ויתור

ויתור

כתבתי ומחקתי וכתבתי ומחקתי. לא ידעתי מה בעצם אני רוצה להעביר לך. למעשה, כל מה שיש לי להגיד הוא שאני מוותרת. כן, מוותרת עלייך. לפני כמה זמן דיברתי עם חברת ילדות שלי שהזכירה לי שמכל החברות אני תמיד הייתי האימפולסיבית, זו שהולכת אחרי הלב, לא משנה לאן. הרי ככה, בסיכומו של דבר, הגעתי גם לכאן.. אז עכשיו, לשם שינוי, אני מנסה ללכת עם ההיגיון, עם השכל הישר. אתה עושה לי טוב באותה המידה שאתה עושה לי רע. לא בזוגיות עסקינן, אלא בהדדיות. נטו הדדיות. אתה מקרב ומרחיק, מלטף לאט והודף למרחקים. אז יש לי הרבה תיאוריות לגבייך ויודע מה? אני אפילו בטוחה בצדקן של חלקן, אבל מה זה עוזר לי? אתה לא מוכן לתקשר אפילו לא לשבריר קטן של שנייה אחת. חבר טוב פעם היה שם כדי להזכיר לי שלהחשף מול מי שאוהב, לא פוגע.. אז זהו, כנראה. ראיתי בך קסם, שביב נדיר של ילדות רחוקה, מיקס מדהים של חלקיקי כל הדברים הטובים, אבל כנראה שחסר בך החשוב מכל - קבלה עצמית...
 
בהצלחה

רק שנראה לי שלפעמים להאשים את בן הזוג בפגם עצמי שלו שבגללו את עוזבת אותו ולא בגלל משהו שהוא עשה לך, קצת מוגזם, מתנשא ומסתיר דברים אחרים.
 
ואני דווקא חשבתי

שלהאשים אותו במשהו יהיה מתנשא. ובכלל, אני לא מאשימה אף אחד. הוא לא נותן לי את מה שאני צריכה. כי הוא לא רוצה, כי הוא לא צריך, כי אין לא. אין זה משנה למה. החשבו הוא שלי אין את מה שאני מבקשת.
 
עזבי אותך

מניתוחים מעמיקים של בן הזוג... תמשיכי להיות אימפולסיבית ולכי אחרי הלב...הלב תמיד יודע... וכאן הלב החליט לעזוב...כנראה!
 

magenta73

New member
תיאוריות עוזרות לנו

לסדר בראש דברים, אולי בשביל להרחיק את הכאב שבלב... עוד דרך שבא אנחנו מנסים לעבוד על עצמנו. חבל שלא הלך. מי יתן והבא יהיה טוב יותר, בשבילך.
 
למעלה