד את ההיפוך אם יהיה צורך בכך. חייו ושלמותו של כל אחד מהם הפכו עכשיו להיות יקרים לעין שיעור. בעודם מעבירים מסרים מהוססים של עידוד האחד לשני נרעדו המיתרים פעם נוספת. פעימה חזקה דיה לשלוח את הבשורה המרה לכל טריפטיקוני ביקום. כוכב האם חדל מלהתקיים.
