וכולם עתרו לבגץ
ראש עיריית אילת, גבי קדוש, וחברי מועצת העירייה, עתרו לבג"ץ נגד שר הפנים, ומרכז השלטון המקומי, למתן צו להכיר בעיר אילת כרשות מקומית קולטת עלייה. כמו כן, דורשים העותרים, לפרסם קריטריונים להכרה בערים וברשויות מקומיות כקולטות עלייה. העותרים מבקשים, כי הכרה באילת כעיר קולטת עלייה תיעשה רטרואקטיבית משנת 1998. העותרים, באמצעות עו"ד אהוד עזורי, טוענים, כי העירייה זכאית לקבל הכרה זו, ובהתאם לכך, למנות שני סגנים וממלאי מקום חדשים. לאחר הבחירות האחרונות לרשויות המקומיות, בדצמבר 1998, החליטה מועצת עיריית אילת למנות שניים מהעותרים, שמעון אלגריסי וסימה נמיר, כסגנים וממלאי מקום לראש העירייה. יצויין, כי על פי חוק הבחירות, רשאית רשות מקומית למנות שני סגנים וממלאי מקום רק כשמספר תושביה יותר מ-45 אלף, היא ממוקמת בנגב או בגליל, והוכרה על ידי שר הפנים כעיר קולטת עלייה. משרד הפנים סירב להכיר במינויים. על פי קביעת קצין המחוז של משרד הפנים, ההכרזה של אילת כעיר עולים, אין משמעה, כי העיר הוכרה כעיר קולטת עולים, וכי עד כה לא הוכרזה אף רשות מקומית כעיר קולטת עלייה. על רקע המחלוקת בין העירייה למשרד הפנים, עתרו חמישה חברי מועצת העירייה לבג"ץ, למתן צו על תנאי, אשר יקבע כי שני ממלאי המקום לא מונו כחוק, ועל כן יש להדיחם. בתגובה, עתרו ראש העירייה ומועצת העירייה לבג"ץ, נגד משרד הפנים, לקבלת מעמד של עיר קולטת עלייה, ובכך לקבוע כי מינוי השניים היה על פי חוק הבחירות. לטענת העותרים, מדיניות משרד הפנים בעניין מעורפלת, ורב בה הנסתר על הנגלה. העותרים טוענים, כי העיר עונה על שני קריטריונים, מתוך שלוש, ועל כן היא מבקשת מבג"ץ להורות, כי אילת הוכרה על ידי שר הפנים כרשות מקומית קולטת עלייה. זאת, מעצם ההכרה של משרד הפנים באילת כיישוב עולים. לטענתם, הכרזה זו עומדת בתוקפה עד היום, והמונח "יישוב עולים" כולל בו את המושג "קולטת עלייה". טרם הוגשה תגובת המדינה ומרכז השלטון המקומי.
ראש עיריית אילת, גבי קדוש, וחברי מועצת העירייה, עתרו לבג"ץ נגד שר הפנים, ומרכז השלטון המקומי, למתן צו להכיר בעיר אילת כרשות מקומית קולטת עלייה. כמו כן, דורשים העותרים, לפרסם קריטריונים להכרה בערים וברשויות מקומיות כקולטות עלייה. העותרים מבקשים, כי הכרה באילת כעיר קולטת עלייה תיעשה רטרואקטיבית משנת 1998. העותרים, באמצעות עו"ד אהוד עזורי, טוענים, כי העירייה זכאית לקבל הכרה זו, ובהתאם לכך, למנות שני סגנים וממלאי מקום חדשים. לאחר הבחירות האחרונות לרשויות המקומיות, בדצמבר 1998, החליטה מועצת עיריית אילת למנות שניים מהעותרים, שמעון אלגריסי וסימה נמיר, כסגנים וממלאי מקום לראש העירייה. יצויין, כי על פי חוק הבחירות, רשאית רשות מקומית למנות שני סגנים וממלאי מקום רק כשמספר תושביה יותר מ-45 אלף, היא ממוקמת בנגב או בגליל, והוכרה על ידי שר הפנים כעיר קולטת עלייה. משרד הפנים סירב להכיר במינויים. על פי קביעת קצין המחוז של משרד הפנים, ההכרזה של אילת כעיר עולים, אין משמעה, כי העיר הוכרה כעיר קולטת עולים, וכי עד כה לא הוכרזה אף רשות מקומית כעיר קולטת עלייה. על רקע המחלוקת בין העירייה למשרד הפנים, עתרו חמישה חברי מועצת העירייה לבג"ץ, למתן צו על תנאי, אשר יקבע כי שני ממלאי המקום לא מונו כחוק, ועל כן יש להדיחם. בתגובה, עתרו ראש העירייה ומועצת העירייה לבג"ץ, נגד משרד הפנים, לקבלת מעמד של עיר קולטת עלייה, ובכך לקבוע כי מינוי השניים היה על פי חוק הבחירות. לטענת העותרים, מדיניות משרד הפנים בעניין מעורפלת, ורב בה הנסתר על הנגלה. העותרים טוענים, כי העיר עונה על שני קריטריונים, מתוך שלוש, ועל כן היא מבקשת מבג"ץ להורות, כי אילת הוכרה על ידי שר הפנים כרשות מקומית קולטת עלייה. זאת, מעצם ההכרה של משרד הפנים באילת כיישוב עולים. לטענתם, הכרזה זו עומדת בתוקפה עד היום, והמונח "יישוב עולים" כולל בו את המושג "קולטת עלייה". טרם הוגשה תגובת המדינה ומרכז השלטון המקומי.