1. אודה ולא אבוש שזהו חידוש עבורי: שמילה יכולה לפתוח בתנועה. תמיד ידעתי שתנועה מניעה עיצור ולא שהיא יכולה להתקיים גם לעצמה. האם יש עוד מקרים כאלה, פרט לוי"ו חיבור חלומה, שבהם מילה מתחילה בתנועה?
2. גם אם זה המצב (ואם את אומרת, מן הסתם כך הוא) בכל זאת יש כאן חריגה מן הכלל האומר שלפני שווא מרחף באה תנועה קטנה - כאן באה לפניו תנועה גדולה (גם אם היא תנועה נטולת עיצור). והדרא קושיא לדוכתא: מדוע לא וֻ (וי"ו קבוצה)?
ודאי שמילה יכולה לפתוח בתנועה, יש לך באנגלית (לדוגמה) אין ספור מילים שפותחות בתנועה (למשל apple או up או in) ותווית הסתמי a היא תנועה בלבד. אתה לא הראשון שמתבלבל, גם אני הייתי קצת מופתעת כשלמדתי תורת ההגה, אבל התנועה אינה "מניעה" דבר, היא סוג של הגה כפי שעיצור הוא הגה. העברית מתעתעת כיוון שהכתב אינו מייצג את התנועות כמו את העיצורים; לכן במחקר משתמשים בתעתיק שבו יש אותיות לכל ההגיים, והכתב משקף את הדיבור נאמנה.
כשאנחנו מדברים אנחנו משמיעים את ההגיים בזה אחר זה. אם אתה אומר ba אתה משמיע b ואז a. אם תקליט את עצמך הוגה ba ותחתוך את ההתחלה, תשמע פשוט a. אם תתבונן בעצמך במראה תראה שאתה סוגר את השפתיים, משחרר, נשמע העיצור b לרגע קצר (כיוון שהוא סותם/פוצץ) ואז התנועה a (שאותה אתה יכול למשוך עד שנגמר לך האוויר).
בעיקרון בעברית מילים לא נפתחות בתנועה אלא תמיד בעיצור. עם זאת, בפועל, הואיל ואנחנו לא ממש מבצעים את הסותם הסדקי אל"ף, אנחנו משמיעים תנועה (לא פלא שאל"ף שאין אחריה תנועה נאלמת על פי רוב, זו תופעה עתיקה, כידוע). ואלה מאיתנו שלא הוגים עי"ן לועית (אלא כמו אל"ף), גם שם. ומי שלא מנשף את הה"א והוגה אותה כמו אל"ף, כנ"ל.
אם למדת קצת תורת ההגה (או שאתה זוכר משהו משיעורי העברית בביה"ס) אתה יודע שבתנועה האוויר
נע בחופשיות (ולכן חימום קולי נשמע aaaa oooo uuuu וכו'), ואילו העיצורים
עוצרים את האוויר. אבל לא כל העיצורים נולדו שווים. כולם יוצרים מעצור לאוויר בדרכו החוצה, אבל הוא יכול להיות עצירה מלאה (סותמים) דרך חיכוך (חוככים) ועד מעבר כמעט חופשי שבסה"כ יש איזה מכשול או ניתוב מחדש של האוויר (שוטפים). יש עוד דרגות ביניים.
דרגת הביניים בין עיצור לתנועה היא חצי-תנועה, ובעברית אלה וי"ו היסטורית דו-שפתית, כמו בהגייה תימנית (כמו מקבילתה הערבית و או העיצור w) ויו"ד (אגב, כפי שיו"ד היא אם קריאה בעברית, העיצור y בשפות כמו אנגלית מתפקד גם כתנועה ממש, למשל symmetry). אם תנסה להגות w או y בלי תנועה הן ישמעו כמו תנועה. y כמו i (ולכן לא פלא שבעברית היא מייצגת חיריק ובשפה כמו אנגלית מתפקדת גם כתנועה, כאמור) ו-w כמו u.
ומכאן אנחנו חוזרים לוי"ו שלנו, שכידוע מקבלת תנועת u גם לפני עיצורי השפתיים בומ"פ, מסיבות של הידמות. אנחנו קצת "עצלנים" בהגייה, ומעגלים פינות, ולכן עיצורים משפיעים זה על זה ומתקרבים זה לזה (תופעות של הידמות חלקית או מלאה). עכשיו נסה לומר wu או u ותרגיש שההבדל זעיר מאוד, ואתה צריך ממש להדגיש את ההגייה כדי להשמיע ולשמוע אותו. אם אתה לא מקפיד (כלומר מתאמץ), אתה נשאר ב-u. אני עוד זוכרת את עצמי הפעורה אומרת למרצה לתורת ההגה "מה פתאום, אבל הוגים wu!" והיא הסתכלה עליי במבט רב-ניסיון ורק אמרה "אני לא מכירה אף אחד שהוגה כך". צדקה.
ואם לא מדברים, בד"כ גם לא כותבים (הכתב אומנם שמרן יותר מהדיבור, אבל גם הוא משקף את ההגייה, במקודם או במאוחר). אז למה דווקא שורוק ולא קובוץ? כי כבר יש לך שם וי"ו. זה ההיגיון שלי על כל פנים, אני מודה שלא טרחתי לפשפש בכתובים (אולי אעשה זאת מתישהו אם יהיה לי פנאי וכוח, אבל לא הייתי בונה על זה... זמן הוא משאב יקר וחסר מאוד בחיי כרגע). מקווה שזה עוזר.
