ויש גם כאלה אנשים

[fatfat]

ויש גם כאלה אנשים

הבוקר הפשושות ואנוכי חיכינו בתור בבית מרקחת. הן היו מחופשות, האחת לשחרזדה והשניה לפיראטית. נכנסה אשה ושאלה מי אחרון. עניתי שאני. ואז פנתה אל הבנות, החמיאה להן על התחפושות ועל יופיין. ופנתה אלי: נכון הן שלך? אני שרגילה לתגובות מסוג מה באמת.... לא יכול להיות.... את עובדת עלי חכחתי בדעתי מה לענות ובטרם הגבתי האשה אמרה: זה ברור שכן. רואים את הקשר החזק שביניכן. יש לך ילדות מהממות. ואני השמנתי בעוד כמה ק"ג מנחת.

 

[דניאלהI11111]

מחמם את הלב

 

[tuttifrutti]

כיף לשמוע תגובה כזו.

ועכשיו אני זו שצריכה הסבר. מה זה שחרזדה???

 

[KallaGLP]

שחרזאדה היא מספרת הסיפורים

מאגדת "סיפורי אלף לילה ולילה", שסיפרה סיפור למלך כל לילה כדי שלא יהרוג אותה.

 

[נתנאלה2]

לגמר להשמין, אכן לא ניתן לזייף קשר אהבת בת ואם

 

[חייכנית2]

מצד אחד מקסים

ומצד שני מכמיר לב...

נחמד ונעים מאד שהגברת שהזדמנה אל התור פירגנה בגדול,
אבל עצוב שדמויות כאלה אינן שכיחות 'בנוף'
וגם עצוב כשאין קבלה טבעית בכללי של 'אימוץ עם שלט' ושתמיד באמתחת אמירות כשיוצאים לרחוב 'כן,זאת הבת שלי' 'כן,זאת אמא שלי'.

 

[אורית פלד]

מרגש מאד.

 

[Noga Lavie]

בוודאי שיש גם כאלו אנשים

אני חוששת שלפעמים אנו אלו שלא רואים אותם.

לא יודעת האם כבר סיפרתי בעבר: בעבר הרחוק, שכשעדין חיינו בישראל, עבדתי בחנות ספרים. יום אחד נכנסה לקוחה וותיקה, שלכולנו היה ידוע שילדיה מאומצים מברזיל. מנהלת החנות העירה כמה הילדים דומים לבעלה. הלקוחה, בצנעה ובשקט שאלה "את יודעת שהם מאומצים?" המנהלת, אישה עדינת נפש, נחרדה שפגעה. מאוחר יותר היא אמרה לנו שברור שהילדים מאומצים, היא זוכרת היטב את התקופה בה אומצו, אבל הליכתם כלכך מזכירה את האב, ולזה התכוונה. אז לא הבנתי את תגטבת האם, כיום אני מבינה טוב יותר, ומזכירה לעצמי את המקרה הזה כדי שלא אחטא בהתנהגות דומה לשלה.
לא שזה עזר לי בביקור הראשון שלנו בישראל עם זיו. בחוף הים מישהי שאלה אותי האם היא מאומצת. הגבתי בעוקצנות הרגילה שלי בישראל, זו המשמשת לי כהגנה מפני פלישה למרחב הפרטי שלי. האישה האומללה בסך הכל רצתה לחלוק איתי את התרגשותה מכך שגיסתה עומדת לאמץ בקרוב מאוד ילד.