וכך היא הבינה...
אני חושבת שהייתי בת 14.5 כשזה קרה. כשהבנתי באמת. אני זוכרת במעומעם שיר שהתנגן ברקע- "כמה טוב שבאת הביתה", של אריק אינשטיין. זוכרת שחייכתי, אבל גם קצת קינאתי- יש מישהו שטוב כשהוא בא הביתה. טוב...?! ישבתי באוטובוס, בדרך לשמוקום, חשבתי... נזכרתי בחיוך בתקופה שלי מהגן- החיים ה(עוד איכשהו) מאושרים. הגננת תמיד אהבה אותי הכי- הכי. הילדה הפייבוריטית. היתה מזמינה אותי אליה הביתה, כנראה על מנת לכפר על הבית שלא באמת היה לי. תמיד הסכמתי לבוא בשמחה; היה לה בית מושלם, אפילו כלב! בכניסה היה מתלה למעילים, רק למבוגרים. אבל כשבאתי בעלה הרשה לי לתלות שם את המעיל הקטן והירוק שלי(תמיד חלמתי על מעיל ורוד עם פרווה, כמו זה שהיה לאיה, אבל לאמא לא היה כסף, אז היא נתנה לי את המעיל הישן של שי, אחי הגדול).הוא היה מרים אותי גבוה למתלה העליון ביותר, ותולה איתי ביחד את המעיל. הכי מאושרת בעולם. אחרי זה היינו יוצאים לחצר עם הבן שלהם, משחקים עם הכלב... נכנסים לבית, אוכלים- אפילו פירות מתוקים כאלו. מתוקים-מתוקים. כמו המשפחה הזו. היינו בונים פאזלים, והגננת ובעלה היו חדים לנו חידות טיפשיות על בעלי חיים, עושים עצמם מופתעים כשהיינו מגלים על איזו חיה דיברו. התגלגלנו מצחוק. כשהחשיך הגיע שלב המקלחות. היא תמיד היתה מקלחת את הבן שלהם ואז משכיבה אותו לישון, אותי היה מקלח... שיט. המקלחת.
אני חושבת שהייתי בת 14.5 כשזה קרה. כשהבנתי באמת. אני זוכרת במעומעם שיר שהתנגן ברקע- "כמה טוב שבאת הביתה", של אריק אינשטיין. זוכרת שחייכתי, אבל גם קצת קינאתי- יש מישהו שטוב כשהוא בא הביתה. טוב...?! ישבתי באוטובוס, בדרך לשמוקום, חשבתי... נזכרתי בחיוך בתקופה שלי מהגן- החיים ה(עוד איכשהו) מאושרים. הגננת תמיד אהבה אותי הכי- הכי. הילדה הפייבוריטית. היתה מזמינה אותי אליה הביתה, כנראה על מנת לכפר על הבית שלא באמת היה לי. תמיד הסכמתי לבוא בשמחה; היה לה בית מושלם, אפילו כלב! בכניסה היה מתלה למעילים, רק למבוגרים. אבל כשבאתי בעלה הרשה לי לתלות שם את המעיל הקטן והירוק שלי(תמיד חלמתי על מעיל ורוד עם פרווה, כמו זה שהיה לאיה, אבל לאמא לא היה כסף, אז היא נתנה לי את המעיל הישן של שי, אחי הגדול).הוא היה מרים אותי גבוה למתלה העליון ביותר, ותולה איתי ביחד את המעיל. הכי מאושרת בעולם. אחרי זה היינו יוצאים לחצר עם הבן שלהם, משחקים עם הכלב... נכנסים לבית, אוכלים- אפילו פירות מתוקים כאלו. מתוקים-מתוקים. כמו המשפחה הזו. היינו בונים פאזלים, והגננת ובעלה היו חדים לנו חידות טיפשיות על בעלי חיים, עושים עצמם מופתעים כשהיינו מגלים על איזו חיה דיברו. התגלגלנו מצחוק. כשהחשיך הגיע שלב המקלחות. היא תמיד היתה מקלחת את הבן שלהם ואז משכיבה אותו לישון, אותי היה מקלח... שיט. המקלחת.
