זהו מעגל סגור
הלקאה כמו שאני מבין אותה נוצרת כשיש קונפליקט קונפליקט בין מה שהיינו רוצים שיקרה לבין מה שקרה במציאות כתוצאה מכן אנו מאשימים ואולי כועסים על עצמינו שכך קרה כאשר אנחנו בתוך דפוס מסויים של פעולות שאינם קוהרנטיות עם העקרונות שלנו אשר יוצרים מציאות שאינה לרוחינו אנחנו לא תמיד מצליחים לעלות למעלה ולראות את הדפוס הזה, לא תמיד נבין איך זה ש"עשעתי בדיוק כמו שהייתי צריך או שאמרו לי ועדיין לא הצליח לי" ואז תבא ההלקאה, "איך שוב עשיתי לא בסדר" הסיבות ההסטוריות או הנפשיות שהכניסו אותנו לדפוס הזה, גם אם נתעסק בהם במהלך האמון הן יהיו משניות לתהליך, מה שחשוב בתהליך אלו הם שני אלמנטים. 1. לאתר את הפעולות הלא נכונות ובעיקר לגרום לביצוע של פעולות נכונות (והשיטות ידועות ורבות) 2. לגרום למאומן לראות את התוצאות החיוביות של הפעולות האלמנט הראשון שהוא לב האימון, פשוט מתרגל את המאומן לעשות את "הדבר הנכון" עבורו (כמובן שיש את השלב המקדים של להבין מה הוא הדבר הנכון עבורו) ובכל זאת אין להניח שהמאומן גם ישים לב לשינוי החיובי ולמציאות החדשה שיצר, ואם ישים לב אולי לא יבין שהוא זה שיצר אותה, בכל זאת הוא הרי מאומן לראות רק "שחור" ולהלקות את עצמו על כך. האלמנט השני משלים את האימון והוא לתרגל את המאומן לראות את הצד החיובי בכל דבר, בכל פעולה שהוא עושה, בכל מציאות שהוא יוצר ויש חיובי בכל דבר. עם הזמן ההלקאה העצמית תעלם מעצמה כי המאומן מבטל את המקור שלה וזה הקונפליקט בין הפעולות שהוא חושב כנכונות והמציאות שאינה לרוחו. יש משפט שמיוחס לדלאי למה (ואולי זו אגדה אורבנית) "אם הפסדת חשוב לא להפסיד גם את הלקח" אפרופו יש חיובי בכל דבר המטרה אותה אני רואה בתהליך להיות מסוגל להניח את העבר מאחור, קשה, מסובך, מכאיב, מאכזב, מתסכל ככול שהיה הוא היה, ושום פעולה לא תשנה אותו כולל ובעיקר לא הלקאה עצמית, באותה מידה אין לשבת על זרי הדפנה בעקבות עבר מצהיר או התרפקות על אהבה ישנה (והתקעות בה), ויש מספיק שעושים זאת. העבר היה ואינו יותר מאשר זיכרון שאיתו נעשה מה שנרצה, פנינו אל העתיד. וזו כבר תובנה בעצם.
) מתאמן שאמנם עובד באופן רצוף, שבועי, כדי להתקדם, מברר עם עצמו ערכים וכו' ובסך הכל מתקדם יפה באימון, אבל לא מצליח להשתחרר מההרגל, או אולי זו נטיה, של ה"הלקאה עצמית". כמובן שהוא מכיר בכך שההלקאה העצמית לא מקדמת אותו, ואף מעכבת אותו בכך שהיא יוצרת איום על הפעולה החופשית ועל העוז לצאת ולפעול. כמו גם לא מכבדת את הערכים שלו (החל ממתן כבוד לעצמו ודרך כל שאר הערכים) ועוד ועוד. כלומר הרבה עבודה כבר נעשתה בנושא זה, ועדיין... ההבנה לא עוזרת לזה להיעלם. האם זה משהו שייעלם ככל שתהליך ההעצמה יתקדם? האם יש דברים שאפשר לעשות ספציפית לנושא הזה? ,
