המגדל האפור-סיפורו של מורגות חלק א
שנים רבות עברו מאז נוצר העולם, הוא לא ידע כמה – רק ידע שהן עברו. אף פעם לא עניינו אותו ספרים או אותם דברים של המבוגרים שקראו לעצמם משכילים.. הוא לא הייה מבוגר, ולכן גם התכוון להיות משכיל. האמת היא, שכל מה שהוא רצה, היה להתעסק באותם טריקים קטנים שהוא אהב כל כך. הוריו צעקו עליו פעמים רבות על המנהג המגונה הזה, ולכן הוא הייה צריך להתאמן בשעות הלילה, בחווה ליד ביתו של סתיאוס. וכך, הוא חיי מספר שנים. האנשים, אולי כבר היו מגדירים אותו כאדם בגיל העמידה, אך בעיני בני עמו, הייה נחשב עדיין לילד. רב הזמן, הוא הייה לא ערני, לא הייה שם לב למתרחש סביבו – אך הייה נעים הליכות ואהוב בקרב חבריו. כולם חשבו שהוא קצת איטי וטיפש, ולכן התעלמו מדרך ההתנהגות שלו והמשיכו להיות חבריו בגלל חוש ההומור הנהדר שלו, הגישה החיובית שלו לעולם, והעובדה שהוא תמיד רצה לעזור לאחרים. עברו השנים, חבריו הפכו למשכילים, סיימו בתי ספר של הBrotherHood במקרים אחדים, היו עובדי אדמה במקרים אחרים, זמרים וכדומה. הייה נדמה שכל אלף, מצא את ייעודו בחיים. כולם חוץ ממנו. דאלאניר הייה מתהלך עמוק ביער, אחרי מריבות משפחתיות כה רבות שהיו להם עכשיו.. הוא ידע שאמו בוכה בכל פעם שהוא מרים את קולו – דבר שנהג לעשות פעמים כה רבות למראת היותו בן לילית. הוא ידע שהוריו רוצים את הטוב בשבילו, אך הוא רצה לעשות את מה שהוא נהנה ממנו, וזה אותם טריקים קטנים שהילדים הצעירים יותר כה אהבו כמו שאר היצורים בעולם, אך אביו שלו, טען כי אין זה מקצועה נאה לשלוף כדורים מן השרוול ושזה יבייש את כל המשפחה שלו. . . אך בכל זאת, דאלאניר המשיך להתאמן בשקט, ולשעשע ילדים קטנים, בסטר גם כן. הגיעה היום, שילד שלא הייה מוכר לדאלאניר ניגש אליו והתחנן שדאלאניר ילמד אותו לעשות טריקים יפים כמו שהוא יודע.. דאלאניר ידע שהוא יהרוס לילד את החיים, אבל הסכים מתוך רחמים עצמיים. הוא התחיל ללמד אותו לשלוף קלפים מהשרוול, ליצור להבה בכף היד, לגרום למתכות קלות לרחף ולעצים להתחיל לשיר. הוא לימד אותו ימים שלמים את מה שלמד לבד במשך שנים, הימים נהפכו גם הם לשנה.. ויום אחד הילד בא אליו, ירק עליו ואמר לו בקול מאוחזב "אוף, זה קשה ומעצבן – אני לא אוהב אותך!". גם דאלאניר לא אהב את עצמו באותו הרגע. מה קורה כאן שאל את עצמו האם יש לי כשרון יותר גדול מן האחרים? אבל זה לא יתכן הרי ראיתי אנשים רבים עושים פעלולים באופן מוצלח יותר ממני – חלקם אף למדו אותי דברים, אז למה הילד הזה לא הצליח ללמוד את הדברים הבסיסיים ביותר? וכך, ישב הוא שעות מהרהר במשמעות הדבר, אך ללא הצלחה. התשובה הייתה אי שם מעבר למסך ערפל סמיך מאוד.. סמיך מידי.
