טפשי כמו שזה נשמע
כאב כרוני (16 שנים כבר, שיהיה. ככל הנראה מסיבה לא ברורה נהרס משהו קריטי במרכז עיבוד הכאב במוח. אילו רק הייתי יכול להשתיק אותו).
כאב פיזי מעוצמה מסוימת זה גורם לתחושת סבל של ממש.
הבעיה היא כמובן לא בעצם קיום הכאב - אני לא מכיר משהו אחר. מבחינתי רמה מסוימת של כאב זה לא רק אלמנטארי - זה העולם שאני מכיר.
חוץ מקצת ידע מצפייה באנשים, אין לי מושג מה זו החוויה של "להרגיש טוב", ובאופן אישי אני לא מרגיש צורך בדבר הזה (דברים שאין לי אפשרות להשיג, אני משתדל לא להיות צריך אותם).
הבעיה היא העוצמה המוגזמת. כמו שוודאי שמתם לב, אין רחמים בעולם הזה. אפשר למות מבפנים מאות פעמים ברצף, והלב ימשיך להזרים דם באופן רגיל למערכות השונות.
ויצא לי כבר לבדוק את נושא הסיבולת ממגוון כיוונים:
- יצא לי לעבור ניתוחון קטן לטיפול בציפורן חודרנית, ואחרי כמה דקות עם מוזיקה שאלתי בהפתעה את הרופא איך כבר הסתיים, כי ציפיתי להרבה הרבה יותר.
- יצא לי לבצע מאות ריצות 2,000/3,000, כולל ריצה עם אפוד אחרי לילה לבן (בקורס קצינים) וזה הרבה הרבה יותר קל.
- יצא לי לתפקד רגיל בלי שינה יום וחצי בפעמים שהייתי צריך וזה היה בסדר גמור
- יצא לי לבצע מגוון של מאמצים פיזיים וזה כמעט תמיד הרבה יותר קל.
הבעיה היא לא סיבולת, אלא משהו יותר בסיסי - למרבה הצער, במהלך האבולוציה ניתנה עדיפות למנגנון הגופני הבסיסי (תחושות גופניות קריטיות) על פני מערכות מורכבות יותר כמו חשיבה ותפקוד קוגנטיבי, ומרמה מסוימת של כאב בעוצמה גבוהה יחסית (בדיוק כמו הרגע שבו נופל לך פטיש על הראש) תמיד תינתן עדיפות ותשומת לב לכאב, על פני המנגנונים השונים של הסחות דעת, תפקוד וכו'.
ואני מה? חוץ מלשכלל את הסחות הדעת (הסחת הדעת המושלמת [שאני לא ממש רחוק ממנה, בסופו של דבר זה עניין של הישרדות], מעניינת הרבה יותר מסרט, והיא קיימת גם כשלא מתעסקים בה), לארגן את החיים הדפוקים האלו שיתאימו כמה שיותר למצב שאני נמצא בו, לגייס אין ספור מוטיבציה ולגלות כרגיל שזה לעולם לא יספיק.
חוץ מלצפות, ולשמור אצלי את הפרשנות שמשהו יסודי דפוק בדרך שבה החיים האלו מתנהלים, אין לי שום יכולת להשפיע בגרוש.
זהו, תודה למי שקרא
וכמובן לשאלה המתבקשת:
א. משככי כאב זה מיועד ל"בני המזל" (לא באמת) שזכו שהכאב שלהם יהיה בטווח כ"כ טוב יחסית, עד כדי כך שמשככי כאב בינוניים/חלשים יוכלו להשפיע על זה.
אני אישית, אם המצב שלי היה כזה טוב שמשככי כאב היו משנים במשהו, לא הייתי צריך אותם בכלל.
וכן, בדקתי מגוון של תרופות ומינונים חוקיים, ולא חוקיים - לא משנה מה המינון, אצלי זה בדיוק כמו לשתות מים.
ב. הרפואה יודעת (נניח) להתמודד עם מרבית המקרים הסטנדרטיים. היא לא יודעת (וכנראה גם לא מיועדת) להתמודד עם מקרים יוצאי דופן יחסית.
