ויתור

ויתור

כתבתי ומחקתי וכתבתי ומחקתי. לא ידעתי מה בעצם אני רוצה להעביר לך. למעשה, כל מה שיש לי להגיד הוא שאני מוותרת. כן, מוותרת עלייך. לפני כמה זמן דיברתי עם חברת ילדות שלי שהזכירה לי שמכל החברות אני תמיד הייתי האימפולסיבית, זו שהולכת אחרי הלב, לא משנה לאן. הרי ככה, בסיכומו של דבר, הגעתי גם לכאן.. אז עכשיו, לשם שינוי, אני מנסה ללכת עם ההיגיון, עם השכל הישר. אתה עושה לי טוב באותה המידה שאתה עושה לי רע. לא בזוגיות עסקינן, אלא בהדדיות. נטו הדדיות. אתה מקרב ומרחיק, מלטף לאט והודף למרחקים. אז יש לי הרבה תיאוריות לגבייך ויודע מה? אני אפילו בטוחה בצדקן של חלקן, אבל מה זה עוזר לי? אתה לא מוכן לתקשר אפילו לא לשבריר קטן של שנייה אחת. חבר טוב פעם היה שם כדי להזכיר לי שלהחשף מול מי שאוהב, לא פוגע.. אז זהו, כנראה. ראיתי בך קסם, שביב נדיר של ילדות רחוקה, מיקס מדהים של חלקיקי כל הדברים הטובים, אבל כנראה שחסר בך החשוב מכל - קבלה עצמית...
 

behappy

New member
הכי קשה

לוותר על אנשים.. בדיוק אתמול אמרתי למישהי- זה אחד הוויתורים היותר כואבים, יותר קשים. (טוב, אני כותבת לחלוטין מתוך משהו שדי בוער מבפנים אצלי כרגע ובקושי יכולה להסתכל החוצה, ... ובכל זאת.) חוצמיזה, כייף לראות את הניק שלך פה
 
...

זה הזכיר לי יותר מדי. הבגרות הזו נדירה, אני צריכה להגיע אליה בעצמי יום אחד [אני חושבת שאני מתחילה, ככל שאני מקבלת יותר מכות מהחיים, -נו, מאנשים בעיקר]. זאת אומרת, היכולת ללכת אחרי השכל הישר. אני ממש מקווה שתלכי איתה עד הסוף. אפילו שבאהבה מהסוג זה הכי קשה. צריך להיות ממש רע בשביל להרפות ככה, אה...? כל הכבוד לך שידעת לשים את הגבול. ותשמרי על עצמך... *
 
**

*באהבה מהסוג הזה זה הכי קשה *צריך שיהיה ממש רע בשביל להרפות ככה. האינטיליגנציה שלי באמת מטפטפת מאיזה חור. אולי זה אומר יותר מדי מחשב ולקום מפה וללכת. [פחח. מזל שיש לי יום ארוך.]
 

מיכל..~

New member
לא רוצה להתערב ככה

אבל ממש ממש מעורר זכרונות לראות את הניק שלך פה מקווה שהכל טוב איתך ואצלך - וכייף לקרוא אותך שוב
 
***

(אם זה אסור, עמכם הסליחה) אם היית מבין מה השיר הזה בשבילי מאז שהכרתי אותך, הייתי נתנת לך את המילים האלה במתנה - "עכשיו מצאת אהבה שלא שורפת אני יודעת ללטף, לא מתכופפת והיא גדולה עליי, עלינו הלוואי והיינו רק שנינו" קרן פלס
 
חופש

אז לקחתי לי כמה ימים של חופש בלית ברירה. חשבתי שזה יהיה גם חופש ממך. חחחחחחחח, אז חשבתי. כל רגע אני חושבת עלייך. פאק, היום אחותי הריחה לי כמוך. תעתועי המוח (או האף..). לשלוח הודעה, לא לשלוח, לדבר על מה שמפריע, לעזוב את זה בצד. כן, היא אמרה שיש לי דברים יותר חשובים להתמודד איתם כרגע. נכון, אבל אתה לא מרפה ממני. אני לא מרפה ממך. כי אתה מקסים. לאלאלא, אתה לא מקסים. יש רגעים בהם אני מסתכלת עלייך, בעיניים הירוקות המדהימות האלה ותוהה ביני לבין עצמי לבין אחרים - הוא באמת בן אדם טוב? הוא פועל מהלב? ואז אני מרגישה כאילו זה מעצם התפקיד שלקחת לעצמך לא לתת לנו להתפרק סביבך, להיות מעין שכבת הגנה גסה. וכל פעם שאני מרפה, אתה מוצא דרך חזרה. לא נכון! אני מוצאת לך דרך חזרה. כי התקשרת, כי חייכתך, כי חבקת הכי אוהב שיש. הדרך הכי קלה היא לעזוב. את הכל. פשוט לקום וללכת. אבל זה נראה הכי קשה בעולם כי אני כבר כל כך רגילה למקום שלי בחיים שלך ושל כל האחרים. כאילו נבראתי ביניכם. ביקשתי ממנה שלא תספר לי כלום עלייך השבוע. שהחופש שלי יהיה גם ממך. לא לשמוע עלייך, לא לחשוב עלייך, לא לדעת. ובכל שיחה איתה בוער בי הרצון לשאול לשלומך, לדעת מה עוללת הפעם, איך עצבנת אותה. אבל אני חזקה. שותקת ומלטפת ברכות את הלב שלי בחומצה.
 
למעלה